"סיפורה של שפחה": הרבה יותר מסדרת טלוויזיה
באמצעות עשרה פרקים בלבד, הפכה הסדרה המדוברת ביותר של התקופה מהימור אמיץ של Hulu לסמל של מאבק פוליטי עבור חצי מהאוכלוסייה. אפרת מלטר פורשת את ההקשרים ההיסטוריים לרומן המרתק של מרגרט אטווד ומקשרת אותם בצער רב לימינו אנו
סיפורה של שפחה, HOT HBO וב-HOT VOD
הסדרה בת עשרת הפרקים לפי הרומן הדיסטופי של הסופרת הקנדית מרגרט אטווד, מגולל את סיפורה של ג'ון (אליזבת מוס, "מד מן"), או בשמה החדש שלפרד, המאבדת את בעלה ובתה בזמן ניסיון בריחה מארה"ב שעברה הפיכה דתית והופכת לרפובליקת גלעד. כאישה פורייה, שכבר ילדה בעבר, היא נכס חשוב בעולם שבו משתוללת מגיפה של עקרות, ולכן, כמו נשים אחרות במצבה, היא מוצבת כשפחה בביתם של פרד וסרנה ג'וי, מאדריכלי ההפיכה, כשתפקידה הוא להרות עבורם. בעזרת פלאשבקים לחייה הקודמים ודמויות נוספות כמו חברתה של ג'ון, מוירה (סמירה ויילי, "כתום זה השחור החדש"), מתגלה סיפור עלייתה של התאוקרטיה והשפעתה על הנתינים החיים בה.
ההודעה על גרסה טלוויזיונית לספר התקבלה קצת לפני הבחירות של סוף 2016, והקישור לעלייתו של טראמפ ולפחד מפני ביטול זכויות נשים שהושגו במאמץ רב היה בלתי נמנע. צירוף מקרים מבחינת העיתוי או רוח הזמן? יכול להיות. אבל יש משהו על-זמני בספר של אטווד, שכבר זכה לגרסה קולנועית איומה, העוסק בשעבוד של נשים, ובמיוחד בשעבוד של הפריון והמיניות שלהן, ולכן הוא היה רלוונטי גם כשיצא לאור, גם עכשיו, וגם בכל שנה אחרת.
כשאטווד כתבה את הספר היא ביססה את הדיסטופיה שלה על אמריקה של שנות השבעים והשמונים של המאה העשרים. עשור אחרי פסק הדין המפורסם רו נגד וייד, שלמעשה העניק לנשים בארה"ב את הזכות להפלה, טרור מסוג חדש הופיע באמריקה. הטרור הזה כוון כנגד מרפאות בהן ניתנו שירותי הפלה וכנגד הרופאים שסיפקו את השירותים האלה, והוא למעשה קיים עד היום. אבל גם אירועים היסטוריים ותקופות אחרות העניקו השראה לספר, וכפי שציינה בראיונות עמה, אטווד לא המציאה שום דבר שלא היה קיים בעבר או בהווה.
השפחות של הספר הן פתרון למכת העקרות שפוגעת בעולם המתואר בו. פתרון השאוב, כמובן, מן התנ"ך. השפחות הגר, בלהה וזילפה ילדו בנים לבעליהן של שרה, לאה ורבקה כשאלה לא יכלו להרות. אפשר להוסיף לרשימה את ההפיכה באירן של 1979 והנסיגה במעמד הנשים שהביאה עמה.
יוצרי הסדרה לא פחדו להכניס עוד כמה תוספות אקטואליות יותר ופחות, בהתייעצות עם הסופרת עצמה. דמותה של סרנה ג'וי, למשל, אשת המפקד, עברה שינוי מהדמות שבספר, והפכה לדמות מורכבת ומעניינת יותר. היא לא קרבן, כמו השפחות, היא שותפה בפועל בבניית התיאוקרטיה, כשבדרך היא זו שמנסחת את החוקים שיגזלו ממנה את הכח להמשיך ולעצב את המדינה שעזרה לבנות. קווי עלילה נוספים שעוזרים לתחושה האקטואלית של הסדרה הם אלו המתרחשים בקנדה, שהופכת ליעד לפליטים המגיעים מארצות הברית לשעבר, נושא חם נוסף במהדורות החדשות.
לצד ההתאמה למאה ה-21, הסדרה גם נשארה נאמנה לספר בהיבט חשוב אחד - שניהם מסתיימים באותו האופן, באי ודאות לגבי גורל הגיבורה. אפשר להבין את הסוף הלא-ודאי כשמזכירים עוד מקור השראה לספר, דמות היסטורית מן המאה ה-17 בשם מרי ובסטר. הרקע לסיפור הוא התקופה הפוריטנית באמריקה של המאות ה-17 וה-18, בהן נשים שלא התאימו לכללים הנוקשים של הקהילות בהן חיו זכו לתואר "מכשפה" וכמובן - למוות. כשאחד מראשי קהילה קטנה בניו-אינגלנד חלה וסבל יסורים קשים, הקהילה התקשתה להאמין שאדם טוב כל כך נענש. ההסבר ההגיוני ביותר הוא שנפל קורבן למכשפה. האצבע מופנית אל ובסטר, בעלת חווה.
לא ברור מהתיעוד ההיסטורי האם נענשה בתלייה או בצורה אחרת, אבל ברור שספגה אלימות כלשהי. היא המשיכה לחיות 11 שנה לאחר האירוע הזה, שקדם למשפט המכשפות הגדול של סיילם. השילוב של פוריטניזם, אלימות וחוסר ודאות לגבי גורלה של דמות שחיה 200 שנה לפניה, השפיעו על אטווד בבואה לכתוב את הספר.
עוד לפני שהחלו בשידור הסדרה, מכירות הספר עלו פלאים, ממש כמו אלו של 1984, עוד רומן דיסטופי, יש שיאמרו נבואי. בהפגנות הנשים שנערכו אחרי כניסתו לתפקיד של הנשיא טראמפ, הופיעו שלטים וחולצות מודפסות עם האמרות: "מעשה השפחה הוא לא ספר הוראות", והציטוט מכאילו-לטינית שמשמעותו "אל תתני לממזרים למעוך אותך". בשבוע שעבר, נשים לבושות בשמלות האדומות של השפחות מחו נגד שינויים בחקיקה המסדירה הפלות באוהיו. מלבד רייטינג והצלחה ביקורתית, זהו אחד מהמקרים האלה שתרבות פופולרית מעניקה סמל ודימוי למאבק פוליטי.
בארה"ב התחזקה התחושה שהישגים של מאבקים ארוכים לגבי זמינות של אמצעי מניעה, הפלות ושירותי רפואה ניצבו בסכנה, והאווירה העוינת של רפובליקת גלעד תואמת את הפחד מנסיגה לאחור. בעולם כולו נשים עדיין צריכות להילחם על זכותן ללמוד, לנהוג או להתפרנס. גם אצלנו, אנחנו עדיין מתמודדים עם הפצע הפתוח של תקופה בה תינוקות נגזלו מאמותיהן ונמסרו לאימוץ לזרים. היחס לנשים כאל רכוש או רחם עדיין כאן, והסדרה מצליחה לתפוס את המציאות הזו במסווה של דיסטופיה עתידנית ודמיונית.
מעריצי הסדרה, שהפרק האחרון שלה ישודר הערב (22:00, HOT HBO, כל הפרקים זמינים ב-HOT VOD) - לא לדאוג, לא נתגעגע לאטווד לאורך זמן. בעקבות ההצלחה הגדולה שבזכותה הוכתרה הסדרה כ"חשובה של העונה" על ידיד ה"הוליווד ריפורטר", חודשה הסדרה לעונה נוספת. מעניין במיוחד יהיה לגלות כיצד ימשיכו היוצרים את העלילה שאין לה המשך בספר עצמו.
ספר נוסף של אטווד קיבל עיבוד טלוויזיוני, בבימויה של שרה פולי. "לטענת גרייס" מבוסס גם הוא על דמות היסטורית, גרייס מרקס, רוצחת קנדית מן המאה ה-19. הסדרה, בהפקה קנדית, כבר נרכשה על ידי נטפליקס וצפויה להשתחרר לאוויר העולם בספטמבר הקרוב.
אקו"ם