ביקורת "שומרי הגלקסיה 2": סרט המשך מבאס
סרט ההמשך ל"שומרי הגלקסיה" המשעשע נפתח בסיקוונס מפיל מצחוק. וזה, בערך, הדבר החיובי היחיד שאפשר לומר על ההרפתקה החדשה של סטאר לורד וחבורתו המוזרה // ביקורת קולנוע
שומרי הגלקסיה 2, במאי: ג'יימס גאן
עד כאן החדשות הטובות על הסרט. ולחדשות הפחות טובות, וזה לא פשוט לומר זאת על סרט שאת חלקו הראשון והמקורי אהבתי מאוד: "שומרי הגלקסיה 2" הוא סרט המשך מאכזב שלא עומד בציפיות ומלבד סיקוונס פתיחה סופר מגניב ומשעשע להפליא, אין לו הרבה מה להציע. מעריצי המותג שמרימים גבה בשלב הזה או מנידים ראש בחוסר אמון תוך מלמול מספר מחמאות נבחרות לכיוון כותב שורות אלו, יגלו זאת באולם לאחר מאה שלושים ומשהו דקות מתישות ומנומנמות בהן ימצאו את עצמם מקווים ומייחלים שהפרק הבא, שכבר מתוכנן להפקה, ישכיח את התחושה האנמית שהותיר ההמשכון המבאס הזה. כדי למקם אתכם על הסקלה הקולנועית – אם "שומרי הגלקסיה" היה נגיד "שודדי התיבה האבודה", אז "שומרי הגלקסיה חלק 2" הוא המקבילה ל"אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח". נחמד, לא יותר. בטח שלא עומד בציפיות.
"שומרי הגלקסיה 2", כמו רבים מסרטי גיבורי העל האחרונים, נתפס גם הוא לרעיון שמוקד הסרט צריך לעסוק במשקעים וביחסים הלא פתורים שבין הגיבור והוריו, או לפחות אחד מהם. הרעיון הזה מוכר לנו כבר מ"באטמן נגד סופרמן" של DC או בגרסתו המארוולית – "קפטן אמריקה: מלחמת אזרחים", וכעת גם עיקר עלילת "שומרי הגלקסיה 2" סובבת סביב העניין הזה אשר הופך אותה, אף יותר משאר הסרטים שהזכרתי, למעין דרמת גיבורי-על-מדע-בדיונית משפחתית. אם הסרט הראשון נפתח עם מות אמו האהובה וחובבת המוסיקה של סטאר-לורד, אז החלק השני פותח חלון נוסף אל העבר המשפחתי ומתמקד הפעם באביו של שומר הגלקסיה. אך בניגוד לסרט הקודם, עיקר העלילה הפעם סובבת סביב הקשר הנוצר בין הבן ההרפתקן לבין האב המסתורי, החוזר, אחרי כל השנים בהן נעדר, לדרוש בשלומו, מה שכמובן מוביל לשפע של חיכוכים לא צפויים.
סרט ההמשך של "שומרי הגלקסיה" ממשיך את הרפתקאותיהם של חבורת הרפתקני החלל המשמשים כשכירי חרב עבור כל המרבה במחיר. בתום משימה אותה ביצעו בהצלחה ואשר דרשה מהם לחסל תמנון חלל מפלצתי ענק, החבורה יוצאת לדרך בספינת החלל שלה רק כדי לגלות שהותירו לקוחה לא מרוצה.
מתברר שרוקט, הרקון הערמומי והמדבר של החבורה, פילח מספר סוללות יקרות ערך וכעת צי של חלליות דולק אחריהם. בעוד חלליתם של "שומרי הגלקסיה" מתרסקת, הם מופתעים לגלות כי מי שבא לעזרתם ומושיע אותם ברגע האחרון הוא לא אחר מאשר אביו האובד של פיטר, אבו סטאר-לורד אם תרצו, העונה לשם 'איגו'. בעוד פיטר מופתע וסקרן לפגוש לראשונה את אביו, הוא במהרה מגלה כי אביו אינו אנושי כפי שהוא נראה, אלא יותר בכיוון של יצור קוסמי שמימי, מתוחכם וערמומי.
כמצופה ממארוול, מדובר בסרט נאה לעין, מאוד מושקע מבחינה וויזואלית, הן בגזרת האפקטים המיוחדים והן בסצנות האקשן הבומבסטיות. אך למרות האקשן והאפקטים המרשימים, כמו גם חזרתם של כל הדמויות האהובות מהסיבוב הקודם, משהו מהקסם שאפיין את הסרט המקורי מתפוגג די מהר בסיבוב הנוכחי. הבעיה מתחילה בעלילה המרכזית שמתקשה לסחוף ומסתיימת בסצנת האקשן הגדולה בסיום שנראית כמו מועתקת מ"איש הפלדה" ועסוקה יותר בהרס סביבתי מאשר בסיפור המשפחתי. אפילו רמת ההומור הפעם אינה תואמת את האיכות שאפיינה את הפרק הקודם. בכלל, אם בסרט המקורי כריס פראת הבריק בתפקיד הראשי, כבש את המסך והפך לכוכב בין לילה, הפעם ההחלטה לאפשר לדמויות המשנה לחטוף ממנו את הספוטלייט מתגלה במהרה כטעות אסטרטגית.
מי שאמונים הפעם על ההומור הם דמויותיהם של רוקט ובייבי גרוט, וחייבים להודות כי גרוט הקטן הוא חמוד ביותר ובהחלט גונב את ההצגה, אפילו יותר מידי. הפסקול, שבסרט הראשון היה משופע בלהיטים ותרם להומור של הסרט, הרבה פחות טוב במיקס טייפ השני והוא לא יותר מבסדר. בנוסף, וזה החלק הממש מאכזב, אפילו בדיחה שמככבת בטריילר ומשעשעת מאוד אינה עובדת בגרסתה הקולנועית. כי היא ארוכה בכמה דקות והופכת טרחנית במהרה.
כריס פראת (פיטר/סטאר לורד), זואי סלדנה (גמורה), דייב בוטיסה (דרקס), ברדלי קופר (רוקט) ווין דיזל (בייבי גרוט) חוזרים בהרכב מלא, כאשר קורט ראסל מצטרף בתפקיד 'איגו' המסתורי. הופעות האורח כוללות את כוכב האקשן סילבסטר סטלון ("הבלתי נשכחים"), ג'ף גולדבלום ("הזבוב") ואף כוכבת האקשן ההונג קונגית הוותיקה מישל יואו ("נמר, דרקון"). על התסריט והבימוי מופקד גם הפעם ג'יימס גאן. ואגב, אם שרדתם את הסרט עד סופו, אז תשארו עד סיום הכותרות מאחר והן כוללות כחמש סצנות נוספות המכינות את הקרקע לפרק הבא, אשר כולנו תקווה כי יהיה מוצלח בהרבה.
אקו"ם