הזירה הלשונית: פירוש רש"י לרב לוינשטיין

הרב לוינשטיין מסמן את הגבול הדק בין דת וסקסיזם ודורס אותו ברגל גסה, מה חושבים כותבי הטוקבקים על נשים המניקות בפומבי, וצרור שיבושי לשון חדשים וישנים לפורים. הזירה הלשונית מאוננת לקנות דירה, מתנהגת ברומא כמו רומנייה

דינה של האשה להיות ספונה, במטבח ובמיטה. הרב לוינשטיין צילום: יובל גינצבורג

"הן יוצאות לא יהודיות". יהדות על פי לוינשטיין פירושה שדינה של האשה להיות ספונה, במטבח ובמיטה. לצד זה, אחרי שכינה את הרפורמים 'נוצרים', הוא קובע שכל מי שאינו אוחז בדעותיו הוא 'יהודי מבחינה גנטית', כלומר, לא משום בחינה אחרת. חובבי תורת הגזע מוחאים לך כפיים, הרב יגאל.

"הן (הנשים הלוחמות) כאלה רבקיסטיות. כולם עם צבעי הסוואה. מישהו אמר לי, אל תדאג, הן מתאמנות לקראת החתונה, להתאפר. אני לא יודע מי יתחתן אתה". לאשה היהודייה מטרה אחת בחייה: למצוא חתן. הסבר לתוהים: 'רַבָּקיסט' הוא חייל מורעל ברמות גבוהות, תאב לחימה, בעקבות 'רַבָּק', מילה נרדפת ל'רעל' בעגה הצבאית.

"שאלו אותי את מה אם (האשה שהבחור הדתי מחפש) תהיה מפקדת פלוגה? שאלה של שיגעון. זה שייך לבית משוגעים. שיגעו לנו את הילדות". העולם שמחוץ להלכה אליבא דלוינשטיין הוא 'בית משוגעים', אשה המגשימה את עצמה שלא בדרך שנקבע לה מלידתה היא 'משוגעת'. אין מילים.

"כשאתה חם מהתנור אתה בוחר אישה חמה בדוסיות. ודאי שהיא חמה כי היא אישה, אם לא שירתה בקרק"ל, אחרת איך תהיה חמה?". השימוש במונח המיני 'חמה' אינו מקרי. והלוחמת הקרבית? היא לא ממש אשה, ובטח אין מה לצפות ממנה במיטה.

"היא תספר לילדים בלילה מור"קים". מצחיק מאוד. מור"קים: ראשי תיבות של 'מורשת קרב', ברבים.

"הבית שלכם ייראה לפי האשה שתבחרו. אנחנו לא קובעים כמעט כלום בבית, יוצאים ב-6 בבוקר חוזרים ב-6 בערב במקרה הטוב, ב-9 בערב במקרה הפחות טוב, ב-11 בלילה במקרה הגרוע. ממילא מישהו אחר מנהל את הבית והילדים. אשה תותחית - יהיה לך בית של תותחית, אשה בלאי יהיה לך בית בלאי, וגם אתה תהיה בלאי". כשאתה נהיה 'בלאי' אתה מחפש 'בלאית'". אשה יהודייה (ולא רק מבחינה גנטית) מקדישה את כל שעות היום לבישול, כביסה וניקיון, והיא האשה המושלמת וחייה מושלמים. אשה היוצאת מביתה לעבודה (או לצבא) היא אשה פגומה. גבר הרוצה לשאת אשה השווה לו בפעילות, בדימוי עצמי ובשותפות בחברה הוא גבר נחות ופגום. לתוהים: 'בלאי' בעגה הצהלית פירושו 'פגום', והוא מתייחס לעתים קרובות לחיילים ומפקדים.

