ראשי » תרבות » במה

לצאת מהארון בבית ליסין: מצחיק להיות הומו?

ללא כל יומרה לנתץ דעות קדומות על הקהילה הגאה, מגייסת ההצגה "לצאת מהארון" את כל הקלישאות האפשריות על הומואים לטובת פארסת טעויות ביזארית. שיעור משעשע אך חוטא למציאות על הקלות שבה המנגנון האוטומטי של הסטריאוטיפיזציה פועל // ביקורת

הדרך להתעמת עם סטריאוטיפים לעתים עוברת דרך מתן לגיטימציה לתפיסות מעוותות של המציאות. כך ניתן לפשט רעיונות חברתיים מורכבים בצורה שתאפשר גם לאדם הפשוט לגבש דעה משלו בסוגיה כבדת משקל שלכאורה לא נוגעת לו.

עוד כותרות ב-nrg:
• דודו טסה הוא הישראלי היפה
• במועל יד: ביקורת קשה על מירי רגב
• מציאות רבודה: מילון פוקימון גו השלם
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

"לצאת מהארון" היא קומדיה שאינה מתיימרת לנתץ דעות קדומות על הקהילה הגאה. בעידן שבו מודעות עצמית היא שם המשחק, הרגישות שקיימת בנוגע לזהותו המינית של כל אדם גדלה - במיוחד אם היא שונה מזו של רוב האוכלוסייה - ולכן יש ברעיון לצחוק על מצבי הקיצון שתשומת הלב הזאת מביאה אליהם פוטנציאל לפארסת טעויות שהקהל יאהב.
פרנסיס ובר, מחזאי קומי צרפתי שאומץ לחיקו של התיאטרון הישראלי, משתמש בקביעות, בכל מיני וריאציות, בדמות של פיניון ("לא יוצלח" בצרפתית), אידיוט מושלם שחושף את צביעות הסובבים אותו. הפעם הוא חשב במפעל קונדומים שנעזב על ידי אשתו ובנו לא מוכן לפגוש אותו. כדי לעמוד בגל הפיטורים, שכנו הפסיכולוג מציע ליצור מצג שווא שבמסגרתו הגיבור יעמיד פני הומו.

השמועה, כמובן, עושה לה כנפיים. הבוס לא מעוניין שיחשבו שנטייתו המינית של עובד כאילו גרמה לפיטוריו (למרבה האירוניה, השכן מציין שפוטר מעבודתו בעבר בדיוק מאותן סיבה שבגינה פיניון נותר במשרד). גם הקולגות, כשהם מבינים שמהמעשה של פיניון יכולה לצמוח תועלת עסקית או אישית או מהפחד שיתפשו אותם כהומופובים, הופכים אותו מאיש שקוף לשיחת היום.
ההצגה שביים אלון אופיר מתכוונת לדבר בהפוך על הפוך: לגייס את כל הקלישאות האפשריות בנוגע להומואים לטובת אמירה ביזארית על הקלות שבה המנגנון האוטומטי של הסטריאוטיפיזציה פועל. נכון ש"לצאת מהארון" נעשתה ברוח שטות, לא ברצינות יתרה ובלי כוונה לפגוע חלילה, אבל ייצוג כזה של גיי חוטא למציאות. ברור שעובד שיוצא מהארון במקום עבודה "אמיתי" לא יזכה ליחס כזה, אז למה על הבמה כן?

עוד ביקורות תיאטרון:
• מיותר להזכיר עד כמה תיקי דיין נפלאה
• אמנות הפיתוי בצל המנדט הבריטי
• גיל פרנק וליאת אקטע אבודים בקלישאה
• חומר נפץ: אישה דתיה שלא רוצה ילדים
 
ארבעה שחקנים טובים בחזית: יניב ביטון בתפקיד הראשי יודע את העבודה. הוא קומיקאי של מחוות גוף וקול, לא אחד שידקלם את הפאנצ'ים המחודדים שכתבו לו. דב נבון, היועץ שחרד מהצל של עצמו, מצוין. חי מאור כמנהל כוח האדם סנטיני מגלם את הגבר-גבר שנשבר מרוב רצון טוב. מיכל שטמלר המקסימה היא מנהלת הכספים הפורמלית. עוד משחקים מאיה בכובסקי, עמי ויינברג, רועי ויינברג ודימה שבצ'נקו.

בסוף, רגע לפני שהדברים יוצאים מכלל שליטה, פיניון רוקד על המשאית במצעד הגאווה כשאיבר מין גברי לראשו, וזו תמונה מגוחכת כפי שהיא נשמעת. שאר ההתרחשויות די משעשעות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg