ביקורת "הסערה": סוף העולם עם חיוך וקריצה
דין דבלין לא פסח על אף קלישאת סרטי אסונות, אך ההומור שנלווה לסרטו החדש "הסערה", כמו גם הרעיון המקורי להביא את אגאתה כריסטי לחלל, מאפשרים ליהנות מאותן הקלישאות פעם נוספת. התוצאה היא סרט מסחרר ומשעשע, על אף היותו צפוי // ביקורת קולנוע
הסערה, במאי: דין דבלין
זו רק אחת מתוך אוסף סצנות האסונות הפוקדות את תושבי כדור הארץ במותחן עמוס האפקטים, ההרפתקאות והקונספירציות המשעשע "הסערה", מעין "ארמגדון" פוגש את אגתה כריסטי פוגש את "מונרייקר", המצטרף לז'אנר סרטי סוף העולם ועושה זאת לשם שינוי עם חיוך וקריצה.
אגאתה כריסטי בחלל. ''הסערה''
פוסטר הסרט
מי שאחראי לקריצה השובבה הזאת הוא דין דבלין. אם השם הזה לא אומר לכם הרבה אז אולי כותרות להיטי המד"ב "סטארגייט", "היום השלישי" ו-"גודזילה" (גרסת 1998), יזכירו לכם כי מדובר במי שבשנות התשעים היה אחד ממפיקי העל החמים ביותר של הוליווד, שמאז הפיק לא מעט סדרות מתח ומד"ב טלוויזיונית, ביים סרט דוקומנטרי מצוין בשם "מי הרג את המכונית החשמלית?" וניסה לשחזר את הצלחת להיטו הגדול ביותר כאשר הוציא לאוויר העולם את ההמשכון הסתמי ומאכזב "היום השלישי: התחדשות". עם "הסערה" שם דבלין את "היום השלישי" המיותר מאחור ומביא לכדי ביטוי את שלל כישוריו, כאשר הפעם הוא לא רק המפיק והתסריטאי אלא גם הבמאי. התוצאה אמנם עמוסה בקלישאות אך עמוסה בהומור, אקשן קולח, אפקטים מרשימים וכל עוד תדאגו לכבות את המוח בכניסה לאולם תמצאו אותה מבדרת להפליא.
"הסערה" מתרחש בעתיד הלא רחוק, לאחר שמדינות העולם הכירו בעובדה שהתחממות גלובלית היא דבר אמיתי, הגורם לתופעות מזג אוויר קיצוניות המאיימות על האוכלוסייה. על מנת להתמודד מול הסערות השונות, נבנתה תחנת חלל בינלאומית מיוחדת הפורסת רשת לוויינים מסועפת שמטרתה לשלוט במזג האוויר הגלובלי. התחנה, שנשלטת ע"י ארה"ב, נבנתה ע"י ג'ייק לוסון (ג'רארד בטלר), מדען רב כישורים אשר שונא לקבל פקודות ובמהרה מוצא עצמו מפוטר ומוחלף ע"י לא אחר מאשר אחיו הצעיר מקס (ג'ים סטורג'ס).
כאשר סדרה של אסונות מזג אוויר מוזרים מתרחשים ברחבי הגלובוס ואחד המדענים בתחנת החלל מוצא את מותו באורח מסתורי, ג'ייק מגויס חזרה לשירות ומשוגר אל תחנת החלל שבנה על מנת לנסות לפתור את הבעיה, אך במהרה מתברר לו ולאחיו כי מישהו מנסה לחבל בתחנה ולייצר באמצעותה סערה קיצונית אשר תחריב את העולם כולו. כעת עליהם לעצור את הסערה הכלל עולמית המתקרבת ולאתר במקביל, בתחנת החלל ועל כדור הארץ, את זהותם של מי שעומדים מאחוריה בטרם יהיה מאוחר מידי.
נהנה מאד מתפקידו. ג'רארד באטלר
צילום: באדיבות גלובוס מקס
אם יצא לכם לראות את סרטיו של דין דבלין, הם תמיד כוללים סצנות של המוני אנשים אשר יוצאים במנוסה, בניינים מפורסמים נחרבים, כלי רכב חמקמק שבורח באורח פלא מחורבן שמתחרש מאחוריו ו-וירוס מתוחכם אשר מסוגל להשבית מערכות מתוחכמות לא פחות. סרטיו גם תמיד פטריוטיים מאוד ובד"כ כוללים את דמותו של נשיא ארה"ב אשר יוצא מהם טוב מאד ותמיד-תמיד עומדת בראשם דמות של מדען רב תושייה אשר אף אחד בתחילה לא רוצה באמת להקשיב לו ובחורה יפהפייה המתאהבת בו בשל אומץ לבו וחוכמתו.
כל האלמנטים הללו, אשר מזמן כבר הפכו לקלישאות מוכרות, חוזרים ומופיעים גם הפעם בסרטו החדש של דבלין, אך להגנתו נאמר כי למרות שהם הופכים את הסרט למעט צפוי, העשייה המאוד מהוקצעת, הטון הקליל, המשחק המהנה ושפע ההומור שהסרט מספק, הופכים את "הסערה" לסרט מד"ב משעשע למדי ואפקטיבי בהרבה מרוב סרטי הז'אנר אשר לוקחים עצמם ברצינות רבה מידי.
מה שעוד עובד לטובת הסרט הוא הליהוק המצוין. באטלר נראה נהנה מאד מתפקידו, כאשר לצדו מופיע ג'ים סטורג'ס הבריטי החביב בתפקיד אחיו הצעיר. אך מי שגונבים כאן את ההצגה הן שלוש השחקניות שלצדם. אבי קורניש האוסטרלית ("ללא גבולות", "רובוקופ") משחקת סוכנת מגניבה מהשירות החשאי, אלכסנרה מריה לארה הרומנייה ("קונטרול", "הנפילה") משחקת את מנהלת תחנת החלל ואדפרו אודיה ("12 שנים של עבדות") משחקת האקרית משעשעת.
על אף היותו עמוס בקלישאות, "הסערה" נע בקצב מסחרר, מלוהק היטב, מבוים ביד בוטחת וכולל רפרנסים מחויכים התוקעים אצבע בעיניה של ההנהגה הפוליטית הנוכחית בבית הלבן. זהו סרט כיפי המצטיין בקונספט התסריטאי שלו, כאשר זה הזמן להודות שליצור סרט שהוא בבסיסו מעין אגאתה כריסטי בחלל זו לחלוטין הברקה ששווה צפייה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם