ראשי » תרבות » טלוויזיה

"ג'ודה" המציאה את הגלגל מבלי להמציאו מחדש

העונה הראשונה של סדרת הערפדים מבית היוצר של ציון ברוך ומני יעיש, הוכיחה שאפשר ליצור סיפור מותח על בסיס קלאסיקה מוכרת, בזכות טוויסט מקורי, תשומת לב רבה לפרטים ומסר חבוי אך עוצמתי. במקרה הזה, העיצוב המוקפד והאפקטים המרשימים הם רק בונוס

ג'יי קיי רולינג לא המציאה ז'אנר ספרותי חדש. ב-1974 פרסמה ג'יל מרפי את "המכשפה הכי גרועה" - סדרת ספרים רבת מכר על אקדמיה למכשפות צעירות. רולינג השכילה לקחת מוטיבים ידועים מהספרות האנגלית הקלאסית, כמו "מוטיב הגיבור היתום", וניכסה אותם לסדרה חדשה. באופן דומה, סטפני מאייר הפכה את סאגת הערפדים "דמדומים", לספרים אהובים על מיליונים בזכות שילוב  מוטיבים קלאסיים ומקוריים, ואף היוותה השראה לסופרת נוספת, אריקה לנרד, להרחיב ולשדרג את אלמנט התשוקה האסורה בסיפור האהבה של בלה ואדוארד, לכנותם כריסטיאן ואנסטסיה, ולהרוויח מכך 50 גוונים של מיליונים. סדרת הערפדים "ג'ודה", שסגרה בשבוע שעבר עונה ראשונה מרתקת ומושקעת, מוכיחה שאפשר בעת ובעונה אחת גם לעבוד במרחב של ז'אנר קיים וגם להרחיבו אל תחום חדש לגמרי, אפילו בארצנו הקטנטונת.

כנערה חובבת  מדע בידיוני ופנטזיה צפיתי בהתלהבות בסדרה "באפי קוטלת הערפדים", שממש השנה חוגגת 20. במשך שני העשורים האלה שמעתי ללא הרף ש"לעולם לא יהיו בישראל סרטי אימה, כי מציאות חיינו מפחידה ושטופת דם גם ככה" וש"לעולם לא יפיקו בישראל סרטים בידיוניים, כי אין תקציב לאפקטים מיוחדים". למזלנו, ציון ברוך הוא אחד מהיוצרים האלה שלא נותנים לקוטלי החלומות לעצור אותם. לזכותה של "ג'ודה", ייאמר שהיא חלוצה בתחומה ביצירה ישראלית מקורית ברוב מרכיביה העלילתיים ועדיין מצליחה להיות סדרה כיפית ונינוחה עם סיפור קל לעיכול וחוויית צפייה מומלצת לכל. סדרת הערפדים הישראלית המצליחה מ-2008 "חצויה" הייתה מיועדת לבני נוער ואולי התקבלה בשל כך בקלות יותר. "ג'ודה" פונה לקהל יעד בוגר המכיר את יוצרי הסדרה מתחומים אחרים לגמרי ומשום כך עומדת בציפיות מתוחכמות הרבה יותר.
 

אחד המאפיינים הייחודיים בעלילה הוא העיסוק בדת היהודית, ואחת מהברקות התסריט הרבות הם הדיאלוגים בין הרב (מייק בורשטיין) והגיבור (ציון ברוך) הכוללים עיסוק במסורות וסיפורי התנ"ך. באחד הרגעים הקשים של הגיבור, הרב אומר לו "אתה לא משתגע, אתה מתחזק!", במשחק מילים משעשע שמשמעותו הן התחזקות פיזית על-טבעית, הן "התחזקות" האמונה. זה מתקשר כמובן לעובדה שרבים מסיפורי הערפדים המסורתיים עוסקים באופן ישיר בנושא הקונפליקט בין הדת הנוצרית לבין קיומם של ערפדים. כמו רבים לפניו, ציון ברוך לקח את המוטיבים המוכרים של האגדה והוסיף להם טוויסט שהביא אותה למקום חדש ומרענן. במקרה הזה – יהדות נושכת.

עוד חשוב לומר בהקשר זה, כי הדיאלוגים בסדרה, הם שעושים את ההבדל. יצירות רבות נשענות על פיצוצים ואקשן על מנת לחפות על חוסר עלילה ותסריט לקוי, אך לא במקרה של ג'ודה. הפרק האחרון של העונה, שהוא אולי הפרק השנון והמפתיע מכולם, מביא לשיא את חילופי המילים בין הדמויות השונות וההפתעה הגדולה מכולן, כמובן, נשמרת כממתק הטוב ביותר לסוף.
 

אבל יותר מהטוויסט היהודי המקורי והתסריט המצוין, הנושא החשוב ביותר בעיניי בסדרה הוא הייצוג הנשי שובר המוסכמות. האופן שבו הנשים פועלות וגורלן על המסך הוא מבחן חשוב לנאורות ולקדמה מחשבתית של כל יוצר באשר הוא.

ראשית, הסדרה עוברת מבחן בכדל, הבודק האם ישנה אפליית נשים בסרטים עלילתיים. מהפרק הראשון ישנן דמויות נשיות חשובות לעלילה, בעלות שם, שמדברות אחת עם השניה על משהו אחר מלבד גברים. הנשים בסדרה חזקות, עצמאיות ובעלות דיעה, שלוקחות חלק ברגעים חשובים, ללא רגע גנרי של בחורה הלומדת לירות או להילחם לראשונה.

כמו כן, לא נצפו בסדרה שלוש הרעות החולות של הקולנוע המודרני: עירום נשי ללא הצדקה, קורבנות רצח שהן נשים בלבד והכלי העלילתי האיום האהוב כל כך על יוצרים בעשור האחרון - אלימות מינית נגד נשים, במרומז, במשתמע או באופן פורנוגרפי. יתר על כן, יוצרי הסדרה השאירו את המרכיב החשוב והמרכזי בז'אנר הערפדים – תשוקה לא ממומשת. זה המרכיב המרכזי ב "ריאיון עם ערפד", "באפי ציידת הערפדים", "דמדומים" ועוד. כן, זה נכון גם לגבי "50 גוונים של אפור", שהתחילה כסיפור על ערפדים - שם ממד הציפיה לאקט מימוש התשוקה מוגבר, ובכן, פי 50...
 

אי אפשר שלא להחמיא לעיצוב האומנותי, עיצוב התלבושות והאפקטים המיוחדים. אחת הבעיות הגדולות ביצירות ישראליות הוא שהן אינן מאפשרות מגוון רחב של סגנון לבוש בגלל מזג האוויר המקומי. אך אל דאגה - החשש מערפדים ישראלים בגופיות על המרקע, נמוג עם עיצוב א-לה-מטריקס של תלבושת הגיבורה והפרווה החייתית של הגיבור.

הערפדים בתפקידים הראשיים בכל יצירה קלאסית המכבדת את עצמה הם גברים ונשים הלבושים במיטב מחלצותיהם ובדרך כלל עטופים במעיל חורף ארוך וסקסי, עובדה שלא חמקה מהסט הישראלי ושאפו על בחירה אופנתית חשובה כל כך בסדרה. עוד ראויים לציון האפקטים המיוחדים המרשימים, עליהם אחראים בין היתר קרן דוידוף וצוותה  ב"מעבדת הירח" שעומדים בגבורה מעוררת הערצה בסטנדרטים הגבוהים במיוחד של חובבי הז'אנר, גם ללא תקציב הוליוודי.

היוצר ציון ברוך והבמאי מני יעיש צלחו באופן מעורר השראה את האתגרים המורכבים של תרגום מאפייני ז'אנר ותיק ומבוסס בחו"ל אל שפת היצירה המקומית, ובעת ובעונה אחת יצרו חוויה רגשית מקורית וייחודית לצופה, בין אם הוא חובב את ז'אנר הפנטזיה ובין אם לאו. נותר רק לחכות בסבלנות לעונה שנייה לסדרה המפתיעה, שהוכיחה שאפשר לשלב מוטיבים קלאסיים עם סוויסט מקורי ולעשות את זה בהצלחה רבה, אפילו בעברית.
 

הכותבת הינה בעלת תואר ראשון בספרות אנגלית והיסטוריה כללית ומרצה חובבת בכנסים הארציים לחובבי מדע בידיוני ופנטזיה "אייקון" ו"עולמות".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg