הזירה הלשונית: מילון ההטרדות המיניות 2016
גל פרשיות ההטרדה המינית של הימים, השבועות והחודשים האחרונים יצר שורה של דפוסי שפה, מונחים וביטויים. הזירה הלשונית מתבשמת באקט חברתי, הופכת לבשר דרגות בלחץ המשפחה
אלכוהול. מרכיב חוזר בפרשיות הטרדה. גיל שפר היה "מבושם". אלון קסטיאל, על פי העדויות "התחיל לזרוק עליי משקאות בכמויות היסטריות, וכל הזמן אמר לי 'תשתי', בקטע של לחץ חברתי". ל' הלכה עם קסטיאל למועדון נוסף, ו"גם שם היה הרבה אלכוהול".אקט חברי. גרסת גיל שפר על אירועי הלילה והזמרת.
אקט מיני שלא מרצון. הגדרה מכובסת לאונס: "פתאום אני מוצאת את עצמי במהלך יחסי מין [עם אלון קסטיאל] שאני אפילו לא יודעת איך הגענו אליהם. אני בוכה ולא יכולה להגיב. כואב לי ולא נעים לי, והתחושה שלי היא שזה אלים וכוחני. אני רוצה להפסיק את זה, אבל הגוף שלי לא יכול להגיב".
בלחץ המשפחה. בוכריס הסכים להסדר הטיעון רק 'בלחץ המשפחה'. המתלוננת נגד שפר התלוננה 'בלחץ החבר'.
בעילה אסורה בהסכמה. ניסוח משפטי שחילץ את בוכריס מאישום באונס.
בשר לדרגות. מטבע לשון תוצרת שיר המחאה בפי "הבנות של בוכריס".
גרסה מול גרסה. הסיטואציה המשפטית החוזרת בפרשיות הטרדה ואונס.
הכפשה. אסטרטגיה של תקיפה והתגוננות: "מכפישים אותי", טוען המואשם בהטרדה, ועורכי דינו מכפישים במתקפת נגד את המתלוננת.
הסדר טיעון. ברירת המחדל לחילוץ פרשיות הטרדה מינית ואונס ומה שביניהן.
העמדתי אותו במקום. תגובה מתבקשת אך נדירה. בת חן סבג על במאי מטרידן: "הוא התעמר בי והתעלל בי, וממש יצא מניאק איתי בכל הזדמנות בגלל שהעמדתי אותו במקום".
השפלה. חוויית היסוד של המוטרדת: "ואז הוא שוב שם יד על הציצי שלי, ממש חפן אותו ליד כולם. זה היה כל כך משפיל" (על אלון קסטיאל).
התנצלות. תגובה, מאוחרת בדרך כלל, של המואשם בהטרדה, מארי שביט ועד אופק בוכריס.
זורמת. תיאור פופולרי של התנהגות המתלוננת על ידי המואשמים, וגם התנהגות היוצאת משליטה: "אלון נישק אותי ונראה לי שיחסית זרמתי כי הייתי מאוד שיכורה".
חבר הכנסת מן הבית היהודי. איש שאין לומר את שמן ברבים אף כי כולם יודעים מיהו המואשם במגוון ההטרדות המיניות. גם "בכיר בלשכה". וגם "איש נדל"ן וחיי לילה תל־אביבי", "קצין בכיר ומעוטר", "עיתונאי בעל מוניטין", ובקיצור: כל המי ומי.
חיסול חשבונות. טענה חוזרת כלפי מתלוננות. רוני אלשיך: "המכתבים האנונימיים יצרו תרבות של חיסול חשבונות".
חשיפה. כולם נרתעים ממנה, משני צידי מתרס ההטרדות, אבל היא בלתי נמנעת.
יסודות של חיזור. פרשנות עצמית של המטריד: "ראיתי במה שקרה בינינו יסודות של חיזור" (ארי שביט).
כולם ידעו. אבל לא אמרו. משפט נפוץ לאחר שהתפוצצה פרשת קצב, החוזר כמעט בכל פרשה. גם: "כבר שנים מתרוצצות שמועות".
לא דבק רבב במעשיו. קלישאת עורכי דין, יפה לעניני שוחד, שחיתות, מרמה – וגם הטרדות מיניות.
ניצול יחסי מרות. חלק בלתי נפרד מרוב פרשיות ההטרדה: היררכיה בין המטריד והמתלוננת, שאינה מאפשרת לה (כמעט) להתנגד.
סיטואציה. שם כללי לאירועי הטרדה. ארי שביט: "פירשתי את הסיטואציה באופן שגוי לחלוטין".
עלילה. שלב ראשון במעלות ההכחשה. שלב ב': עלילת דם.
פקידה צעירה. חיילת המועדת להטרדה. הבנות של בוכריס: "היינו פקידות צעירות מודאגות, שאותנו רצה לאהוב".
פריווילגים. גברים בעלי כוח שסיפחו לחבילת ההטבות גם את האשה שבסביבה. ארי שביט: "לקיתי בעיוורון במשך שנים, לא הבנתי על מה מדברים כשמדברים על גברים פריווילגיים שלא רואים את הנזק שהם גורמים לאחרים".
רודף שמלות. טיפוס המועד להטרדות מיניות. אנגלית: skirt chaser.
שולח ידיים. תיאור חוזר של הרגליו של 'חבר הכנסת מסיעת הבית היהודי' ושל כל מטרידן. יש שקוראים לטיפוס כזה פשוט 'תמנון'.
תלונה אנונימית. ככה זה מתחיל בדרך כלל, על אפו וחמתו של המפכ"ל אלשיך.
תעשו לה. "תקרעו אותה, תגעו בה, תעשו לה, איפה שאסור תגעו". מנחם גולן לשחקני "מלכת הכביש", האובייקט – גילה אלמגור.
תקיפה מינית חמורה. השלב המקובל בהגדרה שבין הטרדה לאונס. חוזר בתיאורי מעשיו (לכאורה) של אלון קסטיאל.
מאיר אריאל, מגיבורי השפה של אתר הזירה הלשונית, מוגדר על ידי רבים כיוצר הגדול של המוזיקה הישראלית בתחום השפה, ואני שותף לדעה זו. מעבר לכך מכלול יצירתו כיוצר מוזיקה ומבצע מעניק לו מקום של כבוד בפנתיאון. בימים אלה יצאה לאור ביוגרפיה מקיפה של חיי מאיר אריאל, שכתב פרופ' נסים קלדרון בשיתוף עם המוזיקאי עודד זהבי, המתמחה ביחסי המוזיקה והספרות. הביוגרפיה מציגה אדם רב סתירות, אוהב חיים ורדוף שדים, מייחל לאהבת הקהל ובועט בה, שסיים את חייו בהסתגרות יצירתית וחברתית, ובמוות מטופש ומיותר. אני מאמין שלו יותר בחיים היה חוזר, וגם מעצים את יצירתו, אם לא היה שוקע יותר מדי במלכודת החזרה בתשובה.
בין היתר חושף קלדרון פרטים רבים מחייו של אריאל, ומצביע על כך שהם היו המקור ללא מעט משיריו.
פלוגה בקו (או לגמרי במקרה)
את השיר כתב אריאל לאחר שירותו הסדיר והוא נכלל ב-1988 באלבום "ירוקות". הוא מספר על סיפור האהבה הלא ממומשת שלו כחייל לרותי בת ה-17, בת קיבוץ דפנה שהגיעה עם חברותיה לחורשת טל שבה שכנו חיילי גדוד 890. היא זיהתה בו "משהו מלא קסם ועם זאת אכזרי". תקופה ארוכה התכתבו, נפגשו לפגישות קצרות, ומשרשרת המפגשים נולד השיר, האוטוביוגרפי במפורש.
ירושלים של ברזל
השיר שפרסם את מאיר אריאל בן ה-25 וכמעט הרס אותו. הוא כתב אותו לאחר שירותו במילואים במלחמת ששת הימים כתגובה ספונטנית ל"ירושלים של זהב", ושר אותו בלחץ אנשי קול ישראל בכמה הזדמנויות. אחר כך גם יצא בתקליט ובו הוגדר אריאל "הצנחן המזמר". נעמי שמר הגיבה בכעס על השימוש במילים ובלחן והציעה שיימצא לו לחן אחר, אבל לאחר זמן הגיעו לפשרה. קלדרון תולה את השתיקה הארוכה והפריצה המאוחרת של מאיר אריאל בצורך שלו להינתק מדימוי "הצנחן המזמר".
ארול
קלדרון רואה ב"ארול" את אחד השירים החשובים של אריאל. שם הספר, "ארול אחד" מתייחס לרצונו של אריאל להשמיע תמיד את הגירסה הראשונה של כל שיר דווקא מפני שאינה מושלמת. ארול הוא דמות בדיונית, אבל השיר מספר על חיי הכפר הרוחשים רכילויות, מערכות יחסים אסורות וטיפוסים שחלקם תמהוניים. את ארול עצמו מגדיראריאל מאוחר יותר כדמות שצמחה ממיתוסים ישראליים: כ"גלגולו של דודו" – 'לאן התגלגלת יה דודו", או גלגולו של "יודקה דופק ניגונים" או גלגולו של אליפלט, ש"נתן לשמש לרוחות, וכל מיני ניגנו עליו".
נשל הנחש
השיר "נשל הנחש" הוא אולי שירו המפורסם והמושמע ביותר של אריאל. השיר נכתב כפרידה מאביו, מורה נערץ ושנוי במחלוקת בקיבוץ הקטן משמרות. בשיר משולב ציטוט שאביו נהג לומר לתלמידים שהתרשלו בלימודים, מתוך מסכת ברכות: "אם יום תעזבני, יומיים תעזבך". העגלה ה"נוסעת, אין עצור" היא חיי הצבא, הקיבוץ, החילוניות של דור ההורים, ומאיר שקפץ ממנה כותב: "והנה נשארת מאחור".
שלל שרב
את השיר "שלל שרב" שהלחין יהודה פוליקר כתב אריאל לאחר שעזב את הקיבוץ, והשתכן עם משפחתו ברחוב הירקון הנשקף לים. גידי גוב שביצע אותו רואה בשיר נקודת מפנה בקריירה שלו. קלדרון מוצא בשיר את תחושת האימה של מי שעזב את דרך חייו (הקיבוץ). גם יחסיו המסובכים עם אהבת חייו, תרצה, באים לביטוי בשיר, כמו בשורה "עם הגב לים, עם הראש לשם", שאותה הסביר אריאל בנימה מבודחת-רצינית: "הים הוא דבר גדול ומושך שאפשר להביט בו שעות, אבל תרצה מצידה היא כוח טבע שגם בו אפשר להביט לא פחות. להביט בתרצה אומר להפנות את הגב לים".
גיורא שנר מתייחס לנושא שעלה באתר בעבר, ההבדל בין גזבר ומנהל כספים. "בניהול הכספים המודרני קיים הבדל גדול בין גזבר ובין "מנהל כספים" או "סמנכ"ל כספים" בתאגידים גדולים. הגזברות – ניהול תזרים המזומנים – היא רק מחלקה אחת באגף הכספים. יש קשר בין גזבר, הנהלת חשבונות וניהול פיננסי – כולם מחלקות אחיות באגף הכספים. בארגונים קטנים שבהם אין מקום לכל הרבה נושאי משרה, נוהגים לאחד חלק מהמשרות, ובדרך כלל מכתירים את מנהל הכספים בתואר גזבר, וזאת כי ניהול התזרים הוא נשמת אפו של הארגון.
גיורא כותב עוד: האם אינך מוצא דמיון בין 'גזבר' ובין 'כספר' – כלומר: גזבר הוא מי שעוסק בכסף? הרי ידוע ש ז' ו-ס' וכן ג' וכ/ק מתחלפות ביניהן לא אחת? ובכן, יש דמיון, אין קשר. גזבר היא גלגול של המילה הפרסית ganzabara, על בסיס ganz – אוצר. מילה זו מזכירה, ולא במקרה, את השורש גנ"ז העברי, את גנזך המלך ואת אוצר הגנזים. המילה המחודשת 'כספר' נוצרה על בסיס 'כסף' במתכונת שמות המקצועות המסתיימים ב-ָר, כמו סנדלר התלמודי, ארכיבר ועוד.
אקו"ם