לשמוע סרט: אואזיס, הביטלס ושרעבי בדוקאביב
עד שיוצרים נוספים יצאו להרפתקה המסקרנת של תיעוד תעשיית המוזיקה בארץ, נסתפק בייבוא המסורתי של דוקומנטריים מוזיקליים בפסטיבל דוקאביב. המגוון השנה מסקרן במיוחד, הכניסה חופשית
אחד הדברים שחסרים בסצינת המוזיקה הישראלית הוא גיבוש הבנה שגם כל מה שקשור לתוצרי לוואי של המוזיקה שהאמן עושה יכול להיות מנוף לחיבור של הקהל איתו.העבודה על האלבום, שעות ההקלטה, החיים שלפני, החלומות, המחשבות וגם סתם צילום של היום יום, הופכים את השיר שמתנגן אצלך באוזן לאחר מכן למשהו שהחיבור איתו מקבל ממד אחר לחלוטין. מהבחינה הזו, אין כמו סרטי תעודה מוזיקליים כדי לעשות את העבודה המשמעותית הזאת, שחבל שלא קורית יותר גם סביב הרכבים ואמנים ישראלים.
היו מדי פעם סרטים דוקומנטריים על אמנים ישראלים. משינה, כוורת, "שמיים שרוטים על גלויה" הנהדר על נושאי המגבעת סדרת "האלבומים" שפיצחה מעט מאביתר בנאי, ברי סחרוף, וזקני צפת, וסדרת "מהכרם עד קיסריה", שניסתה להביא את הסיפור של המוזיקה הים תיכונית בארץ. על אף כל אלו התחושה היא עדיין של וואקום בתחום שצריך להתמלא בהרבה יצירה דוקומנטרית על המוזקה שעושים פה.
עד שהתקציבים לכך יבואו, אופציית היבוא תהיה עדיין הרלוונטית יותר. כמו כל שנה, פסטיבל סרטי התעודה של תל אביב, דוקאביב, מביא איתו (ביחד עם סט תקלוט לפני כל סרט) הזדמנות נהדרת וחינמית בנמל תל אביב ללא מעט סרטים דוקומנטריים על הרכבים מיתולוגיים יותר או פחות, שמספרים סיפור ש במקרים רבים הופך ליותר גדול מהמוזיקה עצמה.
אחד הארועים הכי מטורללים ומהנים בו זמנית שנראו אי פעם במופע חו"ל שהיה בארץ קרה כשאיגי פופ סימן בגני התערכוה לשומרים להסיר את הגדרות ועשרות מעריצים קפצו אליו לבמה לריקוד פוגו משותף.
מי שקצת מכיר את איגי פופ ואת להקת הסטוג'ס המיתולוגית שלו, יודע שזאת לא היתה אי שפיות זמנית, אלא תמונת מראה להתפוצצות אנדרנלין במאות הופעות ובעצם גם למוזיקה עצמה שההרכב הזה עשה ושאיתה השפיה על לא מעט מלהקות הרוק שאתם מכירים היום.
גם כשהוא בגיל 70 ועדיין נראה ומתנהג כמו מישהו בן 27, איגי פופ בראיון מול המצלמה זו אחת מתופעות הטבע היותר נדירות וחביבות שחובב מוזיקה יכול לראות על מסך. תוסיפו לזה ראיונות עם מעריצים וקטעי הופעות ותקבלו דוקו שחובה לראות.
יום ראשון, 14.5 שעה 20:30, נמל תל אביב, כניסה חופשית
ירצו או לא, האיגלס אוף דת' מטאל כבר לעולם לא יוכלו להיות להקת רוק רגילה שמוציאה אלבום, יוצאת לסיבוב הופעות ושותה קצת בירה בין לבין. אותו ערב במועדון הבטאקלן בפריז, שבו נכנסו המחבלים אל תוך האולם וריססו למוות 89 אנשים ופצעו עוד עשרות, הפך אותם לאנדרטה חיה שאומנם מנגנת מוסיקה אבל מספרת בעצם סיפור הרבה יותר רחב.
הסרט עליהם מלווה את ההרכב שלושה חודשים בלבד אחרי הארוע ההוא. סיפור מרתק של להקה שהיתה בינונית למדי, בסצנת שוליים, ושהפכה להיות אייקון חדשותי שמביא איתו מצלמות לכל מקום שחבריה הולכים.
יום שלישי, 16.5 שעה 20:30, נמל תל אביב, כניסה חופשית
אם יש משהו שאפשר להגיד על הביטלס ויוסכם על הרוב, הוא שהדימוי של הלהקה הוא קודם כל של להקה שמחה, מאושרת וקלילה למדי ורק אחר כך עם שכבות ורבדים אחרים מורכבים יותר. זה לא בהכרח דימוי לא נכון, והביטלס שפעו חוש הומור בהופעות הפומביות שלהם וגם מאחורי דלתות סגורות, אבל הסרט "שמונה ימים בשבוע" של הבמאי רון הווארד, שופך הרבה אור על הקושי של מי שבסופו של דבר אנחנו שוכחים שהיו בסך הכל נערים מתבגרים כשהעולם שלהם הפך לטירוף מוחלט.
