הזירה הלשונית: הסולטן ארדואן וענבים אחרים
הסולטן המעופף, הסולטן חסר הגרעין והסולטן הכדורגלן: הזירה הלשונית מברכת את ארדואן, בודקת מי הכי חצוף בכנסת עם מילון הרצליה השלם
נשיא טורקיה ארדואן חגג את נצחונו הדחוק במשאל העם, וזכה ברחבי הגלובוס לכינוי "הסולטן ארדואן". סולטן הוא כמונח כללי מנהיג מוסלמי, אבל הוא מזוהה בעיקר עם שרשרת הסולטנים המפוארת של הטורקים ושל האימפריה העותומנית. בטורקיה אין כבר סולטן קרוב למאה שנה, אבל בעולם מתקיימות שתי סולטנויות שהן מדינות: ברוניי ועומן, וכן סולטנויות בחבלים שונים באינדונזיה ובמלזיה.סולטן היא מילה ערבית, מן השורש סל"ט המקביל לשל"ט העברי, ומכאן שסולטן ושליט הן מילים מקבילות. בימי תחיית הלשון נהגו לכתוב את המילה בש' שמאלית: שׂולטן, כדרך הכתיב התנכי. צאצא לשוני חוקי של הסולטן הם ענבי הסולטנינה, או הסולטנה, הנקראים כך כיוון שמוצאם באסיה הקטנה. אלה ענבים מוארכים חסרי גרעין, פופולריים מאוד ומתאימים להכנת צימוקים הקרויים גם הם צימוקי סולטנה. גם בארצות הברית מגדלים ענבים דומים, ושמם ענבי תומפסון.
סולטן הוא גם שמה הערבי של הצופית, היא יונק הדבש, או בשם הערבי המלא: סולטן א-זהר: מלך הפרחים. ואי אפשר בלי ביקור בבריכת הסולטן שהוקמה ושוקמה בירושלים בידי הסולטן העות'מאני סולימאן הראשון בשנת 1536, ובהצצה לספרו המקסים של דן בניה סרי "עוגיות המלח של סבתא סולטנה".
הכינוי "סולטן ארדואן" מצטרף לכינויים דומים לאנשי ציבור הלקוחים ממשטרים לא דמוקרטיים. בארצנו דבק הכינוי "מלך ישראל" לרבים, ובעיקר לאריק שרון, "אריק מלך ישראל". "מלך" ככלל הוא מילת שבח נפוצה ונרגשת בסלנג הישראלי לאדם שאנחנו רוצים ביקרו ומתלהבים מהשגיו: "איזה מלך!". כמו ארדואן זוכה גם ולדימיר פוטין לאזכורים רבים בנוסח "הצאר פוטין". עולם הכדורגל מכיר את"הקיסר", הלא הוא שחקן הכדורגל האגדי פרנץ בקנבאואר. ואי אפשר לשכוח את "הנסיכים", בניהם ובנותיהם של ותיקי האצ"ל, שנכנסו על כנפי יוקרת אבותיהם להנהגת הליכוד, וגילו שהמפלגה הזו כבר מזמן אינה שלהם.
יום השואה בפתח. הישראלים פיתחו בדרכים שונות הומור שואה. בראי הזמן החולף הומור כזה לגיטימי אף כי לא רבים מקבלים אותו. להומור שנוצר על ידי יהודים בתקופה השואה, בתוככי הגהינום, יש לעומת זאת לגיטימיות מלאה.
יוסף גורי, מתעד הפולקלור והשפה היידית, מביא מבחר של הומור יהודים בשואה בספרו האחרון "איך צוחק יהודי", ספר הכתוב בארבע לשונות: יידיש, עברית, רוסית ואנגלית. להלן דוגמיות:
בגדי מלכות. בגדים שבשו אסירי המחנות (בגדע-מאלאכֶס).
דיירי משנה. הכינים על גוף האסירים.
היטלמאכר (עושה כובעים). כינוי להיטלר, ומכאן גם כובען או קאפליוש-מאכער.
יודן-פארראט. יודנראט, מנהלי הגטו שפעלו בחסות השלטון הגרמני. פארראט פירושו בגידה.
עמלקים. חיילים גרמניים. גם: תרנגולי הודו.
שדכן. קאפו, אחראי יהודי על ביתני המחנות, נקרא כך כי הוא מארגן ליושבים חתונה על מלאך המוות.
מירי רגב כינתה את מאיר שלו "חצוף" כי כתיבתו לא תואמת את האג'נדה שהיא מקדמת. אמר של הדר גולדין כינתה את מיקי זוהר "חצוף שכמוך, הפכת את ההורים לאויבים". 'חצוף' וכן חוצפה' הן מילים תלמודיות ממקור ארמי, ומשמעותן מי שמעז פנים כנגד סמכות. לכאורה זהו שם תואר שלילי, אבל כבר מסכת סנהדרין קובעת ש'חוצפה כלפי שמיא' עשויה להועיל, וארץ ישראל מוגדרת 'החצופה באומות', ומכאן עד הביטוי 'חוצפה ישראלית' המרחק קצר.
'חוצפה' התאזרחה ביידיש, ולצידה שמות התואר 'חוצפהניק' וחצפהדיקער. משם נדדה לשפה האנגלית, ובמילון אוקספורד מוגדרת chutzpah כהפגנת ביטחון עצמי ותעוזה. נראה שעם ישראל לקחל מן הגויים את המילה נימוס (יוונית) ואת המילה טקט (לטינית), והחזיר לעולם בתמורה נדיבה את המילה חוצפה.
ובאותו עניין שואלת גילית: האם תלמיד יכול לכנות מורה בכינוי "חצוף"? יש לכך שתי תשובות. האחת, כן, אבל זו תהיה ממש חוצפה מצידו. השנייה: לא, שכן חוצפה מכילה בשימושיה את משמעות העמידה כנגד סמכות. התלמיד מתחצף. בעיני המורה, הסמכות, הריהו 'חצוף', בעיני עמיתיו לכיתה הוא ממש ממש קוּל.
ביום חמישי בשבוע הבא, 27.5, ייערך האירוע השנתי של בית ראשונים בהרצליה, המוזיאון לתולדות הרצליה. מנהלת הבית הילה בראון-רינות ביקשה מכותב שורות אלה לספר להרצליאנים על הקשר בין הרצליה והשפה העברית, ויש בהחלט קשר. לכבוד האירוע יצרנו יחד עם ארכיונאית בית ראשונית רונית מצ'ולסקי-דן מילון הרצליאני מקיף. להנתאתכם.
אזור ג'. האזור המערבי של המושבה הרצליה בתוכניתה המקורית, על רכס הכורכר, היום – רחוב נורדאו. ותיקי העיר קוראים כך לאזור זה עד היום.
אם נרצה. סיסמת מיתוג העיר שהוכרזה ב-2010, מתכתבת עם "אם תרצו אין זו אגדה" של הרצל.
אספה. מפגש תושבים בשנותיה הראשונות של העיר. הגדרת "המריצה" (ע"ע): "אמצעי לעקם את הישר, לסבך את הפשוט ולבלבל את המוחות".
באר השדים. באר בשולי אזור בני בנימין על גבול הבסה (ע"ע).
בגילופין. עתון סטירי של תושבי אזור ג' שביקשו להיפרד מהרצליה, וראו 'ג'בל דרוז'.
בומבורָזי. כינוי מקומי לארינמל, זוחל נפוץ בהרצליה הישנה.
בוסים. סוף יבש, שימש למטרות שונות (ערבית).
בחר. הכנת האדמות לנטיעת הפרדסים בימי הראשונים (ערבית), באמצעות חפירה בטוריה להוצאת היבלית (אינג'יל) עם שורשיה מהאדמה.
בני בנימין. בני המושבות הוותיקות שהצטרפו לפרויקט המושבה בראשיתה.
בַּסָּה. אדמת הביצה הענקית שהפרידה בין אזור ג' לאזור ד' בהרצליה (ערבית). הביצה יובשה, הכינוי נשאר.
ג'בל דרוז. כינוי זלזול לאנשי אזור ג' עקב נטייתם הבדלנית, ברמז להתקוממות הדרוזים בהר הדרוזים בדרום סוריה באותה תקופה.
גבעת הכלניות. אתר באזור ג', ליד גבעת הסופר (ע"ע). יש טוענים ששמה היה גבעת הרקפות.
גבעת הסופר. גבעה בהרצליה שעליה הוקם לאחר עיכובים רבים בית הארחה לסופרים, שנולד בהשראת שאול טשרניחובסקי בביקורו במושבה.
ג'ליל. שמם של שני הכפרים הערביים באזור שבו קמה המושבה: ג'ליל אל קיבליה וג'ליל אלשמאליה. הכפרים ננטשו, ושמם ניתן למעברה שקמה בשנות החמישים (ע"ע), לקיבוץ גליל ים ולצומת גלילות.
גן-עדן. בריכת מים גדולה מימי המושבה שנוצרה ממי מגדל המים שגלשו לוואדי.
האוניברסיטה של הרצליה. כינוי למרכז הבין-תחומי שהוקם בהרצליה ב-1994.
הגורל. השם שבו נקראה הגדרלת המגרשים עם הקמת המושבה ב-1925.
הגידלת עץ מימיך? שאלתו של מנהל בית הספר העממי, פתחיה לב-טוב. כאשר נתקל בתלמיד קוטף עלה או ענף, נהג למשוך באזנו ולשאול: "הגידלת עץ מימיך?".
המושבה. כינוי למרכז הרצליה בעבר ובהווה.
המנהרה. מנהרה רומית-ביזנטית שנחפרה כדי לנקז את מי הבאסה, ואתר משחק של ילדי הרצליה. בתקופת "ההגנה" שימשה להשבעת חברי ההגנה ולאימוני ירי.
המערביים. תושבי האזורים א' (החוף) וב' (הדיונות) וג' (ע"ע) על פי תוכניתו של ריכרד קאופמן.
המרינה. מעגנה בחוף הרצליה שהתפתחה למרכז בידור וקניות. נקראת גם 'מרינלי'.
המריצה. עיתון סטירי שיצא לאור בשנותיה הראשונות של המושבה.
המרכז הבין-טחוני. כינוי עוקצני למרכז הבין תחומי, רמז לשכר הלימוד הגבוה.
הרצל והרצליה. שניים מהילדים הבכורים של הרצליה, שלחמו על הבכורה בשאלה שלא נפתרה: מיהו הילד הראשון של הרצליה.
הרצליה. השם שניתן למושבה. נהגה על ידי מנחם שינקין, שרצה תחילה לקרוא כך לתל אביב.
הרצליה פיתוח. שדרוג אזור ב' המערבי של העיר, על שם "החברה לפיתוח הרצליה חוף ים". השימוש המקובל מקוצר: "היא גרה בפיתוח", "מליין מפיתוח".
חיטינֶס. אנשי הישוב כפר חיטים שעברו להרצליה והתיישבו באחת משכונותיה.
כביש החיסכון. כינוי לכביש לחיפה שנפתח ב-1950 וקירב את הרצליה למרכז.
לגשת לתל אביב. הווי ההליכה לתל אביב בשדות לפני סלילת הכבישים, ארכה שעתיים וחצי לכל כיוון.
ללכת למושבה. הווי ההליכה משכונות המושבה למרכז העיר.
לשנה הזאת בהרצליה הבנויה. מתוך הגדת הפסח ההרצליאנית משנת 1930.
מוישה פין הינטען. הווי ההליכה לבית קפה בהרצליה בבעלותו של מוישה ר. (יידיש: מוישה מאחורה), שבו היו מתקיימים משחקי קלפים.
מעברת ג'ליל. המעברה הגדולה שהוקמה בהרצליה לקליטת העלייה מארצות ערב. נקראה על שם הכפרים הערביים שניטשו.
מעברת האקדמאים. מעברה שהוקמה בהרצליה בשנות החמישים לבעלי מקצועות אקדמאיים.
מקס. האחראי על מכונת התרגום בקולנוע "השרון". כאשר לא היתה התאמה של הסרט לתרגום שבצידו נשמעת הצעקה "מקס" באולם.
עיר פיתוח. כינוי אירוני להרצליה פיתוח.
פזַ'רניק. מכבה אש (רוסית).
צומת הסירה. צומת שהיתה למחלף בכביש החוף וממנה זרמה התנועה לשני חלקי העיר. נקראה כך על שם סירת מעפילים שהובאה מחיפה.
ראש ברזל. כינוי לכדורגלן הפועל הרצליה מוטל גינזבורג, לימים מזכיר מועצת הפועלים בהרצליה.
שכונת חפ. שכונה הקרובה למרכז המושבה, היום ארחוב החלוץ. סיבת השם לא ברורה. שכונות בשם זה מוכרות בערים אחרות.
שמייקה. כינוי לבית שימוש בחצר, בראשית ימי המושבה.
תוכנית 2000. תוכנית אב לפיתוח העיר שהוצגה על ידי ראש העיר יוסף נבו בשנת 1974.
תן לֶק. השתתפות באכילת גלידה, שעלתה שניים וחצי גרוש, או הממתק כושי, הקרמבו של פעם. גם: יש חלק.
תפּיץ אותו. ביטוי הרציליאני שפירושו 'תרביץ לו' בהגייה יֶקית, שיוחס לכדורגלן הפועל הרצליה יצחק בדריאן משנות השלושים.
תרנגול יוכל לקפוץ מגג אל גג. ביטוי שטבע ראש העיר תל אביב בטקס הצטרפות "בני בנימין" למושבה בשנת 1925, וכוונתו שהשטח בין תל אביב לחדרה יהיה מאוכלס כך ש"תרנגול יוכל לקפוץ מגג אל גג".
יעל כותבת: במוסף הארץ ניסה אלון עידן לספק הסבר להיפוך המקום של הביטוי "נכנסתי בו" לטובת הביטוי: "יצאתי עליו". הייתי ממש שמחה לשמוע ממך מה המקור של שני ביטויי הסלנג האלו ומדוע לדעתך התרחש השינוי הזה?
ההסבר של עידן מעניין אבל יתכן שניתן לספק לשינוי הסבר פשוט יותר. 'נכנסתי בו' הוא אכן צירוף ותיק בסלנג הישראלי. אין לו מקבילה ישירה בשפות אחרות, אבל הוא מזכיר ביטויים רבים ביידיש שבהם הפועל 'נכנס' – אריינקריכן – משמש במשמעות אלימה, כמו 'נכנס לו לנשמה', 'נכנס לו לצלחת', 'נכנס בו השד' ואחרים. 'יצא עליו' אופייני לערבית המרוקאית-יהודית, שבה מילת היחס על (עלא בערבית) נפוצה מאוד. מכאן 'יכול עליו' – חזק יותר ממנו, 'שיקר עליו' – רימה אותו, וכן חְרְכּ עְלָא – מילולית בנטייה 'יצא עליו': צירוף הלקוח מתרבות המלחמה, ופירושו רדף אחרי אויבו. השימושים האלה מבטאים את החדירה השקטה של הניב המרוקאי לשפת הדיבור הישראלית.
אקו"ם