שוב ושוב הוא חוצה את הקו בין עמדה דתית-הלכתית, שנויה במחלוקת אך לגיטימית, לבין שוביניזם גברי מהסוג הנמוך ביותר. הרב יגאל לוינשטיין צילום: מיר צחי

לוינשטיין הוא בעל סגנון גס ובוטה, ובעיני המתבונן האובייקטיבי, איש מאוד לא חכם. אבל, בניגוד לטענות המכבסות של מגיבים רבים מהציונות הדתית, אין מדובר בסגנון אלא במהות. תמונת היהדות הנחשפת בדבריו אינה רק 'חשוכה' ובמובנים רבים גלותית, היא מעוררת גועל. שוב ושוב הוא חוצה את הקו בין עמדה דתית-הלכתית, שנויה במחלוקת אך לגיטימית, לבין שוביניזם גברי מהסוג הנמוך ביותר. מאחורי הסגנון הבוטה ותוך הסתייגות צדקנית ממנו מסתתרים רבנים מעודנים יותר המחזיקים בעמדות דומות, ועולם הערכים שהוא מייצג מעוגן בתפיסות עמוקות של מעמד האשה ושל ייעודה בחיים.

ועוד ליום האשה, והפעם במרחב שונה לגמרי. ענת יערי טרחה במחקר לקבלת התואר השני בסוגיה מפתיעה: איך מתייחסת הרשת, במרחב הקרוי 'טוקבקייה', לסוגיה של הנקה במרחב הציבורי. הסוגיה עלתה כמה וכמה פעמים בשיח ציבורי ער והגיע אפילו לבית המשפט. יערי מציגה עמדות שונות כלפי התופעה. ההנקה במרחב הציבורי פותחת שאלות של הגבול בין הפרטי והציבורי, נוכחות גוף האשה במרחב הציבורי, שדי האשה כסמל מיני, שאלות של הדרת נשים וחופש הפרט, יחסי המיניות הנשית והאימהות ועוד. הדיון חושף גם צביעות רבה. בעוד המרחב הציבורי מוצף בפורנוגרפיה בחסות עולם הפרסום ושלטי הרחוב, אשה המניקה את ילדה היא טאבו, וראו בקריקטורה הבאה.

המחקר שערכה יערי נשען על טוקבקים (תגוביות בעברית עכשווית) לשתי כתבות העוסקות בהנקה במרחב הציבורי. האחת עסקה במה דמוגדר 'מחאת המיניקות', באתר Ynet. השנייה תת הכותרת "כמו שאני לא משתין במסעדה, את לא תניקי כאן" במאקו. נדגמו יחד כ-900 תגוביות. הממצאים בשורה התחתונה מובהקים: האווירה הכללית העולה מן הדיונים ברשת עוינות להנקה במרחב הציבורי, ורבים מהם, נשים וגברים, רואים בכך אקט מבזה, דחוי ומתועב. רוב המגיבים הן נשים.

חלק מהתגובות העוסקות בפרשת המניקה במסעדה מתייחסות לגופה של נשואת הכתבה וטוענות שחיפשה פרוסבוקציה.

"נשמעת כמישהי שמרוכזת רק בעצמה" (אמא).

"מכיר אותה, מניקה רק בחוץ ורק בהתרסה".

חלק גדול מהמגיבים סבורים שהנקה במקום ציבורי היא לגיטימית בתנאי שחזה האשה מוסתר, כגון באמצעות סינר הנקה.

"אני דוסית ומניקה בחוץ עם סינר ... אני מיניקה בכל מקום עם צניעות, ומי שהמראה גורם לו מבוכה סימן שהוא רואה בי פנטזיה מינית בלבד, כלומר הוא סוטה".

התגובות התומכות תמיכה מלאה בהנקה בציבור וללא סייגים מעטות, כאמור:

"תבורכנה המניקות. הזכות לתינוק לינוק והזכות לאמו להניק בכל עת ובכל מקום זו התגשמות האמהות בכל יופייה" (המגיב כנראה גבר).

"מדהים כמה זעם קדוש עניין ההנקה מוציא כאן מגברים. לא נוגע אליכם, זה בין האשה והתינוק שלה" (גם כאן המגיב הוא גבר).

חלקן מתייחסות לסוגיית הצביעות שנזכרה:

"שמנהל המשמרת ישים עליו שמיכה. איש חשוך ועיוור. אם בר רפאלי חושפת ציץ איש לא מעיר".

אם בר רפאלי חושפת ציץ איש לא מעיר. צילום: שאטרסטוק

התגובות המתנגדות התנגדות מוחלטת להנקה בציבור הן בדרך כלל של גברים ומבטאות לעיתים בוז לנשים בכלל.

"אתן נשים חולות מה עובר עליכן? כל כך רוצות לנצל את ההזדמנות של ההנקות להראות את השדיים שלכן?".

"עוד מעט תחליפו פדים או טמפונים באמצע הרחוב ומי שיסתכל יחטוף".

"רוצה לשלוף שד עשי זאת, מבחינתי הוטרדתי מינית אבל אתן השטן".

קבוצה לא קטנה של תגוביות, בעיקר  של גברים, משווה את ההנקה להפרשות ולחשיפה של איברי מין גבריים.

הגולש 'אסף לוץ' מכריז על 'מחאת המחרבנים': "לא זכותה להניק איפה שהיא רוצה, כפי שלא מקובל שאנשים יפרישו הפרשות מגופם בפרהסיא".

גם נשים מצטרפות לביקורת הבוטה על הנקה בפומבי:

"גועל נפש!! נמאס לבוא לאכול ולראות הנקות בכל פינה!!!... תפסיקו להגעיל את כולנו עם האינטימיות המוחצצנת שלכם" (דלית).

"ממש לא בא לי להסתכל על ציצי של מישהי אחרת מניקה את התינוק שלה".

"חוצפה נשית פמיניסטית שלא יודעת גבולות".

אזכור הפמיניזם חוזר בטוקבקים, ובמקרה מסוים אשה המתנגדת להנקה בפומבי טוענת שהוא אקט אנטי-פמיניסטי כי הוא מציג את האשה כאם.

יערי מסיקה מסקנות שונות מן המחקר, הן ביחס לנשים ולגופן במרחב הציבורי, והן ביחס לטוקבקים כמייצגים של שיח השנאה שבו עוסקים מחקרים רבים ביחס לרשת ומחוצה לה. באחת התגוביות נזכרת מדינות אירופה כדוגמה לתפיסה שונה ומקבלת של הנקה במרחב הציסורי. נראה שהדרך לקבל זאת במדינת היהודים רחוקה, גם בלי להיזקק לסקסיזם הבוטה של הרב לוינשטיין.

שני צדדים לשיבושים לשוניים. מצד אחד הם מטרידים ומעצבנים, והמשבש מועד לבוז ולגלוג. מצד שני, בדרך כלל, הם פשוט מצחיקים, ופורים הוא זמן מצוין לבחור באופציית הצחוק. אלכס שפי, מיקירי "הזירה הלשונית" ומנהל חטיבת החדשות של קול  ישראל בערבית בעבר, ליקט מבחר מרשים של שיבושי לשון, שיבושי צירופים וטעויות כתיב מן התקשורת, בעיקר ברשתות החברתיות. הרשימה המלאה בבמת אורח, ולהלן מעט מתאבנים.
מקבץ שגיאות כתיב, מכת המדינה, ולא מאתמול, ולא רק ברשתות החברתיות.

אימכם הסליחה. "אני אמא טריה ולכן יש לי כל כך הרבה שאלות, אימכם הסליחה" (קהילות ynet).

ברוך אשם! "רציתי להוסיף שאין לנו ברוך אשם שום בעיה בריאותית ואנחנו דיי משפחה שמחה ומפרנסת בכבוד" (מורשת שו"ת).

הרבעת המינים. "אני הולך שעתיים לפני סגירת שוק הרבעת המינים וקונה אתרוגים שנראים הכי מהודרים במחירים אפסיים" (ערוץ 7).

מאוננים לקנות. "מאוננים לקנות דירה בת 4 חדרים בבניין 9 קומות" (מודעה שנחשפה בישרא-בלוג).

עיכלו לי. "הקיץ 'שרצתי' בסניף, עד כדי ששאלו אותי אם ההוצאה לפועל עיכלו לי את הבית" (ערוץ 7).

בקבוצה השנייה - שיבושי צירופים ומטבעות לשון.

ברומא תתנהג כמו רומני. א: "בונ'ה בפורום חתימות תתנהג כמו חותמאי, בפורום פיפוטים תתנהג כמו פטפטן"; ב: "כשאתה ברומא, תתנהג כמו רומני" (ליונטוורק).

טלפון סוֹלְלָרי. "בנים הם כמו טלפון סוללרי: קטנים לא קולטים מתנתקים ללא התראה ודווקא שצריך אותם הם לא זמינים וחוץ מזה… גם האנטנה לא משהו" (סטטוסים לפייסבוק - סטטוסים לבנות).

כמו ברווזים במטבח. "האם פעולות התגמול הצליחו או לא? אז מה האלטרנטיבה? לשבת כמו ברווזים במטבח ולחכות לפעולת הטרור הערבית הבאה?" (ynet).

מי שלא טועה לא שוגה. "קוטנר ורשף אמרו כבר מזמן – מי שלא טועה לא שוגה. הציפייה של האוהדים/התקשורת שקרויף ומכבי לא יטעו אף פעם היא ציפייה מופרכת" (debuzzer).

על אפך ועל חמותך. "אם הבטחת לבתך שהיא שור תשיר את ארבע הקושיות, אתה תמצא על אפך ועל חמותך הפוגה או חוסר ריכוז של המסובין"  (סאלונה). גירסה נוספת: "תגידו לי, זה בסדר שבליל הסדר, כשכולם חגיגיים כזה. וחמותי במצב רוח טוב והנכדים סביבה, פתאום מתחילים כולם לקרוא בקול גדול "שפוך חמותך על הגויים"? (פייסבוק, חנוך דאום).

תדבק לשוני לחיקי. "אם אשכח את הגול של  קטן בין הרגליים של בארטז תישכח ימיני תדבק לשוני לחיקי" (הייד פרק  פורומים).

ולקינוח, צרור אוקסימורונים פוליטיים:

"הרצוג דוהר בזחילה לעבר ממשלת נתניהו" (מן העיתונות).

"בכל אחד מהכיסאות הריקים במליאה יושב מישהו שברח מאחריות" (נאום ידוע של ח"כ מפורסם במליאת הכנסת).

"הסכם בעל פה לא שווה את הנייר שהוא כתוב עליו" (אמרה של משה דיין וסמואל גולדווין).

"זהו מהפך! רוח שמרנית חדשה תחזור למערכת המשפט" (נפתלי בנט בתגובה על מינוי שופטים חדשים לבית המשפט העליון).

דוהר בזחילה לעבר ממשלת נתניהו. הרצוג צילום: אמיר מאירי

יהודה זיו מתייחס לעיסוק במילה 'מנהרה' מן הטור הקודם: "לעניות דעתי, שימושן של 'מנהרה' לעומת 'ניקבה' בא ללמד על דרך חציבתן. מנהרת 'הבריכה אשר בגבעון' וכן 'מנהרות הכותל' בירושלים נחצבו מלמעלה למטה, באור יום מלא – כשמכאן כינוייהן, מלשון 'נהרה'>אור – ורק לאחר-מכן נחתמו בעפר, שנשפך על גבי לוחות אבן אשר כיסו עליהן. ואילו 'ניקבה' כשמה כן היא, נחצבה מלכתחילה מתחת לפני הקרקע – ובחשיכה!".