שי חי, רגב ושקד: האירועים עליהם קשה לסלוח
ההופעה של הזמרת שאולי לא הייתה שם, צנזורה במאה ה-21, הומופוביה גלויה בפריים טיים והטקס שבו הזוכים לא הגיעו לאסוף את הפרסים – קבלו את עשרת אירועי התרבות שעיצבנו אותנו בתשע"ו
עוד כותרות:• פינק פלויד מתאחדת למען עזה
• הכל לטובה: נתן זהבי עצבני מתמיד
• אנשי השנה: גל גדות ישראלית בהוליווד
• "חזיר שונא נשים": הסלבס מגיבים לטראמפ
הבדיחה הרווחת לאחר ההופעה של סיה בישראל הייתה שאלה שעמדו מחוץ לרחבת המופע ולא שילמו, נהנו כמעט כמו אלה ששילמו ועמדו בפנים – פשוט כיוון שגם אלה וגם אלה לא ראו הרבה, ומה שראו ממילא צולם מראש. כאילו לא מספיקה הפאה הגדולה שמסתירה את פניה של הזמרת, על הבמה הוצג מופע אורות ורקדנים שהזכיר יותר מיצג אמנותי במוזיאון ופחות מופע של זמרת פופ. גם אורך ההופעה (60 דקות) לא שימח במיוחד את הצופים ששילמו 330 שקל לכרטיס. שתי תביעות ייצוגיות לא איחרו לבוא. פייר? ירד לנו החשק משנדלירים לתקופה הקרוב.
ערבוב בין פוליטיקה לתרבות היה עניין נפוץ השנה, אולם בחלק מהמקרים הפוליטיקאים הסתבכו בעניין מבלי שהתכוונו אפילו. כך קרה כשסטודנט במכללת שנקר בחר להציג ציור שיצר במסגרת תערוכה, בו נראית השרה איילת שקד בעירום. משנודע העניין לנשיאת המכללה, יולי תמיר, היא הורתה לכסות את פניה של הדמות בציור, כיוון שלדבריה היצירה פוגעת בנשים. הסטודנטים מצדם התרעמו על הצנזור והציפו את המכללה בצילומים של התמונה המדוברת, מנהל מחלקת האמנות במכללה הכריז כי יתפטר ולבסוף חזר בו. אנחנו תוהים אם לא ניתן היה לפתור את הסיפור בדרך אלגנטית יותר, שלא הייתה מעלה אף אחד על בריקדות.
"אם עוד פעם אחת תצחק על המורה שלי, אתה תפגוש שטן שלא פגשת בחיים שלך", הזהיר שי חי את המתמודד עמרי בן נתן, במהלך שיחה ביניהם באחד הימים הראשונים בבית "האח הגדול", ונתן בכך את האות לפתיחת המופע האלים שלו. בתפריט: פינת "כל האמת בפרצוף" בה הוא עולב בדיירים (לפעמים עד דמעות), אלימות מילולית ופיזית שהפעיל מול מתמודדים ולסיום - וונדליזם בחפץ של הדיירת אור סיונוב, הנמסיס שלו בבית, דבר שהביא סוף סוף להדחתו, 86 ימים מאוחר מדי, כשכבר לאף אחד לא היה אכפת מי יזכה אפילו בעונה המיותרת הזאת של הריאליטי.
כבר פרשנו את כל עלילות שרת התרבות בשנה החולפת ברשימה הזויה לראש השנה, אבל רגע השיא (או השפל) של רגב היה השנה במהלך טקס פרסי אופיר. במהלך האירוע בוצע קטע משירו של מחמוד דרוויש ורגב קמה במופגן ויצאה (לא לפני שדאגה לתיעוד יח"צני ומביש של העניין). אחר כך במהלך נאומה היא יצאה נגד חוסר הגיוון בקולנוע הישראלי (טענה מגוחכת לנוכח העובדה שבמהלך הטקס זכו מזרחי, ערביה, חרדית ועוד). "חיה בסרט" זאת כותרת שחוקה מדי?
"אשכנזים לא קרים מדי שנראים טוב", כך נפתח מסמך פנימי של דרישות ליהוק לפרסומת חדשה עבור yes. בהמשך פורטו דרישות נוספות ל"ילדים בעלי מראה אשכנזי... שלא ייראו שחומים מדי". בישראל 2016 השסע בין מזרחים לאשכנזים רק ממשיך ונפער, ותיאור הדמויות שבפרסומת הזאת סיפק תזכורת כואבת לאיך ולמה הדברים קורים. בחברת הפרסום התנערו מדרישות המלהקת שסיימה את תפקידה בפרויקט והאודישנים בוטלו. אנחנו מקווים שמהמלהקת החדשה כבר לא ביקשו מראה מסוים.
האמת? קצת לא הוגנת השערורייה שעשו מהטור של מאור זגורי, שכתב את הטור בדם לבו ושחלקים ממנו גם היו עובדות לאמיתן ולא רק תחושות, אבל מה לעשות – מאדם שמתעסק במילים ציפינו ליותר. באחד מטוריו ב"7 ימים" השנה, כתב זגורי על כך שהקיפוח והגזענות לא חלפו וכי "אמא אוהבת עדיפה על אמא משכילה". המשפט הזה, בין היתר, עורר סערה כי השתמע ממנו שזגורי טוען שכל האמנות האשכנזיות קרות. לגמרי מיותר. השחקנית נלי תגר והעיתונאית אורית נבון יצאו נגד זגורי בפומבי והיוצר המוכשר קיבל תזכורת כואבת לכוחן של המילים.
• שיעור באנושיות? תגובה למאור זגורי
לא, אנחנו לא מדברים על ההשפלה של חובי סטאר בביקורות הדרכונים ברוסיה, אלא על אירוע שהתרחש עוד קודם. במהלך פרק אודישנים של "הכוכב הבא" עלה לבמה מתמודד בן 19 וחצי ושר שיר היתולי על חבר דמיוני בשם מושיקו שיוצא מהארון. השיר שכלל שורה כמו "מושיקו חולה על ישבנים... מושיקו מוריד את התחתון, מושיקו מפיל את הסבון", עורר סערה בקרב הקהילה הגאה, שזעמה היה כפול נוכח הסטריאוטיפים שבשיר והעובדה שבצוות התכנית יושבים שני הומואים מוצהרים – אסי עזר והראל סקעת - שהיללו את השיר. זה נגמר בהתנצלות של קשת. הפרק אגב, עדיין ניתן לצפייה באתר מאקו.
יש מי שיגידו שפרשת רמי סדן היא עוד סיפור על גזענות (אחד מיני רבים שהתרחשו השנה), יש שיגידו שמדובר בעוד ניסיון להגביל את התקשורת, אבל אם תשאלו אותנו מדובר פשוט בשריד לשיח שכבר מזמן היה צריך להיעלם מהעולם. במהלך ישיבת דירקטוריון הצהיר סדן, היו"ר החדש של ערוץ 10, שהוא שונא את אריה דרעי וש"ס, והקלחת הפוליטית סערה: ח"כים התגייסו בעד ונגד האיש, אנשי הערוץ יצאו בגלוי מולו ואף אחד לא שלח לו פרחים ביום הראשון לעבודה. הסיפור הסתיים רק לפני כמה ימים – סדן סיים את תפקידו בערוץ, תפקיד שכך נראה, לא הגיע לו מלכתחילה.
למרות שמדובר בטקסים מיושנים שלא מעוררים עניין רב, האקדמיה ממשיכה לקיים אותם. אבל השנה נראה שאפילו הזוכים לא התעניינו בטקס פרסי הטלוויזיה. כך פעמים רבות באירוע לאחר הכרזת זוכה כלשהו, התברר שהוא כלל לא באולם ו"מישהו" התנדב לאסוף עבורו את הפרס (תעודה מנייר ולא פסלון, אגב). רגע השיא נרשם כשהילה קורח הגישה פרס בקטגוריית מגזין לילדים ונוער ואז גילתה שהיא בעצמה הזוכה! רבקה מיכאלי, מנחת האירוע (בהתנדבות), סיכמה זאת יפה עוד בהתחלה: "הטקס השנה הוא בסימן 'הפואטיקה של הדלות'. במילים אחרות: אין לנו גרוש על התחת".
ואחד לסיום, כי גם אנחנו בתקשורת מעצבנים לפעמים, מודים. תופעת ה"קליק בייטס" כבר מוכרת וידועה - כתבות שרצות לכן בפיד עם כותרת מפתות כשלמעשה מדובר בסרטון שטותי או במידע שולי שלא ממש היה נחוץ לכם, אבל הסתקרנתם לקרוא. השנה נדמה שגם הפושים (הודעות הנשלחות לפלאפון) תפסו תאוצה, ואם פעם הייתם מקבלים עדכון רק כשפרצה מלחמה, עכשיו כל עיטוש של ח"כ הוא עילה להפציץ לכם את הפלאפון. יש דבר כזה אמל"ק לפושים?
אקו"ם