קינג ארתור: אקסקליבר, טולקין ושני קנים מעשנים
חשבנו שהרפתקאות אבירי השולחן העגול קיבלו כל ביטוי קולנועי אפשרי, ואז הגיע גאי ריצ'י והפך את המלך ארתור לגנגסטר נוסח סרטי הפשע המזוהים איתו, לצד אלמנטים פנטסטיים מעולם "שר הטבעות". השילוב הזה מבורדק בדיוק כפי שהוא נשמע // ביקורת
קינג ארתור: אגדת החרב, במאי: גאי ריצ'י
אנגליה של העת העתיקה, תקופה שבה מלכים ומכשפים שולטים בכל, ומציאות ופנטזיה מתערבבים. חרב אגדית עתירת כוח תקועה בתוך אבן ומסרבת להיחלץ מתוכה. בהוראת השלטון, כל צעירי הממלכה נדרשים להתייצב ולנסות את כוחם בשליפת החרב. ארתור, אחד הצעירים מפשוטי העם, מניח ידיו על החרב ובאורח פלא מצליח היכן שקודמיו נכשלו. אוחז בחרב בידיו, הוא מבין, כפי שעוד יבינו חבריו ויריביו, שזהו רק השלב הראשון בדרך להגשמת ייעודו האמיתי.
''קינג ארתור: אגדת החרב''
פוסטר הסרט
בקיצור, אם התגעגעתם לסיפור הרפתקאותיו של המלך ארתור, אבירי השולחן העגול, ממלכת קמלוט והחרב האגדית הידועה בשם אקסקליבר, אז "קינג ארתור" מספק וריאציה קולנועית נוספת על המעשייה המוכרת, כאשר הפעם הדגש מושם בעיקר על האלמנטים הפנטסטיים. מעוטר בין היתר בפילי מלחמה ענקיים, נחשים מפלצתיים מכושפים ותמנונים אנושיים מסתוריים, מדובר במעין קינג ארתור: גרסת שר הטבעות.
האגדה מקבלת טוויסט חדש. ''קינג ארתור: אגדת החרב''
צילום: באדיבות גלובוס מקס
הסיפור של המלך ארתור והמסע שעבר בדרך להפיכתו למלך, לצד המשך הרפתקאותיו עם אבירי השולחן העגול, הנסיכה גוונביר והמכשף מרלין, סיפק חומר טוב לשלל גרסאות קולנועיות לאורך השנים, כאשר כל אחת משכה אותו לכיוון אחר. "אקסקליבר" (1981) של ג'ון בורמן הדגיש את האלמנטים הקסומים והאפלים שבסיפור, סרט האנימציה "החרב שבאבן" (1964) היה סיפור התבגרות לכל המשפחה במסורת סרטי וולט דיסני, "מונטי פייטון והגביע הקדוש" (1975) לקח את הסיפור לכיוונים פרודיים משעשעים ביותר, "ראשון האבירים" (1995) עם שון קונרי וריצ'ארד גיר עסק בארתור המבוגר והמשולש הרומנטי אליו נקלע ו"המלך ארתור" (2004) עם קלייב אוון וקירה נייטלי שם דגש על האלמנטים ההיסטוריים של הסיפור בגרסה ריאליסטית וחפה מכל פנטזיה. כעת מגיע הבמאי גאי ריצ'י, המוכר בעיקר בזכות סרטי הפשע שביים ("לוק, סטוק ושני קנים מעשנים", "סנאצ'" וסרטי "שרלוק הולמס"), ובאקט פיטר ג'קסוני שם לו למטרה ליצור סדרת סרטים קולנועית באורך של שישה סרטים (שישולוגיה, אם תרצו) אשר תגולל את כל מסכת הרפתקאותיו של המלך ארתור.
"קינג ארתור" או "אגדת החרב" כפי שנקראת כותרת המשנה של הסרט, עוסק באופן שבו הפך ארתור למלך. זה מתחיל עם הוריו אשר נאלצים לשלוח אותו, כמו משה בתיבה, במורד הנהר על מנת להצילו מידי מתנקשים הזוממים להשתלט על המלוכה. ממשיך עם ארתור הגדל בין פשוטי העם והופך למעין נסיך של העולם התחתון, ומתמקד בעיקר בדרך שבה ארתור מגלה את ייעודו האמיתי ויוצא לנקום במלך האכזר האחראי למות הוריו.
סרט מבולבל וחסר אחידות סגנונית. ''קינג ארתור: אגדת החרב''
צילום: באדיבות מקס
בעוד האלמנטים הפנטסטיים המעטרים את העלילה בהחלט אפקטיביים והופכים את עולמו של "קינג ארתור" למעורר דמיון ומסקרן, דווקא חוסר היכולת של הבמאי להשתחרר מלהטוטי העריכה הפסבדו-מגניבים שאפיינו את סרטי הפשע שלו הוא מה שתוקע את הסרט. לא במקרה ארתור של גאי ריצ'י מאופיין כמעין גנגסטר צעיר, כמעין דמות שפגשנו לא פעם בסרטי הפשע המוכרים שלו מ"לוק, סטוק" ועד "רוקנרולה", מה שמאפשר לריצ'י לרקום סביבו סיקוונסים ברוח "סנאצ'", שאולי בפני עצמם הם חינניים, אך כחלק מהסרט הם נראים הפעם בלתי קשורים, בלתי נחוצים ובעיקר ממוחזרים לעייפה. התוצאה היא סרט מבולבל וחסר אחידות סגנונית של במאי אשר עסוק יותר בעצמו ובקריצות לסרטי העבר שלו מאשר בסרט הנוכחי שהוא מבקש לעשות. הקונספט של ריצ'י שמשלב סרט פנטזיה והרפתקאות תקופתי עם גיחות לסרט גנגסטרים מודרני לא ממש עובד. אמנם הסרט מכיל רעיונות תסריטאים מעניינים בכל הקשור לאופן שבו הוא מעבד למסך את האגדה המוכרת של המלך ארתור, אך זה הבימוי של ריצ'י שלא תמיד מצליח למצות את הפוטנציאל שבהם, מה שיוצר סביב הסרט הזה הרגשת פספוס.
צ'רלי הונאם ב''קינג ארתור: אגדת החרב''
צילום: באדיבות גלובוס מקס
אפשר לומר שכסרט הרפתקאות בז'אנר הפנטזיה "קינג ארתור" לא רע בסך הכל, אך אין ליצירה הזאת את האנרגיה הדרושה להדביק את הצופה בציפייה לראות עוד ממנה, שלא לדבר על חמשת סרטי ההמשך המתוכננים.
צ'רלי הונאם ("העיר האבודה Z") מככב תפקיד הראשי בתור ארתור, כשלצידו ג'וד לאו (דוקטור ווטסון מסרטי "שרלוק הולמס" של ריצ'י) נהנה מאוד מתפקידו בתור הנבל התורן, והוא, יחד עם שאר המפלצות, הם נקודות האור הבהירות ביותר של הסרט, לפחות עבור חובבי הפנטזיה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם