מיוחד: מוזיקאים בוחרים פסקול לספר אהוב
ביקשנו מאלון אולארצ'יק, דנה ברגר, מיקה שדה, גל דה פז, ארז טודרס ועידו רצון לבחור פסקול האזנה עבור ספר שאהוב עליהם במיוחד ולספר על האסוציאציות המוזיקליות שעולות בהם בעת הקריאה. האמנים המוזכרים ביותר – ג'וני מיטשל ו'פינק פלויד'
בין אם אנו אוהבים להפליג על כנפי הדמיון בסיפורי הרפתקאות מופלאים, לכסוס ציפורניים אל מול פרשייה בלשית סבוכה ומותחת או להישאב לתוך עלילה רומנטית, לעיתים קרובות, קריאת ספר מעוררת בנו אסוציאציות לאנשים, מקומות, ריחות וצלילים, שמשלימים את חוויית הקריאה והופכים אותה לאישית יותר עבורנו. לרגל שבוע הספר, בחרנו הפעם להתמקד בחוויית הקריאה האישית - ביקשנו משישה מוזיקאים היוצרים ומבצעים בסגנונות שונים לבחור ספר שאהוב עליהם במיוחד ולהציע עבורו פסקול האזנה."אני לא מאמין בדתות, אבל אם יש משהו שמתקרב למה שאני מאמין בו ומרתק אותי לקרוא, זה 'קיצור תולדות האנושות', שכתב פרופ' יובל נח-הררי", אומר אלון אולארצ'יק. "זהו סיפור על סבלם של כל היצורים החיים, סיפור של מאבק קשה ואינסופי על הישרדות. האסוציאציה המוזיקלית שלי לספר היא הקנטאטות של באך, שנשמעות לי כמו מאבק קשה ומתמיד במתמטיקה חסרת ההנחות של המציאות, כפי שהיא באמת. נח-הררי הוא אדם מדעי, והספר יוצא מגישה מדעית ומחשבתית. גם בבאך אני מזהה אלמנט מחשבתי-אינטלקטואלי, ששולט ביצירותיו יותר מהאלמנט הרגשי, ויש ביצירתו מתמטיקה מובנית.
"זו אמנם האסוציאציה המוזיקלית שלי לספר, אבל כשאני קורא, אני עושה את זה ללא מוזיקת רקע", מציין אולארצ'יק. "יש סדרות טלוויזיה שבהן רגעים מסוימים מלווים במוזיקה, ואם הבחירה המוזיקלית בהן טובה ומתאימה, נעשית איזושהי מניפולציה רגשית על הצופה. לעומת זאת, במהלך קריאת ספר, ללא מוזיקת רקע – כשזה רק את והספר, לא מופעלת עלייך מניפולציה כזו, ויש יותר מקום לפרשנות האישית שלך".
הקנטאטות של באך - Ton Koopman
"סיפור האהבה קורע הלב שמספרת דורית רביניאן בספרה 'גדר חיה' נכנס לי עמוק פנימה, ומיד ניגן ופרט לי על המיתרים", מספרת דנה ברגר. "החיבור החזק בין ליאת לחילמי בניו-יורק הרחוקה והקרה הדליק אצלי געגוע לשירי אהבה שורטים וטעונים, במיוחד לנוכח הפרידה הקשה שתוקפת אותם כשהם חוזרים לישראל. אם הייתי מרכיבה פסקול האזנה ל'גדר חיה', כך הוא היה נשמע:
Famous Blue Raincoat - Leonard Cohen
Strangers in the Night - Frank Sinatra
Ain't No Sunshine - Bill Withers
True Love Waits – Radiohead
Sympathy - Rare Bird
Perfect Day - Lou Reed
Wish You Were Here - Pink Floyd
The Pretenders – 2000 Miles
"נורית גרץ, בכתיבתה את הספר 'על דעת עצמו', הפגישה בין מציאות לדמיון בצורה הכי מדויקת שנתקלתי בה עד היום, מה שהשלים תמונה ברורה ומרתקת על עמוס קינן, ובכלל - על אדם שמשוטט בעולם", אומרת מיקה שדה. "ניכר מהקריאה שהם בילו עשרות שנים יחד כזוג נשוי. לצד הגישה שהייתה לה ליומניו האישיים, ועבודת התחקיר המקיפה שהיא עשתה, גרץ השיגה את היכולת להציג אירועים גם בפרספקטיבה וגם ברטרוספקטיבה, בגוף ראשון, שני ושלישי. במקומות שבהם העובדות לא יכלו להשלים את התמונה כולה, גרץ השתמשה בדמיון שלה, דבר שיצר תמונה תלת-ממדית, שנכנסת לכל רבדי האישיות של קינן לאורך כל שנות חייו.
