הזירה הלשונית: סודות השפה החרדית
מה זה יְנַפְקֵם לי? איך החיצונייעס? למי יש בן גיי בארון ומי הוציא מוק? הזירה הלשונית ניט שאבעס גערעדט, מטפלת בשפעת מקסיקו בבית הרפואה
ההדלפות החלקיות (והמגמתיות, ככל הנראה) מדיוני הקבינט בתקופת צוק איתן חושפות את העולם הלשוני המלווה אותנו במתח המתמיד בין עמדות לוחמניות הששות אלי קרב, ועמדות מתונות וזהירות. כרגיל, קברניטי הצבא מובילים את העמדה הזהירה יותר. לסיבור העין הנה טבלת השוואה קטנה. כל אחד יבחר את הצד המתאים לו.
בשבוע שעבר התקיים במסגרת "לשון ראשון" חבר דיון (פאנל בלעז) על השפה החרדית, תחת הכותרת "עברית בשטריימל". בדיון השתתפו ד"ר דלית אסולין, חוקרת השפה החרדית, פרופ' קימי קפלן, חוקר החברה החרדית, העיתונאי קובי נחשוני ועבדכם הנאמן. התיאור שריחף כחוט שני מעל הדיון היה אחד: רוב מכריע של החרדים מדברים עברית ישראלית, אך באמצעות מילים ביידיש או בעברית בהגייה אשכנזית מסמן הדובר החרדי את האופי המיוחד של החברה החרדית, את מה שחשוב לה ואת מה שמפריד, ואפילו יוצר חומה בינה לבין הציבור הישראלי, ואף הדתי-לאומי. מילים כמו מינחה, מעריב, מלווה מלכה, רוחניות, גשמיות, חברותא, צדקה, תפילה, נגיעות, בית מדרש, אמונה ועוד ועוד יהגו באשכנזית.
עם זאת, מאבקן של קבוצות חרדיות שונות בעברית לא נעלם, אף כי הוא אינו במרכז השיח החרדי היום. חסידי סאטמאר נוהגים עד היום להפיץ רשימות של מילים שאסור להשתמש בהן כמו 'ביטחון', 'כנסת' ומונחים נוספים המייצגים את חילול שפת הקודש במדינה הציונית, לשיטתם. מצד שני חדרו גם לשפה זו מונחים מכבשון חיי המדינה. קימי קפלן ציטט את הסופר חיים באר ששמע מחברו החרדי לאחר מלחמת יום הכיפורים: "דאס איז געווען א מחדל" (זה היה מחדל). המילה מחדל נהגתה במלרע על פי הדרך הישראלית.
לסיבור האוזן והעין, כמה מונחים חרדיים, שהביאה דלית אסולין:
א געשמאקע סברה (נהגית באזכנזית: סְבוֹיְרֶה). סברה מוצלחת, מעניינת, במסגרת פלפול תלמודי. געשמאק פירושו טעים.
באלאטעס. רצפות ביידיש ירושלמית (מערבית: בלטה).
הֵיים (בית), ושם התואר הֵיימיש – הביתיות, המשפחתיות, סימן היכר של האותנטיות החרדית.
חיצונייעס (חיצוניות בהגייה אשכנזית). לשון מכובסת לעיסוק בהופעתה החיצונית של מועמדת לשידוך: איך החיצונייעס? דלית מספרת על שיחה עם בחור ישיבה ספרדי שהתעניין בשידוך אפשרי. קודם שאל "איך המידות, היראת שמיים" בעברית ישראלית רגילה, ורק כשהגיע לשאלה הרגישה עבר להגייה אשכנזית.
לְנַפְקֵם. בעקבות נפקא מינא - הבדל, חילוק, במשפט הארמי הידוע מאי נפקא מינה: מה יוצא מזה? החרדי שואל: מה זה יְנַפְקֵם לי? - מה זה ישנה לי?
נַייעס. מילולית: חדשות. בפועל: רכילות. מונח יסוד בהווי החרדי. 'מקווה-נייעס' היא רכילות המועברת במקווה, לא תמיד אמינה. ויש גם פועל - לנַיֵיס, ושם התואר נייסן – רכלן.
צ'יקאווער. בחור מגניב, כוכב, יוצא דופן. ומכאן הפועל לצַ'קֶב - לעשות דברים מעניינים ובלתי צפויים.
קרישמֶע. קריאת שמע.
שטייגן. להתעלות בלימוד הגמרא (ביידיש: לעלות, לטפס). מכאן פיתוחים: "דפקתי שטייגן", "שטייגניסט", והפועל 'להשטייגן'.
שפאנדזשערקע. נהגית שְפּוֹנְזֶ'רְקֶה. עוזרת בית ביידיש ירושלמית (מלדינו "ספונג'ה").
תֵיירֶה. תורה (בהגייה ליטאית יוקרתית).
קובי נחשוני, היום איש ידיעות אחרונות ואתר וויינט החל את דרכו בעיתונות החרדית. הכתיבה בעיתונות זו גם היא בעברית פשוטה ומובנת לכל, החרדיות מתמקדת במה שאין כותבים, ובתחליפים המקובלים. כך, למשל, לא ייכתב בעיתון חרדי שם פרטי של אשה. חברת כנסת או שרה תהיה צ. לבני, ש. יחימוביץ וכדומה. בעניין זה שפר גורלה של דליה איציק, שכונתה "חבר הכנסת איציק דליה", ואפילו "חבר הכנסת גדליה איציק".
האיסורים והתחליפים נעשים במסגרת מה שקרוי "הגהה רוחנית", או בלשוננו, צנזורה חרדית, שהצנזורה הצבאית נראית על ידה כפודל לצד נמר. ולהלן כמה חלופות:
• בית רפואה ולא בית חולים.
• ישני עפר ולא קבורים או מתים.
• טכנולוגיה ולא אינטרנט.
• הצבא ולא צה"ל.
• מצב ולא היריון. יש להעיר כאן שבקיבוצים של שנות השלושים והארבעים השתמשו גם כן במונח "היא במצב" במקום "היא בהיריון".
ואיך יוצרים היררכיה? באמצעות כינויים. רב שרוצים להאדירו ייקרא מרן, רשכבה"ג (רבם של כל בני הגולה) או שר התורה. מתחת להם בהיררכיה 'הגאון רבי', מתחתיו 'הרב הגאון' ומתחת לו 'הגאון הרב'. בדרגה נמוכה מכולם רב המדינה, שייקרא 'הרב הראשי' או הרה"ר. ואיך קרוי הדתי הלאומי, המזרוחניק המזולזל? בראשי תיבות: ד"ל, ודי לחכימא ברמיזה. אגב, וד"ל מקובל בעיתונות החרדית כמגיעים לפירוט של נושאים רגישים או תחומי טאבו.
לקינוח, כמה סיפורים מגניבים מפי משתתפי הפאנל.
בעיתונו של הרב אלישיב "יתד נאמן" הופיעה פרסומת למשחה נגד כאבי גב הקרויה בן גיי. נוסח הפרסומת: "האם יש לך בן גיי בארון?". המפרסם התחכם ברמיזה מינית, אבל הוועדה הרוחנית המפקחת על העיתון לא היתה ערה למשמעות הלהט"בית והפרסומת עברה בשלום. רק לאחר שהעיתון זכה לקריאות שבר מקוראיו הורדה הפרסומת.
החרדים המזרחיים שסיגלו את הנוהגים האשכנזיים וקרויים 'משתכנזים' מערבים הגייה אשכנזית, ויתור על הח' והע' הגרוניות ואף שימוש ביידיש. לעומתם חסידי ברסלב מזרחיים מערבים יסודות אשכנזיים ומזרחיים, ואינם מוותרים על ההגייה המזרחית. דלית אסולין מצטטת חרדית ממשפחה מזרחית המספרת על אסון שקרה לה: "גיז'דרתי (ממרוקאית: קוננתי, התאבלתי), צעקתי טאטע טאטע ("אבא, אבא", אבינו שבשמיים, יידיש)!".
כאשר רצו קבוצות חרדיות שונות לתקוף את הרב אלישיב על עמדה שנראתה להם מתירנית כינו אותו "אותו האיש", כינוי המיועד לאויב הנורא מכל, ישו, וראשי תיבות: "אלישיב יוסף שלום".
אחת ממילות הטאבו בעולם החרדי ובתקשורת החרדית בפרט היא חזיר, המכונה דבר אחר. כאשר פרצה שפעת החזירים התעקש ליצמן לכנותה "שפעת מקסיקו" על שם ארץ המקור שלה, ובחלק מהעיתונים החרדים הרחיקו לכת ודיווחו על "שפעת דבר-אחר". במקרה אחר הופיעה כותרת על אדם שנהרג בתאונת דרכים, לאחר שרכבו התנגש ב"דבר-אחר בר".
אחד הביטויים האירוניים בהווי החרדי הוא "ניט שאבעס גערעדט", לא מדברים על זה בשבת, המוזכר כאשר מדברים על ענייני חולין ובעיקר עסקים בשבת קודש, והתוספת מכשירה את השרץ, לכאורה. בדיחה חרדית מספרת על כך שבליל שבת התחיל אחד המתפללים בבית כנסת להתמקח עם חברו על מחיר הרכב שהעמיד למכירה. זה ביקש להוריד ל-30 אלף והעיר " ניט שאבעס גערעדט", ההוא התעקש על 40 והוסיף "ניט שאבעס גערעדט", אחד מהם הציע פשרה של 35 וקינח "ניט שאבעס גערעדט" וכן הלאה. למחרת בבוקר, בעיצומה של השבת, ניגש אליו האיש שוב בתפילת שחרית כדי להמשיך את המו"מ, כולל "ניט שאבעס גערעדט", כמובן. הבחור ענה לו: "ניט שאבעס גערעדט, אבל הרכב כבר נמכר".
הרב רביץ נשאל מדוע הצטרף לכנסת, שהרי היא מקום טמא כבית הכיסא, וענה: "לא רציתי, אבל הגדוילים לחצו". גדוילים ביידיש - הן גדולי הדור, והן כינוי לצורכי הגוף: גדוילים וקטנים.
ביום שלישי התבשרתי על מותו של אחד השותפים החשובים לאתר הזירה הלשונית, פול אוגדן. יהודי קנדי, ציוני נלהב וחובב לשון שלח במשך שנים למעגל רחב קישורים למתרחש בעולם הלשוני ובשלל השפות העולמיות. כשהצעתי לו לפתוח פינה באתר התגייס, ומאז לא החסיר פינה אחת, גם כאשר מצבו הבריאותי הורע והוא נאבק במחלת הסרטן. השבוע נכנע. הפינה שלו תחסר מאוד, והיא מצפה למילוי החסר, שהרי עולם השפות מרתק ויש בו התרחשויות בלתי פוסקות. פול אוגדן, איש שלמדתי לאהוב, יחסר לי.
ב"שאל את רוביק" הועלתה שאלתה של רינה ברקת לגבי מקורו של ביטוי ששמעה בעבר "לא הוציא מוק". יהודה ס' שלח הסבר, שגם אושש בבדיקה במילונים. 'לא הוציא מוק' הוא ביטוי שהיה רווח בין יוצאי גרמניה, ומהם כנראה התפשט בתקופה מסוימת. המקור הוא הביטוי הגרמני Keinen Mucks! (אף מילה, אף ציוץ, אף הגה!) או Keinen Mucks tun (לא לעשות/להוציא הגה). Mucks בגרמנית הוא ציוץ, או הגה קצר. על פי המילון הדו-לשוני גרמנית-אנגלית המילה מופיעה בעיקר או באופן בלעדי בצירופי לשון דיבוריים. יתכן שהיא גם מקור הנזיפה החינוכית העברית בנוסחים "אף מילה!" או "אסור להוציא הגה!".
תשובות לשאלות "מה ההבדל בין ורד לשושנה?", "מה הקשר בין ימי קדם לבין קידמה?", "מה בין סרבל למסורבל?" ועוד, ראו באתר הזירה הלשונית.
אקו"ם