ביקורת "תור רגנארוק": קומדיית גיבורי-על
הדמות היבשה ביותר שידע ז'אנר גיבורי-העל מקבלת דם חדש בזכות בימוי קליל ומלא הומור של טייקה וייטיטי. גם אם העלילה רחוקה מלהיות מושלמת, מדובר לעת עתה בסרט המוצלח ביותר בסדרה
תור: רגנארוק, במאי: טייקה וייטיטי
טריילר "תור רגנארוק"
הגיבור נשמע משועשע מעצמו למרות מצבו הלא מזהיר. ידיו של תור קשורות מאחורי גבו, ועל אף שהוא ניצב בעמדת נחיתות מול יצור ענק בעל קרניים משוננות, הוא מבטיח לו שהוא עומד לחסלו. עומד בהבטחתו, תור משבית את מי שלכד אותו, גוזל את קרניו ולפני שאנחנו מספיקים לשאול את עצמנו את השאלה המתבקשת למה הוא לא עשה זאת כבר קודם, הוא מוצא עצמו נרדף ע"י יצור מעופף שדולק אחריו ומאיים לנגוס בו.
זהו סיקוונס פתיחה שמנסה, ואף מצליח, לטאטא את שכבת השעמום העבה שהותירו שני הפרקים הקודמים בסדרת "תור" וממצב את הסרט החדש כבעל ממד קומי עשיר, מה שבהחלט מזרים דם חדש לאחת הדמויות היבשות ביותר שידע ז'אנר גיבורי-העל.
"תור: המייקאובר" או "תור: רגנארוק" כפי שיוצריו מעדיפים לכנותו, הוא הסרט השלישי במספר בסדרת סרטי "תור". הפרק הקודם בסדרה, "העולם האפל", היה אחד הגרועים והמשמימים ביותר שידע הז'אנר בשנים האחרונות עד כדי כך שמפיקיו כנראה הבינו שליצור פרק קולנועי חדש בכיכובו של תור יצריך ניעור מערכות כולל.
תור, בהשוואה ליתר גיבורי-העל של מארוול, תמיד היה לא יותר מיפיוף שרירי נושא פטיש, מעין הדוגמן שבחבורה, שעלילותיו עד כה, בין אם בעולמו המרוחק אשר באסגארד או על כדור הארץ, לא היו כה מסעירות. אבל יותר מכך, הבעיה לכל אורך הדרך הייתה נעוצה בדמותו המפוהקת, שפשוט לא הייתה מעניינת. ואם יש משהו שמציל סרטי גיבורי-על והופך אותם לנסבלים זו רמת ההומור והקלילות שיוצריהם מאפשרים להם. הפעם נראה כי הוחלט ללכת על זה בפול-גז.
"רגנארוק" עוקב אחר הרפתקאותיו של תור אשר מנסה הפעם להציל את ממלכת אסגארד, הבית בו גדל, מידי איום חדש. מתברר שהלה, אחותו האובדת של תור ומי שנחשבת לאלת המוות, עומדת להשתחרר מכבליה בשאול שם נכלאה ע"י אודין, אביו של תור, לאחר שהפכה לבלתי מרוסנת וצמאת דם. בעוד אודין גוסס, הוא מבשר לתור שמותו ישחרר את הלה אשר לבטח תבקש נקמה.
כאשר היא מתכננת לכבוש את אסגארד ולהפוך להיות השליטה הבלעדית של הממלכה, תור מחליט לגייס את אחיו לוקי (טום הידלסטון המשחזר את דמותו הממזרית), את הענק הירוק חברו לעבודה מצוות "הנוקמים" (מארק ראפולו המשעשע כתמיד) ואף ציידת ראשים יפה ומגניבה בשם ואלקירי (טסה תומפסון מהסדרה "ווסטוורלד") על מנת להציל את הממלכה מידיה של הלה.
אם היה דבר אחד שבהחלט עבד לטובת תור בסרטי "הנוקמים", זה היה הקשר המיוחד שלו עם הענק הירוק. השניים, כזכור, לא הפסיקו להתקוטט, מה שהעניק הרבה הומור לסרטים ואת הנקודה הזאת, ובצדק רב, החליטו היוצרים הפעם לפתח הרבה יותר, דבר שבהחלט עובד לטובת "רגנארוק" ומעניק לו שפע של רגעים משעשעים כמו במיטב קומדיות הבאדי מוביז.
הרעיון להפקיד סרט גיבורי-על רב תקציב בידיו של במאי קומדיות מוזרות דלות תקציב מניו זילנד נחשב להימור-על, מעין ללכת על כל הקופה מבחינת מארוול, אך זה בהחלט השתלם. טייקה וייטיטי, היוצר שמאחורי הקומדיות "מה שאנחנו עושים במחשכים" ו"כריש נגד נשר" המופקד על הבימוי, מושך את הסרט הרבה יותר לכיוון ההומוריסטי עד כדי כך שניתן לכנות את "רגנארוק" כקומדיית גיבורי-על.
הוא אף עושה שימוש מוצלח בכישוריו הקומיים של כוכב הסרט כריס המסוורת', שכבר עשה חיל בקומדיות "חופשה בהפרעה" ו"מכסחות השדים". וייקיקי מאפשר לו להשתחרר ובדרך זאת לעורר לחיים את דמותו של תור, מה שהופך אותו מידית לדמות חביבה הרבה יותר. הקונספט החדש גם זונח לחלוטין את הדמות אשר שיחקה נטלי פורטמן ומעניק לתור דמות נשית חדשה ומעניינת בהרבה להתאהב בה, בשורה מוצלחת נוספת אשר משרתת את הסרט, אחרי שהקודמת לא הייתה מרגשת או משעשעת במיוחד.
אך למרות ההומור שבהחלט מרים את הסרט ממבוכת קודמיו בסדרה, קשה להתעלם מכך שהעלילה אינה מעניינת ואף לעתים לא ברורה מספיק וגם בניית הדמויות טעונה שיפור רב. הדמות שמגלם ג'ף גולדבלום הנהדר אינה נטועה בצורה משכנעת בעולם של הסרט, ונדמה שדמותה של הרשעית הראשית הלה, אותה משחקת קייט בלנשט המעולה אף היא, שם רק כדי להיראות מצוין, לדגן תחפושות מרשימות ולהליט מבטים ערמומי או זועפים.
רק הרוח הקלילה המלווה את הסרט, בזכות ההומור השופע והקשר המוצלח בין תור והענק, הופכים את "רגנארוק" לסרט שווה הצצה. כשמאט דיימון מופיע לרגע קט בתפקיד אורח משעשע, ברור כשמש שזה בדיוק מה שמבדיל את הסרט השלישי בסדרה מהראשון בבימויו של קנת' בראנה, שלקח את עצמו ברצינות רבה מדי – קצת חיוך וקריצה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם