ראשי » תרבות » במה

1984: פצצות זרחן ומירי רגב ב"הבימה"

העיבוד הבימתי לספר הידוע "1984" של ג'ורג' אורוול, מנסה להשליך את העתיד הדיסטופי ההוא על ההווה הישראלי, אך העלילה המואצת לא מאפשרת להיקשר לדמויות

הספר 1984 זכה לעדנה מסוימת לאחר השבעתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. בריאיון טלוויזיוני בנוגע למספר המשתתפים בהשבעת הנשיא, השתמשה היועצת של טראמפ קליאן קונווי במונח "עובדות אלטרנטיביות" שהזכיר לקוראי הספרים את ה"שיחדש" (דיבורחדש, בנוסח העברי של אלי ביז'אווי למחזה), שמכפיף את האמת לצורכי השלטון בספרו של ג'ורג' אורוול. מיד לאחר אותו ריאיון מכירות הספר זינקו והוא התייצב במקום הראשון ברשימת רבי המכר.
 
מלבד דיבורחדש, כישרונו של אורוול להברקות רעיוניות ולשוניות בא לידי ביטוי בצירופים נוספים שפרצו מתוך הספר אל השפה והעולם שלנו: משטרת המחשבות, חדר 101, וכמובן האח הגדול. אורוול יוצר בעזרת אלו עולם עתידני קודר, מרתק ומובחן. מובחן מדי, לטעמי, שכן הספר אינו מהחביבים עליי. העתיד הזה ועלילת הספר משועבדים לרעיונות שהסופר ניסה להעביר, מה שמצמצם אותו לסוג של משל המזהיר מפני סכנות הטוטליטאריות.

העיבוד הבימתי של הספר, שעולה בימים אלו בתיאטרון הבימה בבימויו של עירד רובינשטיין, מתאפיין מיתרונות וחסרונות דומים. עיצוב התפאורה של פולינה אדמוב מרשים ומורכב מקובייה הונגרית המתפרקת לקוביות קטנות יותר שמאחסנות שלל אביזרים ומכדור מסכים שמשמש כעינו הפקוחה של האח הגדול וכ"טלסקרין" שעליו מוקרנים סרטוני התעמולה הבלתי פוסקים (עבודות וידאו של גיא רומם).

הבמה הייחודית לצד המשחק המעט רועש של חברי צוות השחקנים (אורי הוכמן, דוית גביש, בן יוסיפוביץ, שחר רז, נדיר אלדד וקלואי מרואלי) והרפטטיביות של היומיום של אזרחי אוקיאניה, יוצרים מעין סיוט בצבעים עליזים שמיטיב להכניס את הקהל לדיסטופיה שדמיין אורוול ומהווים חוויה בימתית מעניינת.
 
אך עיבוד הרומן למחזה הופך את עלילת הרומן לרזה ומואצת ולא מאפשר לקהל להיקשר לגיבור שלו. מערכת היחסים בין וינסטון (אלכס קרול) וג'וליה (אושרת אינגדשט) מתפתחת בחיפזון, כך גם המפגש הרה הגורל של השניים עם אובריאן, שתוצאותיו מתבררות מהר מאוד אך גם מביאות את ההצגה לשיא מסוים. ההתנצחות בין וינסטון לבין אובריאן בגילומו האפור מצד אחד והמצמית מצד שני של גיל פרנק, והעיצוב של המאבק בין השניים - מרשים. את האווירה העתידנית משלימים המוזיקה של רועי ירקוני שמזכירה פסקולים של סרטי מד"ב משנות השמונים, התלבושות של מאור צבר והתאורה של זיו וולשין.

לאורך המחזה נעשים כמה ניסיונות להשליך את העתיד האורווליאני על ההווה הישראלי, דוגמת אזכורים עקיפים של צ'כוב (מירי רגב) או פצצות זרחן (הלחימה בעזה). מתוכם מתבלטות לטובה שתי דקות השנאה שמופיעות בספר המקורי ומוכרות באופן מטריד ומפחיד מדיונים פוליטיים בפייסבוק ובהפגנות, שבהם מתירים לעצמם אנשים להתיר כל רסן ונימוס בשל אמונתם ברעיון. העיבוד הנוכחי ממסגר את הסיפור בפרולוג ובאפילוג הנרמזים בנספח בסופו של הספר ומעניקים אופטימיות מסוימת ליוצאים מעולמו של האח הגדול בחזרה לעולמנו שלנו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg