הזירה הלשונית: עיתונאי חצר ועיתונאות עדר
העיתונות המודפסת היא גן של חיות נכחדות, עשור לכינוס לשון ראשון ודודו ברק ורונה קינן הם זוכי פרס אריאל. הזירה הלשונית חינמון מגויס, קוראת ספר עתים באופן מקוון
פרשת שיחות העסקה שלא צלחה בין נוני מוזס לביבי נתניהו בענייני הסיקור האוהד וישראל היום כבר זכתה לכינויים נוסח 'נוניגייט' ו'הון-שלטון-עיתון.' הפרשה שופכת אור עגום על האתוס העיתונאי, אבל גם מגלה לנו עד כמה רב עדיין הכוח שיש לעיתונות המודפסת.המילה 'עיתון' חודשה כידוע על ידי אליעזר בן יהודה. היא מופיעה לראשונה בעיתוניו בשנת 1891, והוא מציג אותה כחידוש שלו במילון הגדול, לצד מילים שאינן שלו – עיתונאי, עיתונות ושם התואר עיתונאי. 'עיתון' החליפה את הצירוף המקובל עד אז 'מכתב עתי' או 'מכתב עת', שהוא תרגום מילולי של הביטוי הגרמני Zeitschrift. גם המילה עיתון מתייחסת למילה הגרמנית לעיתון, Zeitung, הגזורה מן המילה Zeit, זמן. בן יהודה בחר במילה התנכית 'עֵת', והעדיף אותה על פני המילה המאוחרת יותר 'זמן'. העיתון נקרא גם 'ספר עתים', 'ספר', עָלֶה, ומסתבר שבן יהודה בחן כבר בשנת 1881 את המילה אֶבְשָׂר, מלשון בשׂורה. את המילה עיתונאי חידש הבן, איתמר בן אב"י. האב והבן, כידוע, היו עיתונאים.
עם השנים התגוון עולם העיתונות המודפסת, וזכה לכינויים מכינויים שמות, חלקם בלתי מחמיאים בעליל. הסדר אלף-ביתי.
ביביתון. הכינוי שדבק ב"ישראל היום" על ידי מתנגדיו.
דר שטירמר. עיתון נאצי שהפך שם נרדף לעיתונות מכפישה וגזענית. השימוש בו היום חורג לעיתים מפרופורציה.
השבועון המסוים. כך כונה "העולם הזה" בימי זוהרו, כאשר המפאיניקים ראה בו את האיום הממשי היחיד על שלטונם, ובחרו לא לקרוא לו בשמו.
חינמון. עיתון המחולק חינם. ישראל היום הראה את הדרך, ועיתונים לא מעטים הולכים אחריו באופן מלא או חלקי.
טבלואיד. עיתון בפורמט 25x35 ס"מ, שהפך שם נרדף לצהובון (ע"ע), למרות שיש לא מעט עיתונים בפורמט הזה שאינם עונים על ההגדרה.
סמרטוטון. כינוי זלזול לעיתונים דלי עמודים ואיכות.
עיתון איכות. עיתון הפונה לקהל משכיל, מאנגלית: quality paper. מזוהה בדרך כלל עם עיתוני 'יריעה רחבה', הכפולה בתבניתה מהטבלואיד, באנגלית: broadshit.
עיתון בוקר. עיתון יומי היוצא לאור בשעות הבוקר. בעבר יצאו גם ידיעות אחרונות ומעריב בשעות אחר הצהריים, היום העיתון היחיד היוצא בשעות הערב הוא גלובס.
עיתון בעל פה. מפגש פתוח של שיחות וראיונות.
עיתון המון. המונח שהתקבל באקדמיה עבור עיתונות מסחרית-פופולרית, בהנגדה ל'עיתון איכות'. עיתון המון אינו בהכרח צהובון במשמעות הקשה של המונח.
עיתון מקוּון. אתר אינטרנט המביא ידיעות ומאמרים מן הסוג המקובל בעיתונות. אנגלית: online.
עיתון ערב. אנגלית: evening paper. גרמנית: die Abendzeitung. זוהה בעבר עם עיתונות מסחרית-פופולרית. יהודה עמיחי כתב: "לפעמים אני מקדים קצת את הזמן,/ כמו נביא, או כמו עיתון ערב".
עיתונאות חדשה. תפיסה מקצועית של הכתיבה העיתונאית המדגישה חוויות ועמדות אישיות. אנגלית: new journalism.
עיתונאות עדר. טיפול משותף וחסר ייחוד בפרשיות העולות על הפרק. אנגלית: pack journalism (עיתונות בחבילה).
עיתונאי חצר. עיתונאי המקורב לאנשי שררה ופועל לקידום האינטרסים שלהם. אורי אבנרי קרא לטיפוס כזה 'כְתַבְלָב'.
עיתונות חוקרת. עיתונות המתמחה בבדיקה יזומה וביקורתית של המערכת הציבורית. אנגלית: investigative journalism.
עיתונות טובה. דיווח אוהד על פעולותיו של איש ציבור. אנגלית: good press. גרמנית: eine gute Presse. צרפתית: bonne presse. גם, בהנגדה, עיתונות רעה.
עיתונות מגויסת. עיתונות הפועלת באופן מוצהר ושיטתי למען מפלגה, ארגון או אדם.
עיתונות מודפסת. עיתונות המופיעה בדפוס, להבדיל מעיתונות משודרת ומקוונת. אנגלית: printed journalism, וכן בשיח הישראלי: פְּרינט. קרויה גם עיתונות כתובה, אך המונח התיישן עם הופעת העיתונות המקוונת.
עיתונות משודרת. הבאת מידע חדשותי ברדיו ובטלוויזיה. אנגלית: broadcast journalism.
עיתונות צהובה. עיתונות המתמקדת ברכילות ואינה מקפידה על אמיתות המידע. אנגלית: yellow journalism. מקור הצירוף בתחרות בין עיתוניו של ויליאם רנדולף הרסט לעיתוניו של ג'וזף פוליצר, בראשית המאה העשרים. הרסט אימץ בעיתוניו דמות של ילד בחולצה צהובה המופיע בסדרת קומיקס. מכאן הכינוי 'צהובון'.
פְּרָ̂אוְודָה. עיתונות מטעם. pravda (אמת) היה שם עיתונה הרשמי של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית. בעבר כינו פראוודה את העיתונים דבר ועל המשמר, היום מדביקים אותו לעיתונים-מִטַעַם אחרים.
צהובון. ראו 'עיתון המון' ו'עיתונות צהובה'.
הדנים לא מרבים להשפיע על התרבות העולמית, אבל בשנה האחרונה יצאה מן השפה הדנית מילה שעברה ברחבי העולם השבע והמפונק כאש בשדה קוצים: hygge, הנהגית הוּגֶה. היא מופיעה השנה בין עשר המילים המובילות במילון אוקספורד, וזכתה לכתבות נרחבות בעיתונים החשובים ביותר. בדנמרק הקרה בחורף ההוגֶה הפכה לפולחן, והיא מתקיימת בבית, בבית חברים ואפילו בבית הקפה ובגן הציבורי, בתנאי שמצטיידים בשמיכת פוך וגרביים חמות.
השבועון טיים-אאוט הקדיש לנושא כתבה משלו, כשהוא מתאים את המושג לחורף הפחות מאיים וקיצוני בארצנו, ולאווירה המתפנקת של התל-אביבים. בין היתר פנה אלי העיתון בבקשה למצוא מילה עברית לתופעה. תחילה חשבתי על 'התכרבלות', שהיא פעולת ההוגֶה האופיינית ביותר, אבל לאחר מכן הצעתי הצעה שאומצה על ידי השבועון, ואני מציע אותה לשימוש הציבור. הוגֶה תהיה 'נחמומיוּת', שם התואר: נחמומי, והפועל: להתנַחְמֵם.
'נחמומיות' מתקשרת גם בצלילה ובשורשים קרובים לשורת מילים הקשורות ברעיון ההוגה: נעימות, חמימות, מנוחה, נוחות, נחת ונמנום. כפי שהסתיו הוא עגמומי, החורף הביתי הוא נחמומי. בנחמומיות מהדהדת, כמובן, גם את המילה "נחמה", ובכך מצליחה לתאר גם את התרוממות הרוח לנוכח הנחמות הקטנות של החורף, המשמשות כמפלט נינוח ממזג האוויר. חורף נחמומי לכם, קוראיי היקרים.
זו השנה העשירית מזמינה עיריית ראשון לציון את הקהל הרחב לכינוס השפה העברית, הפעם מספר עשר, שבראשו עומדת המנהלת הבלתי נלאית של החברה עירונית לתרבות רותי מקבי. כמו בכל שנה גם השנה עשרות אירועים, שלושה מופעים גדולים, חלוקת פרס ראש הממשלה על שם אליעזר בן יהודה, וחלוקת פרס אריאל לשפה העברית. הכנס ייערך בשבוע הבא, בימי שלישי עד שבת, 17-21.1.17. המקום: היכל התרבות בראשון לציון.
במסגרת הכינוס, ביום חמישי 19.1.17 (2100), בתחילת אירוע ההומור הישראלי, יחולק זו השנה החמישית פרס מאיר אריאל ליצירתיות בשפה העברית, מטעם ראש עיריית ראשון לציון. גיליוי נאות: השנה עמדתי בראש צוות השופטים, ואתי השתתפו נעה ידלין, יואב קוטנר, ד"ר סמדר כהן ואליעז כהן. הבחירה היתה קשה, ובסופה נקבעו שני זוכים, הפזמונאי דודו ברק והמוזיקאית רונה קינן. לשניים מכנה משותף, והוא המוזיקה הישראלית, סוכן שפה מרכזי, וזירה ליצירתיות לשונית.
דודו ברק הוא יוצר ותיק, שבשירי הזמר שלו שמר על שפה גבוהה ומוקפדת ועם זאת מתנגנת היטב בלחנים שחוברו לה על ידי טובי המלחינים. השירים שכתב הם חלק מן הקלסיקה של הפזמון הישראלי, והם מעניקים לבוש מעצים ומרגש לקורותיה וסמליה של מדינת ישראל. רונה קינן היא אחד הקולות הצלולים והמרגשים של הדור החדש במוזיקה הישראלית. היא מעניקה בלחניה ובביצועיה פירוש מדויק ומוקפד ועם זאת שובה לב לשירים קלסיים מתקופות שונות, ולצד זה תרמה את קולה האישי בשירים רבים שכתבה והלחינה. כל מילה בשיריה של רונה קינן זוכה למקום ולכבוד הראוי. ברכות!
עידו בסוק מתייחס לשמות משפחה הקשורים בערים בעולם. בסוק כותב: "השמות 'ורשה', 'ברדיצ'בסקי', 'קרקובסקי' ניתנו דווקא לא למי שישב בערים אלה, אלא למי שיצא מהן והגיע לעיר אחרת. לאדם שהגיע מברדיצ'ב לעיר או עיירה אחרת הודבק או ניתן השם 'ברדיצ'בסקי' – זה זיהה אותו יפה בעיני בני המקום. השמות האלה מעידים על נדודי יהודים. זה גם יותר הגיוני, כי אחרת היו קוראים לכל 300,000 יהודי ורשה בשם 'ורשה' או 'ורשבסקי'".
עירא כהנא מתייחסת לשם המשפחה וייסמארק. הסיומת 'מארק' בשם זה ואחרים פירושה עוד מימי הביניים אזור ספר, בניגוד לאזורים שהם לב הארץ. באנגלית קרויים אזורים אלה marches, ובגרמנית השם הוא Mark. זה ככל הנראה גם מקור השם דנמרק: דן היא 'הארץ השטוחה', מארק – הארץ המצויה בגבול שלזוויג. מכאן שוויסמארק עשוי להתייחס לאזור גבול המכונה 'הלבן'.
שרה נובופלנסקי מתייחסת לשם אדל, שהיא בתו של רבי נחמן מברסלב (וכן של הבעל שם טוב), שם נפוץ בקהילות החרדיות בישראל. מסתבר שמדובר בשיבוש. השם, מספרת שרה, הוא שיבוש של 'הודל', כינוי מקובל לבנות, שהוא קיצור של הדסה, בהגייה אשכנזית ובתוספת ל' החיבוב.
תגובות נוספות הגיעו לדיון הער בעניין המילים המעצבנות בעברית. להלן מילים שלא נכנסו לרשימה.
יורם אהרוני כותבת: "המילה הכי מעצבנת אותי בעברית המדוברת כיום היא מפוקס. מה רע בממוקד? למה צריך להשתמש במפוקס?".
צבי שפירא כותב: "הרשימה המלאה של המילים המעצבנות לא שלמה לטעמי בלי 'בריתה'".
אבישג תורן כותבת: "המילה הכי מעצבנת היא 'מדויק'. למה, מי מחליט מה מדויק בבישול, בכתיבה, באמנות וכו? ומי אמר שצריך לדייק? הרי מתוהו ובהו נוצרו הרבה יצירות נפלאות. המילה היא סוג של פלצנות".
אקו"ם