ביקורת "המומיה": טום קרוז אבוד על המסך
גרסת 2017 למותג האימה הוותיק מצליחה לעשות את הלא ייאמן, בעודה משלבת בין מפלצת ענקית ושחקן ענק ליצירת סרט קטן מאוד. את המומיה הזאת היה עדיף להשאיר בקבר // ביקורת קולנוע
המומיה, במאי: אלכס קורצמן
טריילר: "המומיה"
מבין כל האולפנים ההוליוודיים, יוניברסל היה האולפן אשר בתחילת שנות השלושים שלט בז'אנר האימה ויצר כמה מהמפלצות הקולנועיות המוכרות ביותר, מ"דרקולה", דרך "פרנקנשטיין" ועד "איש הזאב". "המומיה" הצטרפה לנבחרת המפלצות של יוניברסל ב-1932, בכיכובו של בוריס קרלוף, ומאז הפכה לאחד ממותגי האימה הפופולריים ביותר של האולפן. "המומיה" גררה אחריה שורה ארוכה של סרטי המשך לאורך שנות הארבעים לצד עיבודים בריטיים בשנות השישים, אך ההצלחה הגדולה ביותר שלה הייתה העיבוד המחודש מ-1999 בכיכובם של ברנדן פרייז'ר, רייצ'ל וייז ועודד פהר. תחת שרביט הבימוי של סטיבן סומרס, "המומיה" של סוף הניינטיז הפכה להיות מעין סרט אימה קומי מעורבב בסרט הרפתקאות נוסח אינדיאנה ג'ונס. הקונספט התגלה כסופר מוצלח והוליד אף את סרטי ההמשך "המומיה חוזרת" מ-2001, "המומיה: שובו של קיסר הדרקון" מ-2008, ואת הספין אוף "מלך העקרבים" מ-2002.
הדמות הסתמית ביותר ששיחק אי פעם. טום קרוז ב''המומיה''
צילום: באדיבות גלובוס מקס
"המומיה" החדש בכיכובו של טום קרוז ובבימויו של אלכס קורצמן (מיוצרי הסדרות "סליפי הולו" ו"פרינג'") מצטרף למה שיוניברסל מכנים "היקום האפל" (DARK UNIVERSE) – מותג האימה החדש שלהם אשר אמור לכנס תחתיו אסופה מחודשת של סרטי אימה והרפתקאות המבוססים על המפלצות הקלאסיות של האולפן. "דרקולה ההתחלה" מ-2014 היה הראשון מבין הסרטים של "היקום האפל", כאשר הרעיון היה לייצר יקום קולנועי העומד בפני עצמו,כך שהגיבורים וסדרות הסרטים מקושרים ביניהם ואף ממשיכים האחד את סיפורו של האחר. למרות שזה נשמע חדשני, יוניברסל חיברה, הפגיה ועימתה בין מותגיה השונים כבר בשנות הארבעים, בסרטים "הבית של פרנקנשטיין" (1944), "הבית של דרקולה" (1945) ו"אבוט וקוסטלו פוגשים את פרקנשטיין" (1948) שהפגיש את הצמד הקומי מול שלל המפלצות של האולפן.
בגרסה החדשה של "המומיה" קרוז משחק שודד קברים "טומב-ריידרי" חביב בשם ניק מורטון, אשר יחד עם הסייד קיק שלו (ג'ייק ג'ונסון מהסדרה "הבחורה החדשה") מוצא עצמו נרדף בעירק ע"י חמושים, חומק ממוות בטוח ומגלה לתדהמתו מערת קבורה סודית במעמקי האדמה. במהרה הוא נשלח לבדוק את המערה יחד עם שותפו לפשע וארכיאולוגית יפהפייה בשם ג'ני (אנבל ווליס מ"קינג ארתור"), עמה ניהל סטוץ לאחרונה. השלושה חושפים את קברה של נסיכה מצרית עתיקה ועצבנית ביותר בשם אהמנט (סופיה בוטלה המדהימה) אשר מתברר כי נהפכה למומיה בעודה בחיים בשל מעשיה הזדוניים וניסיונותיה הרצחניים לעורר לחיים אל מהגיהינום. בעוד היא מצליחה להשתחרר מקברה ולקום לתחייה, היא מתחילה לרדוף את מורטון וחבריו תוך שהיא מתכננת להשלים את מה שלא הספיקה לבצע בחייה הקודמים.
כלום לא מצדיק את תחייתה של ''המומיה''
צילום: באדיבות גלובוס מקס
"המומיה" בגרסתו החדשה מנסה להדמות לגרסה מ-1999 אשר זכתה להצלחה רבה, ולהיות יותר סרט פעולה והרפתקאות מז'אנר הפנטזיה מאשר סרט אימה קלאסי. הגרסה המגניבה של סאמרס לא לקחה את עצמה ברצינות רבה מדי, והייתה כאמור שופעת הומור ודמויות חינניות ומשעשעות. אך לעומתה, הגרסה החדשה בכיכובו של קרוז, חסרה את הרוח ההרפתקנית ואת חוש ההומור הנדרש על מנת לסחוף את הצופה והדמות הראשית בסרט לא מעניינת מספיק על מנת שנרצה לצאת איתה להרפתקה. קרוז נראה בפעם הראשונה אבוד על המסך, נטול השראה, נאבק לא רק מול מומיה עצבנית אלא בעיקר מול תסריט בנאלי וחסר מקוריות, שלא מאפשר לו לעשות הרבה מעבר לאוסף של מהלכים מאוד צפויים.
הבימוי של אלכס קורצמן שגרתי וטכני מאוד ולמרות שהתסריט מנסה לקרוץ בחיוך לשלל סרטי אימה והרפתקאות מן העבר, מ"בעקבות אוצר הנילוס" (1985), דרך "זאב אמריקאי בלונדון" (1981) ועד "ערפדי החלל" (1985), הסרט בעיקר מתפקד כאוסף של רעיונות משומשים שכבר ראינו מבוצעים טוב בהרבה.
הליהוק שלה הוא הנחמה היחידה בסרט. סופיה בוטלה ב''המומיה''
צילום: באדיבות גלובוס מקס
סצנות האקשן עשויות היטב והאפקטים מרשימים, אבל זה לא מה שמצדיק את תחייתה של "המומיה". הדבר העיקרי שאפשר בהחלט לזקוף לזכותו של הסרט החדש הוא את ליהוקה של בוטלה ("קינגסמן: השירות החשאי") לתפקיד הנסיכה אהמנט. בוטלה, כזכור, הייתה הדבר הטוב ביותר בפרק הקולנועי החלש ביותר של סטארטרק "אל האינסוף" שיצא בשנה שעברה, שם שיחקה את ג'יילה המסתורית. ב"המומיה" היא שוב גונבת בקלות את ההצגה בזכות נוכחותה המרשימה. מדובר בשחקנית פיזית מאוד וכריזמטית ביותר, שיוצרת בעזרת שפת הגוף שלה דמויות מגניבות ומסקרנות. אם יש משהו שנזכור מהסרט זה בעיקר אותה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם