פסטיבל הפתעות: גם אלוהים אוהב את פרימוורה
מהדורת 2017 של "פרימוורה סאונד" המשיכה בגאון את המסורת המפוארת של קידום מוזיקה אלטרנטיבית מצוינת, עם נציגות ישראלית מרשימה. לצד הופעות ענק בלתי נשכחות, התאפיין הפעם הפסטיבל הספרדי בהפתעות מלוא החופן, טובות וגם פחות
מהדורת 2016 של פסטיבל פרימוורה סאונד השאירה מאתיים אלף חובבי אינדי ורוק אלטרנטיבי לתהות כמה זמן ייקח לחיוך המטומטם בחסות השילוב הבלתי נתפס של רדיוהד, פי ג'יי הארווי, סיגור רוס, טיים אימפלה, אייר, לסד סאונד סיסטם ועשרות אמנים מובילי אלטרנטיבה נוספים, לרדת מפניהם, ואת מנהלי הפסטיבל לשבור את הראש איך יצליחו להתעלות על ליינאפ הכוכבים המשוגע הזה בשנה הבאה. כדי להשוות את הליינאפ החדש למבחר הבלתי אפשרי של השנה שעברה, היו צריכים המנהלים המסכנים לאחד את לד זפלין, להחזיר לחיים את לאונרד כהן ולאפשר לרדיוהד להופיע בפסטיבל שנתיים רצוף. אבל שום דבר מאלה לא קרה.לא היה צריך לחכות לאירוע עצמו. קל היה להבין כבר בחודש נובמבר שמנהלי הפסטיבל לא הצליחו, וסביר להניח שגם כלל לא ניסו, להתעלות על הליינאפ שובר הלסתות של השנה שעברה. בהתאמה, הכרטיסים למהדורת 2017 של הפסטיבל אזלו רק שבועות בודדים לפני צאתו לדרך והבאזז התקשורתי היה נמוך יחסית, בניגוד מוחלט לשנה שעברה.
זה לא אומר שבפרימוורה סאונד שקטה על השמרים. גם השנה, כמו בכל שנה, נוספו חידושים והפתעות שנחשפו לקהל בטפטופים. כמו בשנים קודמות, גם הפעם הוספו הופעות ימים ספורים לפני תחילת הפסטיבל, להקות הופיעו בחינם לקהל הרחב, הופעות מחוץ למסגרת הרשמית של הפסטיבל הוצעו לרוכשי הכרטיסים במספר מקומות בעיר וכאילו כל זה לא מרשים מספיק, גם פרויקטים חדשים הצטרפו למפעל המפואר הזה, בדמות הופעות אקסקלוסיביות בבתים פרטיים והרחבה נוספת של הליינאפ האלקטרוני, שפתח מדי יום את האירועים בשעת צהריים חמה וסגר את החגיגות בשעות הבוקר המוקדמות. בשורה התחתונה, אם בשנה שעברה תהינו איך לבחור בין שתי להקות מהשורה הראשונה שמופיעות במקביל, השנה תהינו איך אפשר להסתדר שלושה ימים רצוף ללא שינה. (התשובה היא שאפשר, אל תשאלו אותי כיצד).
אבל אם בהפתעות עסקינן, החידוש המעניין והמדובר ביותר של פרימוורה 2017 הוא ההפתעות עצמן. מספר ימים לפני תחילת האירועים המרכזיים בפארק דל פורום, סימני שאלה מסתוריים הופיעו באפליקציה של הפסטיבל וברשתות החברתיות תחת הכותרת "פרימוורה בלתי צפויה" (Unexpected Primavera). מן הסתם, צפוי היה שהלא צפוי תהיינה הופעות בהפתעה, אבל אף אחד לא יכול היה לדמיין את גודל ההפתעות.
בין אם בגלל עניין ההשוואה הבלתי נמנעת לשנת 2016 ובין אם בגלל שממילא רוב ההופעות שסיקרנו אותי במיוחד חלו בשני הימים הבאים של הפסטיבל, הגעתי ליום הראשון שמח וטוב לבב, אבל עם ציפיות נמוכות. השלט המתפתל בכניסה לפארק קיבל את פני בשעת ערביים (מינוח אירוני, בהתחשב בעובדה שהשמש שוקעת בחודש יוני בברצלונה אחרי עשר בלילה). אחרי סיבוב קצר עם חברים מקומיים, עצרנו ליד הפתח לבקשת מיגל אנחל, מעריץ שרוף של ארקייד פייר, שתהה אם הצלילים שמגיעים לאוזניו מכיוון במה מאולתרת בתחילת הפארק הם של הלהקה האהובה עליו. כולנו ביטלנו את האפשרות הזאת מיד, מאחר שידענו שארקייד פייר תופיע ביום האחרון של הפסטיבל, מכאן שאין שום סיבה הגיונית שהלהקה תופיע בהפתעה גם ביום הראשון.
טעינו בענק. ארקייד פייר אכן נתנו הופעה קצרה בהפתעה עם תחילת הפסטיבל וסימנו את הטון להמשך – תתכוננו להפתעות, בסדר גודל של הדליינרים אדירים, אבל תצטרכו להתאמץ כדי ליהנות מהן בפועל. למחרת הייתה זו להקת מוגוואי שהופיעה בהפתעה ויצרה תור חסר תקדים לכניסה למתחם החוף של הפסטיבל, וביום האחרון להקת האחיות המגניבות "חיים" (HAIM) הפתיעה את הנשארים לחגוג את השעות האחרונות בהחלט של פרימוורה 2017.
אבל הפתעה וקוץ בה. מה שהכה את הקהל בתדהמה, התברר להיות יותר מציק מאשר מועיל, לפחות במקרה של ארקייד פייר ומוגוואיי. ראשית, הופעה בהפתעה, מגניבה ככל שתהיה, שוברת לו''ז שתוכנן בקפידה שבועות מראש. פסטיבל שממילא מכיל 300 הופעות (הערכה גסה) על פני 13 במות (רק במתחם הפסטיבל עצמו) במרחק של מאות מטרים אחת מהשנייה (במקרה הטוב) מצריך חישובים ברמת הנדסת אטום על מנת להספיק ליהנות מכמה שיותר הופעות, וגם זה במחיר של ויתורים כואבים בגלל הופעות שמתקיימות במקביל. עניין שני שמתקשר לעניין הראשון הוא שעת ההופעות – שמונה בערב במקרה של שתי ההפתעות הראשונות, שעה זוועתית לשינוי אסטרטגי, ממש בתחילת העומס היומי.
שלישית, גם המיקום המפתיע של ההופעות בהפתעה בעוכריו של הרעיון הכאילו מגניב הזה. מה שבהתחלה התקיים על במה מיוחדת שלאנשים היה קשה למצוא, המשיך על במת בקרדי לייב שאף אחד לא מתעניין בה ומעטים מגיעים אליה, וממילא מי שכן נמצא שם מתעניין יותר בחפירות אלקטרוניות מאשר בפוסט רוק של מוגוואיי.
רק ההופעה בהפתעה של "חיים" השאירה טעם טוב בפה. המיקום המרכזי (במת ריי באן, שהפכה להיות גולת הכותרת של הפסטיבל) והשעה הנוחה (02:55) הביאה המונים למקום. ההופעה המצוינת של טריו הבנות החמודות ברמה היסטרית, נטולות כל תחכום או יומרה אך מלאות באהבה מתפרצת לפסטיבל שאך לפני שלוש שנים היו חלק מהקהל שלו וכעת הן מגשימות חלום על הבמה המפורסמת, הרקידה את הנוכחים לקראת זריחת השמש על הלילה האחרון של הפסטיבל.
אחרי שלוש שנים בהן נשלחו מדי שנה שלושה אמנים ישראליים להופיע במסגרת החשיפה הבינלאומית של הפסטיבל, הוחלט לקטוע את המפעל המצוין הזה, שהכיר לעשרות אלפים את "הקולקטיב", "לולה מארש", "בום פם", "ניצן חורש והקאט אאוט קלאב" ועוד. אבל אין זה אומר שחסרה הייתה נציגות ישראלית בפסטיבל, אלא בדיוק ההפך.
"ועדת חריגים", "שי בן צור והרג'אסטן אקספרס", נגה ארז והדיג'יי המצליח מוסקומן, הוזמנו להופיע בפסטיבל, על במות מרכזיות מול קהל משולהב. שי בן צור וסולן להקת ועדת חריגים יובל הרינג פזמו לאירופאים בעברית צחה, ואלו השיבו להם במחיאות כפיים סוערות. נגה ארז, שהופיעה במסגרת השואקייס רק בשנה שעברה שלוש פעמים, חזרה כדי לתת עוד מהופעתה האלקטרונית הסוחפת. מוסקומן הופיע פעמיים, הן כדיג'יי והן עם להקה.
אם יש משהו שאפשר ללמוד מתגובות הקהל שהצביע ברגליים וממארגני הפסטיבל שהתרשמו מספיק מאמנינו כדי להזמין אותם שוב, הוא שהשתתפות ישראל בפרויקט החשיפה המכובד של פרימוורה סאונד לא רק מקדמת את האמנים שלנו באופן מיידי, אלא גם תורמת להסברה ישראלית באמצעות הכי טהורה שאפשר – האמנות שלנו. המסר למשרד החוץ, התרבות ושאר הגופים הרלוונטיים, מובן מאליו.
אגב הפתעות, אחת מתכונות האופי המיוחדות והמקסימות ביותר של פרימוורה סאונד היא כמות ההופעות הבלתי נתפסת, שמצד אחד לא מאפשרת לך ליהנות מכל השפע האדיר הזה, ומצד שני מפתיעה כל פעם מחדש עם הופעות של להקות קטנות, לעתים אפילו לא מוכרות ואיזוטריות, שתופסות אותך לא מוכן, בין הופעה של הדליינר ענק אחד למשנהו.
לאחר "חיים" עלתה על במת ריי באן להקת "!!!" (צ'יק, צ'יק, צ'יק), שתפקדה על תקן להקת הבית של הפסטיבל, עם שלוש הופעות במסגרות שונות. מי שתפסתי בטעות כלהקה שעבר זמנה מזמן, הפתיעה בענק עם שעה של דיסקו לעידן הדיגיטלי, קופצני ומחשמל, שלא השאיר אף אחד בריי באן אדיש.
ה-Swans אמנם התחילו בטון צורם משהו, אבל ההופעה הארוכה (שעתיים שלמות, אורך מאוד לא אופייני לפסטיבל) תיחקק כאחת המוצלחות של האירוע. להופעת המחווה לדיוויד בואי של סאו ז'ורז' הגיעו המונים, ספק אם מעריצים שלו, סביר יותר להניח שמדובר במעריצי בואי, אבל מי שהגיע הופנט מקסמו של הברזילאי, שעם גיטרה בלבד יוצר אווירה ספוגת עומק, כוונות ואהבה.
אגב בואי, למזלם של מעריציו הרבים שפקדו בשבועיים האחרונים את ברצלונה, הגיעה בסוף מאי למוזיאון לעיצוב של העיר התערוכה David Bowie is. מעבר לפירוט אנתולוגי מרתק של פועלו פורץ הדרך של האמן החד-פעמי הזה, נחשפות במרחק כמעט מגע בתערוכה הבינלאומית הנודדת גם תלבושות אותנטיות, ציורים, כתבי יד וקטעי ארכיון מרתקים שקשורים אליו. מי שהתעלם מכרזות התערוכה ששטפו את העיר ולא הגיע, הפסיד ברמות קשות. מי שמתכנן גיחה לברצלונה בקרוב, אל לו לפספס.
ללהקת הרוק המתקדם Jardin de la Croix יש רק 6 אלף לייקים בפייסבוק. לשם השוואה, לנתן גושן יש פי שמונה. זה לא הפריע לה לתת את אחת ההופעות המרשימות, האינטליגנטיות והטובות בפסטיבל, על אף שהלהקה הספרדית הצנועה נדחקה לבמת אדידס הקטנה בקצה הצפוני של הפארק. הלהקה קיימת משנת 2006 וידועה בקרב חובבי הז'אנר בחצי האי האיברי, ובכל זאת נדמה היה שהיא באה לתת הופעת שואוקייס בתקווה לפוש שידחוף אותה קדימה. אם לשפוט על פי תגובת הקהל שהמשיך למחוא כפיים בהתלהבות דקות ארוכות לאחר סיום ההופעה, זה בדיוק מה שקרה.
את שתי ההפתעות הכי גדולות סיפקו Front 242 ו-Flying Lotus. הראשונה, להקת טכנו-אינדסטריאל בלגית חלוצית, שימי התהילה שלה משנות השמונים והתשעים חלפו עברו מזמן. השני, מפיק אלקטרוני אקלקטי שכמו פרונט 242, פונה לקהל מאוד מובחן. אבל מי שעבר ליד במת פרימוורה או במת ריי באן בזמן הופעותיהם הבלתי נשכחות, לא יכול היה לזוז משם עד סיום ההופעה.
הן לוטוס והן 242, התאפיינו בהופעות מוקפדות מא' ועד ת', שנדיר למצוא בפסטיבלים. הסאונד החד, התפאורה המיוחדת והתאורה המרהיבה נתנו – מעבר למוזיקה חייתית ומלאת יצרים – גם שואו בלתי נשכח. שתי הופעות שהוכיחו שאירוע מוזיקלי מוקפד יכול למסטל אותך לגמרי, אפילו כשמדובר באלקטרוניקה קשה למיטיבי לכת.
מאק דמרקו עלה לבמה עם מתופף ערום והתפשט כמעט לגמרי בעצמו. גרייס ג'ונס עלתה חצי ערומה לבמה, גופה מעוטר בציורים שבטיים ובשיר האחרון הדהימה עם שליטה בלתי נתפסת בהולה-הופ, תוך כדי שירה. סולאנג' סיפקה את ההופעה האלגנטית של הפסטיבל, הלהקות סלייר ומטרונומי נתנו בראש ועשו כיף חיים, בהתאמה. כל אחד מההדליינרים של התכנייה המגוונת מכל ז'אנר אלטרנטיבי אפשרי עשה בדיוק את מה שצופה ממנו לעשות, אבל היו שלושה שנתנו קצת יותר, אפילו תוך כדי התמודדות עם בעיות טכניות מציקות.
מבקרי הפסטיבל הפיקחים הגיעו השנה מצודים במטריות בגלל נבואות החזאים לאסון רטוב, במיוחד ביומיים האחרונים של הפסטיבל. אבל אלוהים אוהב את פרימוורה, אחרת קשה להסביר כיצד כאשר העיר עצמה הוצפה במי גשמים הפארק נותר יבש לחלוטין, ושהתחזיות המאיימות לגשם וסופת ברקים ביום האחרון של הפסטיבל קיבלו משנה תוקף רק לאחר עזיבת אחרון המבקרים את הפארק.
ובכל זאת, תקלות טכניות שמתקבלות בהבנה בעקבות מזג אוויר אכזרי הופיעו גם בליל קיץ חם ולוהט, בהופעה של Run the Jewels. כל הופעה אחרת שהייתה סובלת מבעיות טכניות של מסכי הווידאו ואיבוד הסאונד הייתה נופלת לתחתית מדד ההצלחות של הפסטיבל, אך לא במקרה של קילר מייק ו-El-P, שהפכו רגע של סיוט לעילוי קומי. השניים לא הרימו ידיים, ובזמן נפילת הסאונד, שנמשכה דקות ארוכות, הצליחו לבדר את הקהל – אם לא באמצעות ראפ סוחף, אז באמצעות שואו-אוף ריקודים. הראשון ניגש למרכז הבמה ונתן קצת בברייקדאנס מאולתר, השני הגיב בריקוד הרובוט, הראשון ענה לו בטוורקינג חצוף ועשרות האלפים בקהל, במקום להתבאס על כל שנייה שנגזלת מאחת ההופעות המצופות של הפסטיבל, הרעידו את הפארק בצחוק רועם.
הרשו לי להתעכב עוד שניה על החלקים השוליים בהופעה של ראן דה ג'ולס, שהופכים את הצמד הזה להרבה יותר מעוד ראפ מגניב, היפ הופ אינטליגנטי או פרפורמנס מרתק. מהרגע שהשניים נכנסים לבמה לצלילי We are the champions של קווין, דרך ביקורת מפורשת ובוטה על ארצות הברית והעומד בראשה, ועד ההצהרה שאם הם, אחד לבן ושני שחור, הוא מכאן וזה משם, הם החברים הכי טובים ואחד מסיפורי ההצלחה המספקים ביותר של הז'אנר בשנים האחרונות אזי הכל אפשרי ועדיין לא מאוחר מדי להציל את העולם - מדובר בהופעה שנותנת ערך מוסף למוזיקה, ששורשיה נטועים אי שם בתנועת הנגד המוזיקלית של שנות השישים, ופניה קדימה. מהבחינה הזאת, אין אף להקה מודרנית אחרת שמגיע לה להצליח בענק כמו שמגיע לשני הראפרים החריפים האלה. כשהשניים התחבקו בסוף ההופעה והצהירו על אהבתם הגדולה אחד לשני, אפשר היה להרגיש שהם מחבקים כל אחד ואחד בקהל.
עוד הופעה מטורפת, מעולם אחר לגמרי ומסיבות שונות לחלוטין, סיפק הגאון המטורף ריצ'רד דיוויד ג'יימס, עם הצצה סוריאליסטית, פסיכוטית, כאוטית, מעורבלת ושבורה, למוחו של אפקס טווין, הישות המוזיקלית שחיה בקרבו. על אף תאורה מחשמלת, מסכי וידאו שפרושים לאורך הבמה ועשרות לייזרים, פניו של ג'יימס לא נגלות אף לא לשנייה אחת לקהל. במקום זה, פניהם של אנשים בקהל מעוותות על מסכי הענק, מסיכה גרוטסקית מודבקת עליהם ושאר חיתוכים עיצוביים ממלאים את המסכים במסורת אפקס טווין המטורלל.
הבלגן העיצובי העוצמתי שמתחולל מסביב לאמן המוסתר במרכז הבמה מתפקד כביטוי אורקולי למוזיקה הקטועה שמתפרצת מהרמקולים במשך שעה וארבעים דקות, ללא הפסקה. החוויה הזאת, שבקלות יכולה להישמע כמו אשפוז בכפייה במוסד לבריאות הנפש, תופסת את הנוכחים בבטן ולא מאפשרת להם להזיז את העיניים מהפלא הקקופוני שמקבל ביטוי של אור ותמונה מטורפים. כל אלה מוכיחים שגם לאחר למעלה מ-25 שנה מאז החל לערער בנחישות ובהצלחה רבה את כל מה שידוע היה על מוזיקה אלקטרונית ולהרחיב את דרכי ההבעה באמצעות מוזיקה אינסטרומנטלית עד לכוכבים אחרים, אפקס טווין הוא עדיין אחד המוזיקאים האלקטרוניים המשובחים ביותר על פני הפלנטה.
הופעה אחרונה שתיזכר כאחד מרגעי השיא של פרימוורה 2017, היא של להקת ארקייד פייר, זאת שהתקיימה על הבמה המרכזית של הפסטיבל כמובן, גם היא באמצעות גישה מפתיעה לדרך בה הופעה רוק צריכה להיראות ולהישמע. בניגוד מוחלט למוזיקה המלנכולית שמגדירה אותה ולחליפות השחורות שעוצבו במיוחד להופעה, להקת ארקייד פייר טעונה בטונה של מצב רוח שמתפרץ מהבמה ועובר לקהל בגלים של אקסטזה. הקשרים המשפחתיים בין חברי הלהקה (אחים, אישה ובעל) מקבלים ביטוי משפחתי גם על הבמה, כאשר הדבר הכי בולט בהופעה הזאת הוא שיותר מכל, חברי הלהקה באו לכייף ביחד ולעשות הרבה כיף לקהל שלהם.
כמעט כל חברי הלהקה מחליפים כלי נגינה בקצב מסחרר, נעים מקצה אחד של הבמה למשנהו, שרים יחד בהתלהבות, רוקדים, מתחבקים וקופצים ללא הפסקה. אילולא היה זה פסטיבל, שלא מאפשר חריגה של שניה מהלו''ז המתוכנן, אפשר היה לשער שארקייד פייר היו נשארים להשתולל על הבמה עד אשר יגמר להם הכוח או השירים בארסנל, מה שיבוא קודם. בכל מקרה, ששת חברי הלהקה הוכיחו שמוזיקה, גם הכי מלנכולית עם המילים הכי דיכאוניות, היא הכוח הכי חזק ואופורי שהצליח לייצר האדם במיליוני שנות קיומו. תשאלו את מבקרי פסטיבל פרימוורה סאונד 2017, שגם אם לא התברך בליינאפ מרשים כמו זה של השנה שעברה, עדיין ייזכר כמפעל חווייתי חסר אח ורע, שגדול בהרבה מסך להקותיו.
ג'יימי מ-The XX, שהופיע פעמיים, הן כחלק מההרכב המוערך והן כמופע סולו כתחליף לפרנק אושן שהבריז, הצהיר באתנחתא הראשונה של המופע המוצלח שפסטיבל פרימוורה הוא האהוב עליהם ביותר בכל העולם. כשאמר את זה האמן, שהספיק להופיע בשנים האחרונות בכל פסטיבל אפשרי, ניתן היה לשמוע רעד של רגש בקולו, שביטא במדויק את הכוח המניע והבלתי ניתן לתיאור של פסטיבל פרימוורה, שנותן במה לאמנים חדשים, מזניק קריירות של אמני שוליים, פועל כל השנה כדי לדחוף לייבלים עצמאיים ומאחד למשך שבוע אחד בשנה מאות אלפי מוזיקאים וחובבי מוזיקה פחות מיינסטרימית תחת מטרייה אחת גדולה של אהבה בלתי מתפשרת והתמסרות מוחלטת לעוצמה האדירה של המוזיקה. עובדה, במשך שלושה ימים קסומים, אפילו אלוהים, שלא אפשר לטיפה אחת של גשם לקלקל את החוויה, נכנע לכוח הכי חזק בעולם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם