מחשב מסלול מחדש: חנוך דאום המטריל הלאומי
למרות שמדובר לפעמים ב"וואן טריק פוני", דאום מצליח לאתגר את גבולות ההומור הישראלי ואפילו להמציא אותו מחדש. אבל למה לעזאזל חבר כנסת מכהן מדבר על פלוצים בטלוויזיה? // ביקורת
סצנת פתיחה: חנוך דאום מתעורר. סימן נשיקה על מצחו. נצנצים ובקבוקים ריקים מתגלגלים מסביב. מימינו אמיר חצרוני, לשמאלו אורן חזן. הוא פונה לאמבטיה – טיטי איינאו בדיוק משתכשכת שם. הוא יוצא חזרה – הדראגיסטית קיי לונג מאכילה גמד בעוגת יום הולדת. בינתיים חצרוני בדיוק מסתחבק עם גמל, וחזן הצוהל מהלל את דאום על שכתב לו את "נאום הניצחון לראשות הממשלה". החלק האחרון הוא אמנם כבר סיוט לאומי, אבל כל היתר נראו כאילו נשלפו מקומדיה אמריקאית מצויה, או אם לדייק ברפרנס – "בדרך לחתונה עוצרים בהתנחלות אלעזר". אולם בניגוד לבראדלי קופר ויתר החברים מהמקור הקולנועי, דאום יודע בדיוק מה הוא עושה.עוד כותרות:
• פינק פלויד מתאחדת למען עזה
• אנשי השנה: גל גדות ישראלית בהוליווד
• "היה סחר בילדים": מבצע חשיפת ילדי תימן
• סטטיק ובן-אל תבורי יבחרו נציג לאירוויזיון?
מאתגר את גבולות ההומור הישראלי. חנוך דאום ''מחשב מסלול מחדש''
צילום: אוהד רומנו, באדיבות HOT
התירוץ לתכנית "מחשב מסלול מחדש" שעלתה ב-HOT היא העובדה שדאום חגג בשנה שעברה את יום הולדתו ה-40 ולכן הוא חווה משבר, אלא שדאום לא זקוק לסיבה אמיתית כדי לשפוך עלינו, הצופים, את המשברים שלו. הוא עשה זאת קודם יפה מאוד גם ב"המתנחל" המוצלחת וב"הקודחים" הנשכחת. לכן עניין הגיל הוא רק עלילת רקע שולית, הקשר בינו לבין מה שיבוא אחר כך, כמעט מקרי בהחלט. למעשה, אפשר היה לקרוא לתכנית "חנוך דאום וחברים עושים שטויות ומטרילים הטרלות חחחח". פחות קליט? נו, טוב.
• מביך ורדוד: בדיקת הפוליגרף של אמיר חצרוני
הבסיס לקיומו של דאום אם כך, הוא הטרלות, אגב אמיר חצרוני. המושג השגור מעולם הפייסבוק הפך גם אצל דאום לדרך חיים, לפחות כל אימת שהמצלמה דולקת. זה משעשע למדי כשהעומדים מולו הם פנינה רוזנבלום או בנצי גופשטיין שבעצם קיומם יש משהו קומי, אך חסר טעם כשמדובר באנשי מדיה מנוסים כמו טל מוסרי או ורדה רזיאל ז'קונט. דאום לפיכך, הוא לעיתים "וואן טריק פוני". לפעמים זה עובד, לפעמים לא ממש.
עם זאת, יותר משדאום קורא בסדרה תיגר על החיים, הוא מאתגר בה את גבולות ההומור הישראלי. לא יהיה מוגזם לומר שהוא אפילו קצת ממציא אותם מחדש. כך למשל כבר בפרק הפתיחה מארגן לעצמו דאום לוויה מפוארת שכוללת שלוש מקוננות צעקניות, הספד של אורן חזן ונאמבר של עדן בן זקן. התמונה של כל החבורה הרועשת והמתאבלת הזאת, שעה שדאום עצמו שוכב בארון המתים הפתוח ועושה להם פרצופים, נראית כמו רגע שנלקח ממחזה גרוטסקי של חנוך לוין.
בצד הפחות חיובי של הסדרה, חייבים להזכיר שוב את ח"כ חזן (ניסינו לדחות את זה כמה שאפשר). מכיוון שלהצחיק זה עסק לא פשוט כידוע, דאום גייס לעזרתו שני חברים – ח"כ חזן ופרופסור חצרוני, צמד אושיות פרובלמטיות עם פה גדול. את השתתפותו של חצרוני, אדם פרטי, ניתן להבין, אבל הבעייתיות זועקת בעצם השתתפותו של חבר כנסת מכהן "וחבר ועדת חוץ וביטחון", כפי שהוא טורח להזכיר (באסה שמאז צילומי התכנית הוא כבר הודח ממנה).
שמחת חיים היא דבר נפלא ונראה שלחזן יש הרבה ממנה, אבל העובדה שאיש ציבור שלא חטא בעבר בהימנעות ממצלמות, משתתף בתכנית ומשתטה בה כמו תיכוניסט במסיבה לפני גיוס, מעלה את התהייה שיכול להיות שהוא לא שם כדי לעשות לטובת הציבור, אלא פשוט כדי לעשות כיף. אז נכון, הקטע שבו הוא מדבר על פלוצים/מלקק את האוזן של דאום/משתטה בתחפושת ליצן באמת מצחיק, אלא שאז נזכרים שהאיש המוזר הזה אמור לייצג אותנו בכנסת. פתאום "אייל גולן קורא לכם, תכנית מדהימה!" הזוועתי של מירי רגב מקבל פרופורציות אחרות.
סיכום השנה בתרבות:
• ישתדרג שמו לעד: משפטי השנה
• חוק הסופרים? הסופר דמות משנה
• האח מת: הריאליטי שפעם אהבנו
• דדי ותותית: תופעות הרשת של השנה
• טסה, כורם וכהנא: אלבומי השנה
אקו"ם