"אינטימיות כזו אני מכירה רק אצל ג׳וני מיטשל ובמיוחד באלבומה Blue. גם למיטשל יש את היכולת המדהימה לשלב בין סיפורים אישיים שלה לסיפורים דמיוניים או כאלה של אנשים אחרים, שאספה מהדרך".
Joni Mitchell - Blue
"האינסטינקט הראשוני שלי בזמן הקריאה היה חוזה גונזלס. אפשר פשוט לשים את האלבום הראשון שלו, Veneer, ולצלול לסיפורים המרתקים והסוחפים. גם גונזלס וגם הספר, בבסיסם מתקדמים מהר מאוד, בקצב שנוסע בלי לעצור. וזה לא הכל - הספר לא כתוב בצורה כרונולוגית, כך שהזמנים נכנסים אחד בתוך השני, חוזרים אחורה ואז קדימה, ולפעמים יש תחושה של חלום - מעל נגינת הגיטרה הדוחפת והקצבית שלו, גונזלס שר ומרחף מעל הביט, וכך יוצר תחושה חלומית, שלזמן בה יש המון מימדים מפתיעים".
Jose Gonzalez - Veneer
"לאורך כל הקריאה, לא יכולתי שלא לחשוב גם על אריק איינשטיין – גם קינן וגם איינשטיין מסמלים את הצבר הפרחח, החכם והמוכשר, ולא במפתיע אריק שר ב'החלונות הגבוהים' את השיר 'אהבה ראשונה' ועוד שירים רבים שקינן כתב. שניהם מצליחים להעביר את הסיפורים המורכבים ביותר בצורה הכי פשוטה ומרגשת שיש".
החלונות הגבוהים - אהבה ראשונה
"כמה מהספרים האהובים עליי הם אלו שבסדרת שרלוק הולמס מאת ארתור קונאן דויל. כל הסיפורים כולם מדהימים ומהפנטים - גם אחרי כל כך הרבה שנים. החיבור שלי עם הספרים האלה התחיל בתור ילדה - סבתא שלי, שעבדה בחנות ספרים, הביאה לי מהדורה ראשונה ומיוחדת בכריכה שחורה כזאת, והייתי קוראת אותה במשך שעות. אני חולה על ספרי מתח, מסתורין ופנטזיה, ומה שתמיד אהבתי בשרלוק הולמס, זה שהוא הצליח להפריך כל טענה שבספר אחר כבר הייתה מצטיירת כעל-טבעית או קסומה ולהציג אותה מזווית מדעית וחדה, בצורה שאף אחר לא עשה. חוץ מזה שהוא דמות מגניבה ושנונה לאללה שלא רואה אף אחד ממטר.
"האמת היא, שעל אף האהבה הגדולה שלי לרוקנרול, המוזיקה היחידה שאני יכולה לשמוע כשאני קוראת היא מוסיקה קלאסית. אחרת, המילים של הזמר מסיחות את דעתי מהמילים שבספר. הנטייה שלי היא ליצירות של מוצארט. אם בכל זאת אנחנו רוצים לדבר כאן על אלבום להאזנה, אז באופן כללי, 'פינק פלויד' פשוט הולך טוב עם הכל, וספציפית 'דארק סייד אוף דה מון' הוא פשוט אלבום מושלם".
Pink Floyd - Dark Side of the Moon
"אתם יודעים מה שמו המלא של הספר 'רובינזון קרוזו'? 'חייו והרפתקאותיו המופלאות והמפתיעות של רובינזון קרוזו מיורק, מלח: שחי עשרים ושמונה שנים לבדו על אי בודד לחופי יבשת אמריקה, סמוך לשפך הנהר הגדול אורינוקו; לאחר שאנייה טרופה, שכל אנשיה מלבדו נספו, פלטה אותו אל החוף. בצירוף תיאור כיצד חילצו אותו לבסוף שודדי ים. נכתב במו ידיו'. פסיכי, נכון?", אומר-שואל ארז טודרס, חבר להקת 'התפוחים' ו-'Crunch22'.
"הנה רשימה חלקית של הנושאים הנדונים בספר: בדידות, שחורים ולבנים, אלימות, פער מעמדות, אדונים ומשרתים, קולוניאליזם, כיבוש, הון ושלטון, האדם מול הטבע, בשר-חלב-צמחונות ואינדיבידואליזם. זאת ועוד, בספר אין פרקים כלל, רק תאריכים. זהו שטף מילים אינסופי שקל להישאב אליו וקשה לעצור את הקריאה בו. מידת הרלוונטיות של הספר אינה נתפסת, ולא בכדי נחשב כיום רובינזון קרוזו למיתוס מרכזי בתרבות המערבית המודרנית. שוב פסיכי, נכון?
"זה פסיכי שבגיל שישים חשב דניאל דפו, אז סופר בינוני, על רומן משוגע ברמה שתשפיע על הספרות, הפסיכולוגיה והמחשבה האנושית, לעוד מאות שנים קדימה. סוג של נביא. הקריאה ב'רובינזון קרוזו' מכניסה אותך לגרוב המחשבות של דפו. אין דרך אחרת לקרוא אותו. ואם תשאלו אותי, גם על זה הוא בוודאי חשב בעודו הוזה את עלילתו. מכאן שעבורי, החיבור הישיר לגרוב הפסיכדלי ולחופש היצירתי, טבעי ואף מומלץ לכולם. אז מה שומעים ברקע? הנה שתי אפשרויות:
Karl Hector & The Malcouns - Sahara Swing
Whitefield Brothers - Safari Strut
"כאב לילד בן שנתיים וחצי, המציאות הספרותית שלי מסתכמת בספרי ילדים. הספר המרגש ומעורר ההשראה אותו אני מקריא לבני, 'שלושה לטנגו' מאת ג'סטין ריצ'רדסון ופיטר פרנל, הוא סיפור אמיתי ומופלא על זוג פינגווינים זכרים מגן החיות בסנטרל פארק. זהו סיפור המלמד על חכמתו של הטבע ועל כך שאפשר לאהוב ולהיות משפחה בכל מיני דרכים", מספר עידו רצון.
"רוי וסיילו היו זוג פינגווינים חברים. הם עשו הכל יחד – טיילו, צללו וגם שרו זה לזה. אבל לרוי ולסיילו היה משהו שהם לא היו יכולים לעשות - לא הייתה ביצה לדגור עליה, ולא היה להם אפרוח להאכיל, לחבק ולאהוב. הקן שלהם היה נחמד, אבל ריק. הם מצאו אבן שדמתה לביצה ודגרו עליה יומם וליל, אבל כלום לא קרה. ואז, המטפל של רוי וסיילו מצא ביצה עזובה והביא אותה אל הקן שלהם. הם דגרו על הביצה באהבה ובמסירות, עד שיום אחד בקעה מן הביצה האפרוחית שלהם. עכשיו גם רוי וסיילו היו אבות שאהבו וטיפלו באפרוחית, עד אשר גדלה מספיק כדי לעזוב את הקן.
"דרך הסיפור הזה, אני מלמד את ילדי הקטן את סיפור המשפחה שלנו", מוסיף רצון. "אני מנחיל לו את קבלת האחר, אהבה, סבלנות ואת ההבנה שהכל אפשרי. בכל פעם שאני מקריא את הסיפור, אני נזכר בג'יימס בלייק, האהוב עליי במיוחד, לו הקשבנו אני ובן זוגי בימים בהם שהינו בתאילנד לרגל לידת בננו בהליך פונדקאות. אחד השירים הוא גרסת כיסוי לשיר 'אה קייס אוף יו' של ג'וני מיטשל האחת והיחידה".
James Blake - A Case Of You
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם