מהפכה של שמחה: דידי הררי מרוצה מאי פעם
נינט? "פספוס". דדי דדון? "לא היה צריך להיכנס למצעד". קמפיין הליכוד? "כשראש הממשלה קורא לך, אתה בא". מירי רגב? "כשמנערים שמיכה יוצאים פשפשים ואבק, ורגב מנערת את השמיכה". דידי הררי, מלך הרדיו הישראלי, משוכנע שהמהפכה כבר הושלמה
בעיצומו של ריאיון טלוויזיוני באולפן החדש של "דידי ב־20", פלטה הזמרת עדן בן־זקן: "אמאל'ה! שכחתי את הדוד בבית דולק". מאותו רגע תפסה התוכנית תפנית, כשכל משאבי המנחה המוכשר מופנים להצלת חשבון החשמל של בן־זקן. איש מחברי הצוות של ערוץ 20 לא העלה בדעתו להורות לצלם להפסיק את ההקלטה (שתשודר אחרי החגים), בטח שלא המנחה. "בכל הראיונות הקודמים שלה עדן התקשתה לדבר", אומר השדרן הוותיק דידי הררי, "ענתה תשובות קצרות והייתה נבוכה. והנה אצלנו היא פתאום נפתחה ופרחה. וכשהיא פותחת את הפה, היא שרה מדהים".
עוד כותרות:
• פינק פלויד מתאחדת למען עזה
• הכל לטובה: נתן זהבי עצבני מתמיד
• אנשי השנה: גל גדות ישראלית בהוליווד
• "חזיר שונא נשים": הסלבס מגיבים לטראמפ
כשהררי חבר לערוץ 20, הוא התבקש להכין תוכנית מוזיקה קטנה ואינטימית. כשבצוות הערוץ שמעו את רשימת הזמרים שמעוניינים לבוא ולהתארח אצלו, הבינו שיש כאן משהו גדול הרבה יותר. מריאיון אישי עם שיר קטן בסיום, הפכה ההפקה לתוכנית שמוקלטת מול קהל באולפן גדול, כשהאמן האורח מבצע כמה וכמה שירים. אופי הריאיון, כבר הבנתם, מתרחק משאלות דוגמת "איך הוצאת את השיר הזה" או "מה הביא אותך לכתוב את המילים", ומתרכז יותר בדוד הדולק ובגורלו של האוברול המנומר שלבשה בן־זקן בהופעתה הראשונה ב"אקס פקטור", זה שהעידה שקנתה בשלושים שקלים בשוק והפך לנעל הזכוכית בסיפור הסינדרלה שלה.
אחרי אייל גולן ומאיה בוסקילה ועוד רבים וטובים, עדן בן־זקן היא הבייבי החדש שלך?
"חד־משמעית. כמו שאמרתי בשידור לבחורה המתוקה הזו שהיא בת 22 - '22 שנה חיכיתי לאחת כמוך'. אני 25 שנה ברדיו, התחלתי ממש במקביל לעלייתה של שרית חדד. כל השנים האלה היא הייתה המלכה הבלתי מעורערת של הזמרות הים־תיכוניות. חצי יובל לא קמה זמרת מזרחית בסדר הגודל שלה. עדן בן־זקן חד־משמעית יכולה להגיע למעמד הזה. המבחן הוא כמובן לאורך זמן, אבל עדן בדרך לשם".
לנינט של "ים של דמעות" היה פוטנציאל כזה?
"אני לא יודע מה הסיפור שלה. נינט זכתה הרבה לפני כוכב נולד אצלי בתוכנית 'המלך הבא'. לפני כן היא זכתה אצלי במקום השלישי גם בתחרות שירה ברדיו. אנחנו נורא אוהבים לתת הגדרות כמו 'מאמי לאומית', היא הרי באה מקריית־גת. אבל לצערי נראה שנינט התפקששה, בקריירה שלה וגם במוזיקה שלה. אולי כי היא לא הייתה סגורה על עצמה, על מי שהיא. בעיניי היא פספוס, פספוס של עצמה".
• הרבה יותר משת"פ: נינט הצילה את סטיבן ווילסון
• ממאמי לרוקסטר: עלייתה ועלייתה של נינט טייב
• רק ידידים: צפו בנינט וגורי אלפי חוגגים את יום האהבה
דידי הררי סגר לאחרונה את העשור השישי לחייו, אבל הזמן כאילו לא נוגע בו. זו לא רק השמירה על הגזרה, הג'ינס והטי־שירט, אלא רוח הנעורים והקלילות שהוא משדר סביבו, למקורביו, לצופיו ולמאזיניו. אל בית הקפה שבגן הלאומי ברמת־גן הוא מגיע כשהוא עונד כדרכו שני שעונים - טעימה קטנה מתוך 450 השעונים שמחכים לו בבית; אחד מהם, איך לא, מעוטר במחוגים בצהוב ובכחול, צבעי קבוצת הכדורגל האהובה שלו, מכבי תל־אביב. כאן הוא מתחיל את הבוקר שלו במשט קיאק מהיר. כאן הוא גם מתיישב לסעוד את מנת השקשוקה האהובה עליו, עם הלחמנייה החמה והזיתים.
את הקריירה הרדיופונית שלו התחיל הררי בפינה בתוכנית "שלושים בצל" של יקיר אביב, מלך הרדיו של שנות השמונים ברשת ג'. כשאביב פוטר מתפקידו לאחר שנהג באלימות כלפי אחד הטכנאים בתחנה, תפס הררי את המיקרופון - והשאר היסטוריה. בתוכניות השונות שהנחה דחף זמרים ים־תיכוניים, קומיקאים דוגמת ישראל קטורזה, רמי ורד ועוד. את הנדוניה המכובדת הזו הוא מביא כעת לערוץ 20, שם צפויה להופיע רשימה מרשימה של זמרים מהשורה הראשונה, ביניהם פרי טיפוחיו - אייל גולן.
אתה מעלה מדי פעם את גולן לשידור, ובקרוב תיפגשו לריאיון אישי כשפרשת הקטינות עוד מלווה אותו. עד כמה זה משפיע על השיח ביניכם?
"תראו, אם הוא היה מורשע, הדברים היו נראים אחרת. אבל בית המשפט קבע שלא היה פה כלום, אז לא היה כלום. ברמה המשפטית הוא היה בסדר. ברמה המוסרית הוא יודע שלא. יש גבולות, וטוב שהוא חטף את הסטירה הזו כדי שיחזור לאיזון. אם הוא היה שואל אותי אז, כשהפרשה התפוצצה, הייתי אומר לו לצאת לתקשורת, להגיד שהוא צריך לעשות חשבון נפש עם עצמו, לקחת פסק זמן של חצי שנה מהכול ולשתוק, זה הכול. אבל הוא לא עשה את זה.
"בכל מקרה בתוכנית שלי אני לא מתעסק בצהוב הזה. אירחתי את דודו אהרון, ומיד אחר כך כתב עליי מבקר טלוויזיה איך אפשר לראיין את דודו אהרון בלי לשאול אותו על האמירות של אמא שלו נגד כלתו. אז אפשר. אני לא עושה את זה. וכך יהיה גם עם אייל גולן".
הסיפור הזה מאחוריו?
"בוודאי. מי יבטל היום הופעה של אייל גולן? שמעו, יש לא מעט צביעות בסיפור הזה. לאורך השנים השמיעו ברדיו זמרים שעשו דברים הרבה יותר נוראים, ה'רולינג סטונס' וה'דורס', ואחרים בארץ ובעולם שחיו על סמים ורוקנרול וזה היה כאילו מגניב. אבל מזרחי לא נחשב פה מגניב. זה 'שכונה' ו'חאפלה'".
ובכל זאת המצעד העברי של גלגלצ בראש השנה האחרון היה משופע בכוכבים מזרחיים. את המקום הראשון תפס חנן בן־ארי עם תותים, וכל רשימת עשרים השירים מוצפת בעומר אדם ומשה פרץ, בן־אל תבורי וסטטיק ומי לא.
"נגמרה ההפיכה, אה?" צוחק הררי. "אולי הגיע הזמן לעבור למאבק הבא. נילחם על המקום של הקשישים במדינה שלנו ולמען הילדים הרבים שחיים במשפחות מצוקה".
לפני שהררי פונה למאבק הבא, שהוא כל כולו בתוכו בפעילות חברתית מרשימה ועשירה, אנחנו מתעקשים להתעכב על הפלייליסט המדובר.
המקום השני במצעד ניתן לשיר "מתוקה מהחיים" של דדי דדון, הלוא הוא אסי כהן המוכשר מ"ארץ נהדרת". זה המקום הטבעי לו?
"זה שיר פרודיה שהשמעתי אותו המון אצלנו. אבל שיר כזה לא היה צריך להיות במצעד, זה מזלזל בשירים האחרים שם. דדי דדון מצחיק כפרודיה וגם כדמות נהדרת, אבל זה לא שיר שאמור להחזיק לנצח. זה בא לצחוק על הז'אנר בכיף, אבל לא להיות מסומן כמוצלח יותר מ'רק רוצה לרקוד' שמגיע אחריו, למשל. אבל לעורכים השיקולים שלהם".
בכל זאת קורה משהו בגלגלצ.
"ודאי. השטח עושה את שלו. אני לא בא בטענות לגלגלצ. כל תחנה משמיעה את מה שהיא רוצה, והמאזינים מצביעים באוזניים, פחות או יותר. הוויכוח שם הוא אחר, כי לא מדובר בתחנה פרטית אלא בתחנה שממומנת מכספי הציבור, ונשאלת השאלה מה החיילים רוצים באמת לשמוע. כי אני מזכיר לכם שזו תחנה צבאית, לא תחנה של תושבי גוש דן למיניהם".
המצעד היה נראה ככה לולא המאבק שלך ושל אחרים בתחום?
"מאבק זו מילה של מלחמות, ואני לא בעדה. אתה עורך מוזיקה עם אוזן קשובה, ואתה לא יכול כל הזמן להחליט לא להקשיב לרחוב, כי מתישהו תהפוך להיות לא רלוונטי. אני חושב שהטעות הכי גדולה של אמנים היא שהם שהופכים את גלגלצ לאג'נדה. מבחינתם זה 'אם אני לא שם אני לא קיים'. אבל הרדיו האזורי היום הוא הקובע את הקו המוזיקלי.
"זה לא נוגע רק למוזיקה מזרחית אלא למוזיקה שונה בכלל. חנן בן ארי הוא לא זמר מזרחי, הוא מביא מוזיקה כיפית, פאן. היו תקופות שגם זה לא היה מושמע בגלגלצ, כי זה לא באג'נדה שלהם. אני שמח שהדברים משתנים. הכי מצחיק זה שהסטיגמה על המוזיקה המזרחית הייתה שמדובר בשירי דיכאון. היום גילו שהיא המוזיקה הכי שמחה שיש, והמוזיקה המערבית הסו־קולד תל־אביבית היא היותר דיכאונית".
ובסופו של דבר בחתונות, גם של תל־אביבים, ישמיעו מוזיקה מזרחית.
"ודאי, אחרת מי קם לרקוד?".
על דלת חדר ההפקה של התוכנית "דידי לוקאלי" בתחנת הרדיו 103 FM, תלוי שלט ענק עם המילים "נא לא להפריע בין שתיים לארבע". שעת השידור המככבת בשלט זה מתכתבת בהפוך על הפוך עם הסיסמה המקורית, הרחוקה כל כך מבית המשוגעים שהררי מנהל בתוכנית, כשדווקא הוא, מלך השיגועים והמתיחות, משמש כדמות הממתנת. כשבחר לעזוב את רשת ג' לטובת הרדיו המקומי, אמר הבוס אמנון הדר: "אני לא נפרד מדידי, כי הרדיו האזורי לא יחזיק חצי שנה, ואז הוא כבר יחזור אלינו". עשרים שנה מאוחר יותר, הכוכב של רשת ג' מבוית היטב ב"רדיו ללא הפסקה". תוכנית הצהריים שלו משודרת בשש תחנות אזוריות ברחבי הארץ וכמובן באפליקציה במכשיר הסמארטפון הקרוב לכף ידכם.
ובכל זאת, בשנה האחרונה חלה תפנית נוספת בקריירה של הררי, שכבר הספיק לעבוד כמורה לדרמה, כדי־ג'יי וכקופירייטר בכיר. האיש שחתום על סיסמאות כמו "אין דבר, מחר נקנה עוד אבוקדו", "צריך שניים למנגו" ו"חופשי חודשי", נקרא בבחירות האחרונות ללשכת ראש הממשלה כיועץ תקשורת.
היססת?
"אני כידוע מחזיק בדעות ימין־מרכז. לא מסתיר את זה. מבחינתי זה היה ניסיון מעניין. ובכל זאת, עם כל הכבוד לכולם, כשראש הממשלה קורא לך, אתה בא".
ההיכרות עם נתניהו החלה לקראת ההשתתפות שלו בתוכנית הטלוויזיה "ארץ נהדרת", אז התאספו חנוך דאום, קובי אריאלי ודידי הררי כדי להכין אותו לשידור. הצוות התאחד פעם נוספת לקראת ביקורו של נתניהו ב"גב האומה".
"ראש הממשלה הוא לא סטנדאפיסט", מסביר הררי. "הטלת פאנצ'ים היא לא בדיוק הצד החזק של ראש ממשלה בישראל. לא כולם כמו ברק אובמה שעולים לבמה, ובכאילו־טבעיות פותחים במופע של אדי מרפי. הייתי שם כדי ללמד את הניואנסים הקטנים לקראת הבחירות. התלבטתי קצת, כי זה כאילו סוג של אמירה. הרי התוכנית שלי פונה לכולם. אבל לא חשבתי שזה יפגע בי, כי זה לא שאתה עכשיו מפנה את כל התוכנית שלך לכיוון הזה. זו תקופה מוגדרת וממוקדת שאתה בא ועושה בה עבודה. אני 25 שנה בעסק, אני מבין דבר או שניים במה שקשור בתקשורת ולדבר עם אנשים ולהגיע ללב שלהם".
הכנת את נתניהו גם בתקופה האחרונה, לקראת המפגשים האינטנסיביים עם אנשי התקשורת?
הררי בוחר להוריד מבט אל המחבת שלפניו. "נראית טוב השקשוקה, לא?" הוא אומר בחיוך.
אז מה, הערבים נוהרים באוטובוסים לקלפיות?
"זה היה לגמרי שלו. אבל הוא ידע לעצור ולהתנצל על זה אחר כך".
אנחנו יכולים לשפוך לך את השקשוקה ולהתנצל, אבל תכלס כבר לא תוכל לאכול ממנה. הדברים כבר נאמרו.
"אני חושב שאנשים נורא מיתממים. בקמפיין בחירות כמו בקמפיין בחירות נאמרים דברים, לפעמים נוראיים. זה קרה גם במחנה הציוני כלפי נתניהו. זה קרה במפלגות הערביות נגד כל השאר. אף אחד שם לא התנצל".
הוא פגע באוכלוסייה, לא במתחרים פוליטיים.
"אני חושב שבאמת ובתמים לא הייתה לו כוונה לדבר על הערבים הנוהרים לקלפיות כערבים, אלא להתייחס למידע אמיתי שקיבל על גופים מסוימים שהעמידו אוטובוסים לטובת המצביעים במגזר הערבי, כדי להעלות את אחוז ההצבעה שם ולשנות את המאזן. מה שהוא ניסה להגיד זה 'צאו מהאדישות, אל תחשבו שהשלטון שלי בטוח'.
"יש לנו נטייה לנהל הפגנות בכורסה בסלון. אנחנו יכולים להיות עם המחאה הכי גדולה, אבל בבית. תגיד לאנשים לצאת לרחוב להפגין, הם יענו 'באמא שלך אני לא מוצא נעליים, תעזוב אותי'. אנחנו לא אנשי מחאות. גם בבחירות, אחת הנקודות העיקריות שהיינו צריכים להתמודד איתה הייתה שרוב האנשים אמרו 'הוא ייבחר'. וזה לא היה נכון. מה שניסינו להסביר לאנשים זה שאם הבית היהודי יהיה עם 14 מנדטים על חשבון הליכוד, אף אחד מהם לא יהיה בקואליציה".
וזה עבד.
"זה עבד. אני יודע על רבים שלא התכוונו להצביע, וכששמעו את האמירה הזו של נתניהו קמו מהספה ומיהרו לקלפי".
אז מה גורם למזרחיים מהפריפריה ללכת אחרי אשכנזי אליטיסטי מרחביה? לדעת הררי, בעיקר העובדה שאין אלטרנטיבה מנהיגותית ראויה, אבל גם החשבון הפתוח של המזרחים מעיירות הפיתוח מול צאצאי מפא"י המיתולוגית.
למה השמאל שונא אותו כל כך?
"כי הוא מפריע להם לשלוט. הוא מפריע להם להביא את האג'נדה שלהם".
המרחק האידיאולוגי בין נתניהו לבין הרצוג או לבני לא כזה גדול.
"נכון להיום המרחק ביניהם גדול מאוד".
הוא כבר אמר שהוא בעד שתי מדינות לשני עמים.
"אז הוא אמר. השמאל בתוך עצמו מפורק. אני חושב שהגישה של השמאל היא של 'יאללה בואו נעשה שלום', בא ממקום של עייפות. של 'די, נמאס, תן לשתות את הקפה שלי, די לריב. בואו ניתן כבר מה שהם רוצים ונגמור עם זה'. והימין לא מתעייף. עם נצח שלא מתעייף מהדרך. אם הייתה אופציה לשלום אמת, היו מוכנים לוותר על יישובים. אבל לא על שלום כזה. אני חושב שהגישה של השמאל צריכה להשתנות לחלוטין. הם מדברים בשפה שרוב העם לא מבין".
מי זה הם?
"אני מדבר על השמאל, באופן כללי".
לפיד הוא שמאל?
"בעיניי הוא דווקא לא שמאל. הוא מרכז, ואפילו מרכז עם נגיעות ימינה".
זה מה שהוא אומר על עצמו. השאלה היא אם זה אמיתי או קמפיין שנולד מתוך הבנה שזו הדרך היחידה לקחת פה בחירות?
"אני חושב שאצלו זה אמיתי. גם כשהוא היה בממשלה הקודמת הוא נהג כך. הוא מדבר על ויתורים ולא מסתיר את זה. ויתורים מתוך אילוץ. בנושאים מסוימים הוא בהחלט ימין. הוא האזרח הישראלי הטיפוסי - רוצה שלום, אבל אתה תעשה פיגועים, אתה תחטוף הכי חזק שיש".
אתה רואה עצמך מצביע לו, אולי אפילו עובד איתו?
"אז אני אקח עוד קצת מהשקשוקה עכשיו, כן?" הוא צוחק.
דידי, יאיר לפיד קורא לך?
"תראו, היום אני כבר עם קצת ניסיון תקשורתי, ואני מקווה להיות יועץ תקשורת ויועץ קמפיינים. עם כל הניסיון שאני מביא איתי מעולם התקשורת ומעולם הפרסום. זה מקצועי. אז כן, יאיר לפיד יכול להיות אופציה. אבל חד־משמעית לא אלך למקומות שהם לא באג'נדה שלי. אני לא יכול לייעץ למישהו איך לנצח בבחירות כשאני לא רוצה לראות אותו שם".
אז לא תייעץ לזהבה גלאון אם לרקוד או לא בקליפ בחירות, אבל ללפיד וכחלון כן. מה עם בנט?
"בנט הפוך ממני. אם אני מרכז עם נגיעות ימינה, הוא ימינה עם נגיעות למרכז. איפה השקשוקה שלי?" הוא כאילו מתחמק, אבל מיד מוסיף: "לא יודע. אני חושב שבנט טיפה ימני מדי. רוב העם שלנו נמצא במרכז וטיפה ימינה, לא יעזור כלום. זה רוב העם, אין מה לעשות. אנחנו עם שרוצה נורא שהדברים יסתדרו, ובאמת רוצה שלום, אבל לא בכל מחיר, ולא לחטוף זאפטות כל היום. אבל כידוע, עץ אלון שיהיה הכי קשה בעולם, הכי חזק, מתישהו רוח תשבור אותו. גבעולים של חיטה, לעומת זאת, הם נורא עדינים, אבל כשיש רוח חזקה הם מתכופפים, הם גמישים. והם תמיד יעמדו בחזרה. בחיים האלה חייבים טיפה של גמישות".
בא נדבר על מירי רגב.
"נראה לי זמן טוב לטעום מהשקשוקה", הוא מתחמק בחיוך.
היא קוראת לך?
"לפעמים".
אתה חושב שהעימות שלה מול אנשי התרבות מיותר או אולי שלהם מולה?
"אני תמיד בעד פשרה ונועם".
נו, מי התחיל?
"אם אפגע בכם במקום שכואב לכם אני מניח שתצעקו. כל אחד פה מגדיר את הנפגע והפוגע אחרת. בגדול, אני חושב ששרת תרבות שמצליחה להביא את התרבות לראש החדשות במשך שנה שלמה, זה כבר מעשה טוב. התרבות תמיד הייתה עולם סגור ששייך ל'תרבותיים' כביכול ואתה לא אמור להתקרב לשם בכלל. אחרי שתנקו את הצעקות ואת האמירות המחוספסות, יש כמה דברים מאוד חשובים שהיא עושה. כמו הגבלת זמן הכהונה של מנהלי תיאטראות ומוסדות תרבות, שתאפשר הזרמת דם חדש למערכת. גם חלוקת התקציבים הנוכחית היא בעייתית מאוד וראויה לשינוי. האמת? הופתעתי. חשבתי שהחלוקה יותר שוויונית. ידעתי שיש בעיה, אבל לא הבנתי עד כמה. לפעמים כשאתה מנער שמיכה יוצאים פשפשים ואבק, ורגב מנערת את האבק".
עוד לפני מגיש תוכניות טלוויזיה, עוד לפני שדרן רדיו ישראלי, ערך הוויקיפדיה של דידי הררי מגדיר אותו כבדרן. "נו", מגיב הררי בביטול, "כנראה שיש עדיין אנשים שחשוב להם לקחת אותי למקום השטחי. זה תמיד היה שם".
ההומור שלך בתוכניות הרדיו באמת נתפס כנמוך בביקורות. נפגעת?
"בהתחלה נפגעתי. אני אדם של רגשות. אני נפגע במיוחד כשאני יודע מה אני באמת, וזה קשה כשמה שכותבים לא קשור למה שאתה. מתישהו אתה מפתח עור של פיל, לא מתייחס, כי אתה מבין לאט־לאט שבדרך כלל מי שבא אליך בטענה כזו הוא מישהו שמנסה לשים עצמו בעמדה מעליך, בסוג מסוים של התנשאות. אני לא מכיר הומור נמוך או גבוה. אני מכיר הומור מצחיק או לא מצחיק. 25 שנה שאני בעסק, תמיד בין שלוש התוכניות המואזנות ביותר. אז כנראה שההומור שלי מצחיק".
ובכל זאת, יש חוק שנקרא על שמך, חוק דידי הררי, שאוסר על מתן פרסים כמו ניתוחים פלסטיים, כפי שהיה בתוכנית שלך.
"אני לא מתחרט על זה. הצלחנו לשמח אישה שעד לניתוח הזה לא הייתה יוצאת עם גברים ולא העריכה את עצמה. עשינו אותה מאושרת. להרגיש רע בגלל זה?".
והנה אתה כעת פאנליסט קבוע כפרשן ב"שיחת היום" של לוסי אהריש, והיו שגם במקרה הזה שאלו את עצמם מה עושה הבדרן מהרדיו בתוכנית אקטואליה.
"זה בא מאותו מקום של להגדיר אותי כבדרן. אני בנאדם מורכב עם כל כך הרבה שכבות, שזה נורא שטחי ומאוד לא רציני לחשוב שיש לו דבר אחד להציע. הנה, יש לי מה להגיד. אני גם בוחן את עצמי, ורואה שבמבחן הזמן דברים קרו כמו שחשבתי. אז כנראה שאני גם לפעמים צודק".
שינוי נוסף שחל אצל הררי נוגע להתכתבות שלו עם הדת. "אני לומד כל הזמן. אני במצב למידה תמידי, כי אני סקרן באופיי ברמות מטורפות", הוא מעיד על עצמו. "כרגע מול הדת אני עוד בשלב השכלתני, עם התחלה של נגיעות לשלב המעשי".
הלו, דידי הררי מתחזק?
"אף פעם לא נחלשתי", הוא אומר בחיוך אופייני. "באתי מבית מסורתי".
קידוש עם טלוויזיה ברקע?
"לא, קידוש נטו. רק אחר כך מדליקים טלוויזיה. אבל קידוש זה קידוש. שישי בבית כנסת, חגים, הכול".
על יד ימינו מתנוסס קעקוע עם אותיות אמן - ראשי התיבות של שמות בנותיו, לא לפי הסדר. "אבל בגיל שישים, יש לזה גם תפקיד נוסף", הוא צוחק. "אני קורא את האותיות ונזכר מה לקחת לפני שאני יוצא מהבית: ארנק, מפתחות, נייד".
למרות שהררי נחשב מאז ומתמיד לאיש תקשורת עממי ונטול פוזה, הוא מעיד על עצמו שזה לא תמיד היה כך באמת. "הייתי מאוד עסוק בעצמי", הוא אומר. "כשהיינו נפגשים עם חברים אחרי הצהריים, תוך שלוש דקות השיחה הייתה צריכה להיות על הרדיו ועליי. תמיד עליי. לא משנה אם נלך לאירוע והיו בו אנשים אחרים, לא משנה מה נושא השיחה. זה תמיד עבר לחוויות שלי".
ומה קרה אז?
"אשתי באה אליי יום אחד ואמרה לי את האמת בפנים. תקשיב, לא כיף להיות איתך. לאף אחד. חברים שלך אומרים את זה. לא הבנתי מה היא אומרת. הרי אני הכי פאן בעולם. אמרה לי: 'אתה מדבר רק עליך, כלום לא מעניין אותך חוץ ממך. כל נושא אתה הופך לשיחה עליך. לא כיף'. זה היה הלם".
לא שמת לב לבד?
"מה פתאום. הייתי כולי בתוכי. בתוך עצמי, בעשייה של עצמי. ואז שתקתי רגע, חשבתי על מה שהיא אמרה לי, ופתאום לא היה לי נעים, הבנתי שהיא צודקת. אבל אני לא יכול להגיד לה שהיא צודקת. אז התחלתי לעבוד על עצמי. כמו בצל - קילפתי מעצמי המון. ואז אתה מבין שאתה יכול לתת מקום לאחרים ולא להפחית מעצמך".
איפה נראה אותך בעוד עשור?
"נבואה ניתנה לשוטים, אבל אני מקווה שעדיין אעשה רדיו, האהבה הגדולה שלי".
אחרי כל כך הרבה זמרים מתחילים שקידמת, דיסקים שהפקת, לא מדגדג לך לשיר כבר בעצמך?
"חס ושלום, ברגע שאתחיל לשיר עולם המוזיקה ייחרב. אני זייפן שאין שני לו בעולם".
אבל היית חבר בלהקה בדימונה ובלהקת פנצ'ר האגדית.
"כשהייתי ילד בדימונה היינו הולכים לבית הכנסת להשתתף במקהלת ילדים. המורה או הרב היה מלמד זמירות באמצע השבוע, ובשבת הילדים היו שרים אותם בתפילה. באתי בגיל עשר, שרתי שורה אחת, ואז המורה בא אליי ואמר לי: 'תקשיב טוב, אתה רוצה להיות עם הילדים? בסדר. אבל לעולם אל תשיר".
ולא הקשבת לו.
"לא תמיד. וחבל. ההתמחות של להקת פנצ'ר הייתה זיופים. אהרון קפלן היה הזמר, אמיר כהן ואני מזייפים. הרעיון היה המילים. וזה בהחלט היה די והותר".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם