"אימוג'י: הסרט": שעה וחצי של זלזול בצופים
חשבתם שראיתם הכל? תחשבו שוב. אחד מהסרטים המובילים של קיץ 2017, הוא לא יותר מפרסומת ארוכה ומתישה לכל אפליקציה פופולרית שהסכימה לקחת בו חלק. את המונח "מסחרי" במילון אפשר להחליף בתמונה מתוך "אימוג'י: הסרט" // ביקורת קולנוע
אימוג'י: הסרט, במאי: טוני ליאונידס
זהו אולי הרגע היחיד שבו הסרט מבוסס האפליקציה מצליח להעלות רעיון מעניין ומעורר מחשבה, אבל ברגע שהוא מציג אותו הוא גם בורח ממנו, כי ל"אימוג'י: הסרט" אין זמן להיות חינוכי, אין לו זמן לעורר מחשבות ואין לו זמן אפילו לפתח סיפור מעניין עם דמויות מערבות. זהו סרט שעסוק בעיקר בלמלא את מרבית תשעים הדקות שלו בשיווק אגרסיבי וגלוי של אפליקציות. אם חשבתם שצלחתם את רצועת עשרים דקות הפרסומות המסורתית המקדימה את הסרט, קבלו עוד שעה וחצי של פרסומת ארוכה ומתישה המתחזה לסרט קולנוע.
אפשר לומר שחלק גדול מהסרטים ההוליוודיים בעלי תקציבי ההפקה הענקיים הם למעשה פרסומת ארוכה למרצ'נדייז שהם רוצים למכור. למשל סרטים כמו סרטי "מלחמת הכוכבים", סרטי גיבורי-העל כמו "ספיידרמן" או "וונדר-וומן" ועד סרטי דיסני דוגמת "לשבור את הקרח", לא רק מוכרים לנו סרט מהנה, אלא גם עסוקים במכירת חוויה כוללת שממשיכה את הסרט עם המרצ'נדייז השונים הממתינים לנו על מדפי חנויות הצעצועים. אך בשונה מ"אימוג'י: הסרט", שהוא נטו פרסומת, הסרטים הנ"ל לא שוכחים את ייעודם המקורי - לספק חוויה קולנועית מלאה ועשירה עם דמויות שאפשר להזדהות איתן וסיפור מעניין. הסרטים הללו כמובן לא מצניעים את העובדה שהם מסחריים מטבעם, אבל גם לא גורמים לך להרגיש מרומה כאשר אתה קונה כרטיס לסרט ומקבל שעתיים של פרסומת.
למען הסר ספק – "אימוג'י" חסר את אותו הקסם אליו התרגלנו מסרטים של פיקסר או דיסני, אין בו את הפאן או הטירוף של "המיניונים" ואין בו את הקלילות והיצירתיות שיש בסרטי "לגו". "אימוג'י: הסרט" אינו מרגש בשום שלב וגם הממד החינוכי בו מפוספס.
"אימוג'י: הסרט", או יותר נכון "אימוג'י: הפרסומת באורך מלא", מתרחש בתוככי הסמארטפון בו מתקיים עולם בשם "טקסטופוליס", עיר שבה גרים האימוג'ים על שלל סוגיהם השונים. גיבור הסרט הוא ג'ין, אימוג'י בעל הבעה אדישה מסוג "מההה", אשר מתגלה כבעל יכולות נסתרות וייחודיות. מתברר שהוא מסוגל לייצר יותר מהבעה אחת, מה שמכעיס מאוד את מלכת האימוג'ים, הסמיילי המקורית, אשר מחליטה למחוק אותו בכל מחיר. ג'ין מצליח לברוח יחד עם אימוג'י 'היי-פייב' ואימוג'ית האקרית, והשלושה יוצאים למסע חוצה אפליקציות במטרה להגיע לענן, שם יוכלו לתקן את ג'ין ולהפוך אותו חזרה לאימוג'י בעל הבעה אחת, אשר יוכל להשתלב חזרה בחברה. המסע לוקח אותם מאינסטרגם, ליוטיוב, לקאנדי קראש ועד לדרופ-בוקס ושאר האפליקציות המוכרות שכנראה שילמו הון תועפות על מנת לככב ב"סרט" הזה.
מדובר בסרט אנימציה קלישאתי ונטול סיפור מקורי, שנשען בעיקר על אלמנטים עלילתיים שעבדו טוב יותר בסרטים אחרים. מעבר לעלילה הדלה, גם הדמויות לא מעניינות ואפילו ההומור, שמתבקש שיהיה מצוין בסרט כזה, כמעט ולא קיים בו.
צוות המדבבים בגרסה האנגלית כולל סוללה מרשימה של כוכבים בהם טי.ג'י. מילר ("מסיבת השנה") בתפקיד הראשי, ולצדו אנה פאריס, ג'יימס קורדן, פאטריק סטוארט, כריסטינה אגילרה וסופיה ורגרה. אף אחד מהם לא מצליח להציל את הסרט הזה מהיותו תשעים דקות משעממות, מעצבנות ומסחריות עד תסכול.
אקו"ם