הסרט מתמקד בזווית האמריקאית של הצלחת הלהקה, עם חקירת ההיסטריה סביב הביטלס בזמן בו המדינה התמודדה עם תופעות שונות של גזענות, רצח קנדי ואווירה מפולגת למדי. עדיין קשה לשים את האצבע בדיוק על הנקודה שגרמה לביטלס להצליח כל גם לעומת הרכבים אחרים שנכשלו, אבל הסרט נותן נקודת מבט מעניינת על הדרך לביטלמניה המפורסמת, שהפכה את החברים בלהקה לדברי ג'ון לנון לעיקר במקום המוזיקה שהם עושים.
יום שני, 15.5 שעה 20:30, נמל תל אביב, כניסה חופשית
וגם יום חמישי, 18.5 שעה 22:00, ב-yes דוקו וב-yesVOD
החוליה הישראלית בפסטיבל ואחת החוליות המסקרנות במוזיקה הישראלית. בחלוקה הדיכוטומית בעלת הנטייה הגזענית שרווחה פה לאורך לא מעט שנים, רק בגלל שמו, בעז שרעבי היה צריך לספק כל הזמן הסברים על המקום המדוייק שלו בנוף תעשיית המוזיקה הישראלית. האם הוא עושה מוזיקה מזרחית שהיתה אז מחוץ לקונסנזוס בערוצי השידור, או שמא בעצם הוא זמר "לגיטימי", שהדלת אל התכניות בערוצים הבודדים שהיו אז פתוחות בפניו?
עם טונות של כישרון ורשימת שירים כמו "לתת", "פמלה", "תני לי יד" ו"כשאת נוגעת בי", שרעבי הצליח לעבור את כל המחסומים הגבוהים שהונחו בפניו והקול החרוך שלו הפך להיות אחד מפסי הקול המשמעותיים של מה שאפשר לכנות כבלוז או הנשמה הישראלית.
לאורך כל הדרך שרעבי עצמו היה דמות מסקרנת שתמיד אפפה הייתה לא מעט שמועות סביב אורחות חייו. לצד המוזיקה, הסרט עוקב גם אחר הפרסונה שלו ואחרי אחת ההחלטות הכי משמעותיות שקיבל בחיים שלו והיא להפסיק עם עולם המוזיקה ולהתמסר לגידול הילד שנולד לו כשהוא בן 57.
יום רביעי, 17.5 שעה 20:30, בבית דני, כניסה חופשית
יותר מעשרים שנה מאז שחבורה קטנה ממנצ'סטר הגיחה אל סצנת המוזיקה הבריטית שהייתה אז בדכדוך עמוק, ולקחה אותה למסע של כמה שנים שהגיעו אפילו עד לדאוניג 10, בית ראש הממשלה האנגלי, שבזמנו נכנס אליו בסערה טוני בלייר.
יש לא מעט ציטוטים לאורך השנים מפיותיהם המפיקות מרגליות של שני האחים הערסים החביבים ליאם ונואל גלאגר, אחד מהם הוא ש"'אואזיס' היא הפרארי של הרונקרול. אי אפשר להוריד ממנה את העיניים, אבל מדי פעם היא יוצאת משליטה".
הסרט עליהם מתמקד בלוח הזמן שבין ההקמה אי שם בתחילת שנות התשעים ועד לשיא שלא נראה כמותו בממלכה מאז הביטלס, ושהביא בשתי הופעות שהתקיימו ערב אחר ערב למקום בשם קנבוורת' קרוב לרבע מיליון בריטים ששילמו ממיטב כספם כדי להיות חלק בחגיגה.
יום רביעי, 17.5 שעה 20:30, נמל תל אביב, כניסה חופשית
וגם יום ראשון, 28.5 שעה 22:00, ב-yes דוקו וב-yesVOD
וויטני יוסטון: להיות מי שאני
נסיון לפענח את המסלול שהוביל את כוכבת הפופ למוות בגיל 48.
יום חמישי, 18.5 שעה 20:30, גן הפסגה יפו העתיקה, כניסה חופשית
יום השחרור - לייבאך בצפון קוריאה
עם כניסתנו למעגל המתמודדים עם צפון קוריאה, כדאי להכיר את להקת הרוק הפרובוקטיבית מסלובניה "לייבאך" שבאופן לא ברור הפכה להיות הלהקה האהובה שם.
יום חמישי 11.5 שעה 20:30, בית רומנו, כניסה חופשית
רייב אירני
סצינת האינדי האיראנית היא אחת המסקרנות שיש. סרט על אראש ואנוש, צמד די-ג'ייז מטהרן, יוצרי מוזיקה אלקטרונית, כשהעין והאוזן של משמרות המהפכה נמצאות בכל פינה.
יום שני, 15.5 שעה 20:30, על גג חסן ערפה יפו, כניסה חופשית
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם