"תברח": הגזענות בארה"ב כסרט אימה מצוין
מצד אחד כל קלישאות סרטי האימה, מצד שני טון סאטירי והומור ומצד שלישי טוויסט מקורי שפותח דיון רציני בגזענות ויחסי שחורים-לבנים בארה"ב. "תברח" מחזיר את הז'אנר לימים בהם הוא יכול היה להציע הרבה מעבר לאימה נטו, ועושה זאת בהצלחה // ביקורת קולנוע
תברח, במאי: ג'ורדן פיל
פרבר אמריקאי מטופח. שעת לילה מאוחרת. הכל דומם למעט בחור אפרו-אמריקאי שצועד לתומו במורד הרחוב, משוחח בטלפון הנייד. התחושה כי הוא לא שייך, זר למקום, מתעוררת כאשר רכב חולף מולו ומתחיל לעקוב אחריו בחשדנות. הבחור הופך מיד מודאג, מרגיש מאוים. לפני שהוא מספיק לעשות משהו הוא מותקף על-ידי דמות מסתורית ונחטף, מוכנס לתא המטען של אותו רכב, שצבעו, אגב, לבן בוהק. זוהי סצנת פתיחה שמצד אחד יש בה את כל הקלישאות של ז'אנר האימה אך מצד שני יש בה טוויסט מקורי המניח את התשתית למותחן אימה העוסק בגזענות, דעות קדומות ויחסי שחורים-לבנים בארה"ב של ימינו.
מחזיר את הכבוד לז'אנר. ''תברח''
צילום: פוסטר הסרט
ז'אנר האימה לדורותיו סיפק שלל רגעים מותחים ומפחידים ובמקביל אף את האפשרות לבחון דרכם, באופן מעורר מחשבה, סוגיות פוליטיות וחברתיות שונות. למשל, הפחד מפני הקומוניזם ואיבוד האינדיבידואליות ב"פלישת חוטפי הגופות" (1956) של דון סיגל, ההשלכות הקיצוניות של תרבות הצריכה והקפיטליזם ב"שחר המתים" (1978) של ג'ורג' רומרו, תחושת הפרנויה וחוסר האמון במערכות הפוליטיות ב"הם חיים" (1988) של ג'ון קרפנטר או ההשפעה האלימה של אמצעי התקשורת על הצופה ב"וידאודרום" (1983) של דיוויד קרוננברג. בהמשך לדוגמאות הנ"ל, "תברח" מצליח הן להיות סרט אימה מותח ביותר והן לעורר, באמצעות הטון הסאטירי שבמרכזו, דיון בנושא רלוונטי. "תברח" בוחן דרך עדשת הז'אנר את שאיפותיו וסיוטיו של האפרו-אמריקאי בעידן פוסט אובמה, את הרצון להתקבל בחיבוק אל תוך החברה הלבנה, לצד החשדנות והחשש המובנה מפניה.
הסרט עוקב אחר בחור בשם וושינגטון (מעין תואם-אובמה צעיר) אשר חברתו הלבנה, רוז, משכנעת אותו עם חציית רף חצי השנה ביחד לבוא להתארח עמה בבית משפחתה על מנת שיכיר את הוריה ואת אחיה. החשש של וושינגטון שהוריה של רוז יסתכלו עליו בעין צרה בשל צבע עורו מתפוגג כאשר הוא מתקבל בבית האחוזה המבודד שלהם בלבביות. אך לאורך הסופ"ש וושינגטון מתחיל לשים לב שמשהו בהתנהגותם של בני המשפחה, ובעיקר בהתנהגותם של עוזרי הבית השחורים שהם מעסיקים, הינו מוזר ואף מטריד. כאשר אמא של רוז, פסיכולוגית הנעזרת בהיפנוזה על מנת להפסיק את התמכרותם של מטופליה לעישון, מציעה לגמול את וושינגטון מההרגל המגונה, הוא מוצא עצמו שוקע אל תוך סיוט ממנו יתקשה להיחלץ.
בוחן דרך עדשת הז'אנר את שאיפותיו וסיוטיו של האפרו-אמריקאי בעידן פוסט אובמה. ''תברח''
צילום: באדיבות גלובוס מקס
"תברח" הוא מותחן אימים מבריק, משוחק היטב, עמוס ברגעי מתח והומור, וכזה הקורץ לדרמה החברתית הקלאסית בכיכובו של סידני פואטייה "נחשו מי בא לסעוד" (1967) ומציע לו טוויסט ז'אנרי מגניב. זהו סרט שללא ספק יעורר דיונים ומאמרי ניתוח, וככזה הוא בהחלט מחזיר את הז'אנר לימיו הטובים, כזה שמסוגל להציע לצופיו יותר מאשר אימה נטו. זהו סרט שקשה לדבר על הרעיונות הטעונים שהוא מעלה מבלי להסגירם ובכך לספוילר לצופים את התפתחויות. נכריז רק שמדובר באחד מסרטי האימה היותר טובים שהופצו בארץ, ושחובבי הז'אנר בהחלט לא ירצו להחמיץ, גם בשל הנושא המעניין בו הוא נוגע וגם בגלל שכסרט אימה הוא מצליח להשתמש בכל הקלישאות המוכרות תוך שהוא מסובב אותן ומנצל אותן היטב לטובתו.
אפקטיבי ביותר בתפקיד הראשי. דניאל קלואויה ב''תברח''
צילום: באדיבות גלובוס מקס
התגלית דניאל קלואויה ("סיקריו") אפקטיבי ביותר בתפקיד הראשי כשלצדו אליסון וויליאמס ("בנות") בתור חברתו, ברדלי ויטפורד ("הבית הלבן") בתפקיד אב המשפחה וקתרין קינר המעולה כתמיד ("בתול בן 40") בתור האם הפסיכולוגית. הקומיקאי לילרל האוולי משחק את החבר הטוב וחובב הקונספירציות ומספק לסרט לא מעט הומור. על התסריט והבימוי מופקד ג'ורדן פיל, שחקן קומי לא מאוד מוכר ("קיאנו", "קי אנד פיל") אשר מתגלה כמוכשר ואפקטיבי ביותר גם מאחורי המצלמה ובהחלט מעורר סקרנות לקראת יצירותיו הבאות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם