שון פול בישראל 2017: ריגושים לא זולים
עם שרשרת להיטים ואלפי בני נוער משולהבים בקהל, שון פול הוכיח שנכון היה להביא אותו לארץ בפעם השלישית. פרט לכמה נפילות מתח וניסיונות פחות מוצלחים למלא את מקומן של סיה וביונסה, אפשר לסמן את הופעת הכוכב הג'מייקני כעוד פרק מוצלח בקיץ 2017
פסטיבל שאקה, שון פול בישראל, 22.8.17, לייב פארק ראשל''צ
עוד לפני שעלה לבמה בדיוק בזמן שפורסם, 22:15, הבמה יכלה לרמוז על כך ששון פול, בדגש על הצוות שלו, באו לעבוד. שני מסכים צדיים ושלושה אורכיים במרכז הבמה, מכונות עשן שמוכנות לשחרר לא מעט קיטור סביב הבמה ועוד רגע גם תעלנה הרקדניות. חכו, עוד נגיע אליהן.
פול פתח חזק עם מקצב התופים של "Come On To Me", שיתוף הפעולה שלו עם מייג'ור לייזר שהופיעו בעצמם בדיוק באותו מקום לפני כשנה. אולי החרם פסח פשוט על ראשון לציון? הקהל, שהיה מחומם כהוגן באמצעות רכבת האמנים הישראלים שהופיעו לפני המנה העיקרית, חיבק את זוכה הגראמי מהרגע הראשון ופול נתן להם את כל הסיבות הנכונות לעוף. עם "Get Busy" ו-"Give It Up To Me" שהגיעו מיד אחר כך, שניים מהלהיטים היותר מוכרים של פול מהתקופה המוקדמת שתמיד כיף להיזכר בהם.
האווירה כאמור, הייתה כיפית למדי, אבל בשלב זה, לאחר סיפתח מוצלח, העובדה שפול הוא לא זמר גדול הובלטה כשהוא ירה משפטים על גבי פלייבק שכנראה עבד קשה יותר ממנו. הוא מצדו השקיע את האנרגיות בלרוץ ולהתרוצץ על הבמה, גם ב"Got 2 Luv", שדורש ממנו יכולות שפשוט אינן בסל הכישרונות (הבאמת רחב) שלו. אבל כאמור, בכל הנוגע ל"הרמות", פול בא לעבוד. "When I say bass, you say fire" הוא צעק ושלהב, רגע אחרי שביצע שיר פחות מוכר. כמה משפטים כאלה והקהל שוב רתח. ואלה שלא? קיבלו עוד להיט לפנים – "Cheap thrills", שיתוף הפעולה המצליח ויוצא הדופן שלו עם סיה. את חלק השירה הדומיננטי למדי, הפקיד פול בידיו של הקהל והתוצאה הייתה לא רעה. במפתיע אגב, אין יותר מדי פלאפונים בקהל שנע בין הגילאים 14-30 עם רוב מוחלט של בני נוער. הקהל באמת הגיע לרקוד ולחוות את החוויה בצורה לא אמצעית. כיף!
מיד אחר כך הגיע "Baby boy", עוד שיתוף פעולה ישן של פול, כשעל המסכים מאחורה התנועעה דמותה של ביונסה שביצעה איתו את השיר. פול המשיך עם ""Bailando, אולי הלהיט הגדול ביותר של קיץ 2016, שיתוף פעולה עם אנריקה איגלסיאס. השיר הזה, אחרי שרשרת הלהיטים המשותפים שקדמה לו, סיפק תזכורת עוצמתית לכוחו של פול כמפיק ולכמות שיתופי הפעולה האדירה שבהם היה מעורב.
"באנו כל הדרך מג'מייקה כדי לגרום לכם להרגיש חופשיים, מתאים לכם?", שאל פול ונענה בצרחות. בשלב הזה מספיקה תנועה קטנה שלו כדי לגרום לקהל להניף ידיים. כאן נכנסת גרסה קצרה ל"Shape of you" המוכר של אד שירן, שהוא אמנם לא שיתוף פעולה של השניים, אבל בשלב הזה כבר די ברור שכל הדרכים כשרות כדי לקרוץ לקהל הצעיר. מזל ש"גנגנם סטייל" כבר לא להיט לגיטימי.
בשלב זה הגיע רצף של כמה שירים פחות מוכרים כמו "Make it clap" ו"Breathe" והאנרגיות נחתו בהתאם, הראשים נשמטו לתוך הסלולרי, אנשים עסקו בשלהם וכבר ניתן היה לנוע ביתר חופשיות בקהל. פול שוב פנה אל הקהל, הפעם עם קצת ממבו ג'מבו על אהבה בצירוף כמה ""You know what i mean. "I'm still in love with you" שהגיע אחר כך הוסיף לאווירת הצ'יל ואפילו חצי הריקוד של פול עם אחת הרקדניות שכל העת הזיעו בקצב מאחוריו, לא הצליח להרים את האנרגיות, עד שפול פשוט פנה לקהל והפעיל אותם.
זה בהחלט היה הזמן לעוד להיט שיציל את האווירה ופול הקדיש את "Rockabye", שיתוף הפעולה שלו עם אן מרי, לכל האמהות אי שם וסחף את הקהל, אך משום מה הוא התעקש לשיר על קולה של המבצעת, מה שחירב מעט את השיר. "יש כל כך הרבה נשים יפות בקהל, יו נואו וואט איי מין", הוא התפייט (נויה מ-ח'3 מסרה תודה) לפני שהמשיך ל"Body" ודרש מהקהל למחוא כפיים. צריך לשמור אותם עירניים, אתם יודעים, כי הנה הגיע רצף של שירים פחות מוכרים והופעת אורח של צ'י צ'ינג צ'ינג שביצע איתו את "Crick Neck" וחזר על שמו ("צ'ינג צ'ינג צ'ינג צ'ינג") ברצף וסיפק רגע קומי-ביזארי משעשע. הקהל, לא נעים להודות, קצת איבד עניין ואפילו הנסיון של השניים על הבמה להילחם בתופעה, כשקראו להדליק את פנסי הסלולרי ולכבות את האור בפארק, לא צלח. כשהאור נדלק בחזרה גילינו במפתיע שהקהל הצטמצם עוד קצת.
בשלב הזה כבר מתחדד ההבדלים בין פול לקהל שלו – הוא יודע לעשות כיף ולהרים את האווירה והקהל אוהב את זה, אבל כשזה לא קורה הם מאבדים עניין בקלות ולא שומרים על רמת עניין, בהופעה שמושתת בבסיסה על להיטים ונענועי אגן. פול מצדו מוכן לספוג את הרגעים האלה ויודע לצאת מהם יחסית בקלות, רכוב על גבי שרשרת להיטים בלתי נגמרת – רק לשלוף ולהשמיע. "One Wine" הפחות מוכר שמגיע לקראת הסוף מספק לפול הזדמנות לטוורקינג צמוד וממושך עם אחת הרקדניות על הבמה, שלאחריו היא דופקת גלגול שנראה כמו תחילת קורס הכנה ללידה. ברור שמיניות היא חלק מהז'אנר ואף פעם לא נעים להיות הדוד שצועק "פריצות!" (או "שבת היום!"), אבל אני מוכן להישבע שהיו בקהל ילדים בני 10 ומישהו (ההפקה?) היה צריך לדאוג להתאים את התכנים לגיל הנכנסים או להפך.
בכל מקרה, ההופעה התקרבה לסיומה ולזכותו של שון פול יאמר שהוא נראה ערני ואנרגטי כמעט כמו בתחילת המופע. אולי רק קצת יותר מזיע. עוד כמה מגה להיטים דוגמת "Trumpets" ו-"She doesn't mind" שמרו על אנרגיות גבוהות לקראת הסוף, כשברקע הוקרן הקליפ מהתקופה בה לפול עוד היה שיער. חלק מהקהל הצעיר לא מכיר אותו ככזה, אבל את השיר הם דווקא מכירים. "Temperature", עוד להיט מעברו של פול, סגר את ההופעה במעלות החום הנכונות, הדרן קצר ושעה חצי של פאן עם כמה נפילות מתח הגיעו לסיומם.
בשורה התחתונה מדובר באמן שגם בגיל 44 מצליח להישאר רלוונטי. נכון, ההופעה השלישית של שון פול בישראל אמנם לא תירשם כהופעה זכורה במיוחד, אבל הוא הצליח לעשות הרבה מאד פאן לקהל של אלפים, וזה מה שחשוב.
אקו"ם