ראשי » תרבות » אמנות

"כשאני שושקה אין לי פחדים": האמן זאב אנגלמאיר על הניצחון בירושלים

העלילו עליו, הכפישו את שמו, אף איימו בעתירה לבג"צ אם יופיע בעיר הקודש, אך זוכה "תערוכת השנה", עטוי בתחפושת של דמותו המעורטלת, הופיע כמתוכנן בירושלים בהצלחה רבה. כעת, לצד רטרוספקטיבה קצרה של יצירותיו, הוא מספר על הסיטואציה אליה נקלע מנקודת המבט שלו: "שושקה חיה חיים פשוטים ושמחים, חוגגת את החיים ואוהבת אדם. אולי זה מה שכל כך הרגיז את המתנגדים"

לאחר הניסיון הכושל לבטל את ההרצאה של "שוברים שתיקה" בגלריה "ברבור", שוב התייצבו שוחרי חופש הביטוי והאמנות והביעו את מחאתם כנגד הניסיון לבטל את המופע של "שושקה" בירושלים.

אך למרות ההתנגדות, שבשיאה אף לוותה באיומי עתירה לבג"צ, "שושקה", הדמות הפרובוקטיבית העירומה שיצר האמן זאב אנגלמאייר, כיכבה כמתוכנן באירועי פסטיבל "שאון חורף", בעוד אריה קינג, חבר מועצת העיר מסיעת "ירושלים מאוחדת" פרש מהקואליציה, כמתחייב מהצהרתו כי יתפטר אם "אירוע הזימה הזה יתקיים בעיר הקודש".
 
המחאות נגד דמותה המעורטלת של שושקה הגיעו מכיוונם של גורמים דתיים וארגוני ימין, אולם בסופו של דבר, עירית ירושלים, שהפסטיבל נערך ביוזמתה, החליטה בהמלצתו של היועץ המשפטי שלה אלי מלכה, לקיים את האירוע כמתוכנן. "...לעיריית ירושלים אין כל כוונה להתערב באופי המופע או תכניו. חופש הביטוי האמנותי וחופש היצירה הנם חלק אינטגרלי מחופש הביטוי.... המופע המדובר מתקיים במקום סגור, מי שמגיע לראותו מגיע מרצונו החופשי ומי שאינו רוצה לא חייב לקחת בו חלק", נאמר בהודעה הרשמית מטעם העירייה.

הרהרת באפשרות לוותר או לפחות לכסות את העירום?

"היו תביעות שאבוא לבוש לירושלים. אבל מאחר והוזמנתי להופיע עם הדמות של שושקה כמות שהיא, עירומה, לא הייתי מוכן לשנות דבר. אם הייתי נעתר, בתוכי פנימה הייתי מרגיש שהם הצליחו להשתיק אותי, שאני נכנע", מסביר האמן זאב אנגלמאיר את עמדתו הנחרצת בנושא.
 
"אילו רציתי לעשות אמנות שמקובלת על כולם הייתי הולך לפסטיגל. אמנות נועדה לבחון גבולות זו מהותה וזה טבעה. היא נוגעת בתכנים לא קלים ומעלה סוגיות שנויות במחלוקת.

"מה לא אמרו על 'שושקה'? באתרים דתיים כתבו מאמרים דמיוניים. נאמר כי שושקה מחלקת איברי גוף נשיים לקהל. סיפרו שמדובר במופע עם אישה ענקית עירומה המאפשרת לגעת בחלקי גופה האינטימיים. הכל הזוי. היו גם אמירות מטעם 'מדינה יהודית' ארגון שדוגל בהומופוביה ולאומנות במשמעות הכי גרועה. אריה קינג טען שהוא חושש שמא הילדים שלו ייחשפו למופע הפריצות והזימה. איזו שטות. האירוע התקיים במקום סגור. זה לא מקום שמביאים אליו ילדים. גם הבנות שלי לא הולכות לכל אירוע שלי".

מצער אותך שהוא התפטר?

"לא. אבל בואי נחכה ונראה אם הוא יתפטר באמת".

חששת להופיע בירושלים?

"האמת, כן, במיוחד כשכבר הייתי בדרך לירושלים והיה חשש מפני בלגן באירוע. המופע התקיים בקפה "תמול שלשום" ולאורך כל ההופעה הוקפתי בחומה של אנשי ביטחון. חוץ מזה, היה אירוע כיפי. מדהים, מקסים ותרבותי. שושקה באה עם העירום הוורוד שלה, ונתנה הרצאה, הוקרנו סרטונים, הוצגו תמונות עם סיפורי שושקה. אני שמח על אנשים ידידותיים כולל אנשים דתיים שהגיעו למופע בירושלים. אחר כך עברנו לחנות 'שש' הסמוכה וציירתי קעקועי שושקה לכל דורש".
 

זאב אנגלמאיר, 54, אמן, צייר קומיקס, הומוריסטן, עבד 15 שנים ב"ידיעות אחרונות" ועדין ממשיך לאייר לעיתונים. תערוכתו "הארץ המובתחת" מוצגת כעת בהצלחה אדירה ("קיבלתי הזמנה ממוזיאון מסוים לעוד שלוש שנים") ומועד סגירתה נדחה זו הפעם השלישית, גם לאחר שביקרו בה אלפים רבים. 'הארץ המובתחת' גם זכתה ב"תערוכת השנה".

"להגיד שהתערוכה היא ציון דרך בקריירה שלי זה אנדרדסטטימנט, בעבודה עליה אפילו נחשפתי לעבודה בתלת ממד", הוא מתגאה.
 

אנגלמאיר פרסם ספרים וחוברות קומיקס פרועות ועבודותיו הוצגו במוזיאונים בארץ ובעולם, כולל עבודות מסדרת 'בראשית' 929 (התנ"ך) שהוצגו במוזיאון היהודי בפילדלפיה. כשהתבקש לבחור את העבודות המשמעותיות ביותר בעיניו פרט ל'שושקה', אנגלמאייר בחר באלה:

"ברברה תומפסון": איורים לתקליט ופוסטרים לסקסופוניסטית ג'ז שיצר בבצלאל, פרויקט ראשון שהוצג גם ב'הלנה רובינשטיין' ובו גילה את יכולתו לצייר בקו "פרימיטיבי". "זה הקו בו ציירתי גם את שושקה".

"מערבולת האילוסטרציה": תערוכת יחיד בגלריה אסכולה, כולל קטלוג, בה הציג בפעם הראשונה איורים אישיים, עבודות פייטים, קולאז'ים ועבודות שסללו את הדרך ל"מסע לוולגריה", הספר שיצא לאור השנה.

"הגדה של פסח בנוסח אנגלמאיר": המתבססת על טקסטים שהעתיק בכתב יד ובקולאז'ים, והיא נראית כמו מיוזיקל הוליוודי רב משתתפים. ההגדה הוצגה בתערוכות בסינמטק ובגלריה אנג'ל ובמוזיאון תל אביב.
 
"עלילות כיפה אטומה, ספרון לילדים עם ראש קונבנציונלי": הספרון נוצר במלחמת המפרץ הראשונה ומורכב מקולאז'ים מספרי ילדים ישראלים של שנות ה-60 המשולבים בטקסטים שהם לכאורה שירי ילדים תמימים על לוחמת גזים. "בשדה יש פרחים ובפרחים יש צוף - ולי יש גז חרדל על כל הגוף". הוצג בתערוכת "זמן אמת" במוזיאון תל אביב.

"סירופ": חוברות הקומיקס שלו: פנזינים, שהם הטריטוריה הכי חופשית פרועה, קומיקס, סיפורים קצרים, איורים ומתכונים.

"כל הפרויקטים הללו נעשהו בצורה אינטנסיבית. יצירה שהיא צלילה לתוך הרפתקה ויזואלית לילית, ככה המוח שלי עובד, בלי מעצורים", הוא מספר.
 

20 שנה שאנגלמאיר מאייר את דמותה של שושקה., אבל רק בפתיחת התערוכה המונומנטלית "הארץ המובתחת", שממלאת את ארבע הקומות של מוזיאון בית העיר בתל אביב, הוא החליט להיות שושקה בעצמו והפציע לאור הזיקוקין ומתוך צדפה בדמותה הוורודה, העירומה ועם איבריה הנשיים המוחצנים. "במשך שנים ציירתי את שושקה ותמיד קינאתי בה שהיא כזאת חופשייה וספונטנית, עושה כל מה שהיא רוצה ללא התלבטויות ונהנית מהחיים, ואילו אני יש לי מחויבויות ומשפחה לפרנס".

למה בעירום?

"העירום הוא אחד המאפיינים של שושקה. היא לא יפה במושגי יופי של דוגמניות. העירום שלה אינו מיני, זה עירום בנאלי, עירום פמיניסטי שמבטא שחרור וחופש. היא חופשיה מבגדים שאני העמסתי עלי עם תחפושת העירום העשויה מבד.

"בגדים הם סוג של זהות. זהות דתית, לאומית. שושקה חופשיה מהם. היא חיה חיים פשוטים ושמחים, חוגגת את החיים ואוהבת אדם. אולי זה מה שכל כך הרגיז את המתנגדים".
 

למעשה, בתוכנית המקורית, אנגלמאיר התכוון להיות שושקה ללילה אחד בלבד, אבל לשושקה היו תוכניות אחרות בשבילו. "שושקה לקחה אותי רחוק, לכיוונים חדשים. הופעתי איתה בתור סולנית, בסרטונים, מוסיקה, עבודות סאונד, פרופורמנס. איתה הכל שופע עניין, רעננות וסקרנות. הגעתי איתה למקומות שלא יכולתי לדמיין, היא מחליטה איפה ואיך זה יקרה", הוא מספר בהתלהבות.

תצמיד לה בן זוג?

"שושקה היא דמות חופשית. קשה לי לראות אותה עם בן זוג אחד, נשואה, יוצאת בבוקר נרגנת לעבודה אחרי מריבה עם בן הזוג".

יכול להיות שהיא דמות תראפויטית לאנגלמאיר?

"כן. היא נתנה לי אופציה לחיים אחרים. כל החיים אנחנו סוחבים את עצמנו והנה שושקה מאפשרת לי לגלוש לחיים חופשיים וכיפים".

מתי הכי נעים בלהיות שושקה?

"החל מהרגע שאני שם שפתון ועולה על עקבים, היא מובילה אותי להרפתקאות ומפגשים לא צפויים, במסיבות, בהופעות, במזרקות עירוניות, במשחק כדורגל נשים בו שיחקתי על עקבים כשאני מוקף בחבורת נשים אירניות לבושות בבורקה בשאנז אליזה, באירוע אופנה בבית העיר כשהמעצבים יצרו ביגוד בהשראתה, רוקדת על משאית של חסידי ברסלב בלב שדרות רוטשילד. או כשהיא מחתנת זוג בפריז. בחורף היא מחממת אותי. נעים להיות שושקה, גם כשמבקשים לגעת בבטן, להצטלם, וכששמחים לקראתי. וכשאני חוזר הביתה אני לא ממהר לפשוט אותה ממני".

מתי מטריד?

"כשנוגעים בי בלי רשות. זה קורה מעט, אבל זה לא נעים. באירוע הראשון שלי כשושקה, חבורת גברים הקיפה אותי ברחוב. הם דיברו לא יפה ונגעו. לא נעים שנוגעים בקיץ כי נורא חם, אבל זה כלום לעומת מאתיים מעלות בהן שחיתי בתוך הצדפה ביום פתיחת התערוכה".
 
מה היחס לשושקה במשפחה?

"הבנות שלי אוהבות אותה. תמר, הבת הצעירה בת 12, ביקשה ששושקה לא תבוא לקחת אותה מבית הספר, שלא יצחקו עליה. אבל החברות והמורים שלה אוהבות את שושקה. הבת הבכורה, רותם, בת 19, חשבה שהיא ואחותה נוסעות לחופשה בפריז עם אבא, אבל מרגע שנחתנו הייתי שושקה, לא יכולתי לוותר.

"לפעמים זה נהדר, לפעמים קצת פחות. שושקה היא דמות אינטנסיבית, מעורבת בכל מיני נושאים ועניינים ולפעמים, כמו בירושלים, זה נהיה קצת ריסקי. בסך הכל המשפחה שלי אוהבת אותי ורוצה שאחזור הביתה בשלום. אבל כשאני שושקה אין לי פחדים".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg