"זה" בקולנוע: מפחיד בהרבה, מתוחכם פחות
מי שציפה לעיבוד נאמן לספר, אולי התאכזב מפניווייז החדש, שמזכיר יותר את פרדי קרוגר מאשר את הליצן של סטיבן קינג. אבל מי שהגיע לצפות בסרט טאבולה ראסה, נהנה מאחד מסרטי האימה הטובים שיצאו בזמן האחרון // ביקורת קולנוע
זה, במאי: אנדי מושייטי
מדובר בסצנת פתיחה מצמררת, מפחידה ואכזרית במיוחד, שלא מבזבזת אף רגע על מנת להבדיל עצמה מן הגרסה הטלוויזיונית משנות התשעים אשר התבססה אף היא על ספרו של סטיבן קינג "זה", אבל הייתה נשכנית הרבה פחות. "זה" החדש והקולנועי המבוסס על אותו מקור ספרותי אינו מציע את אותו תסריט מתוחכם, אך בכל הקשור למתח והפחדות, הוא עשיר עד חסר מעצורים ומספק את אחד מסרטי האימה המגניבים ביותר שראו אור השנה, עיבוד טרי, רענן ומדמם להחריד לאחד מספריו המפחידים ביותר של גאון האימה, המשלב במקביל גם הצדעה משעשעת לרוח סרטי "סיוט ברחוב אלם", לכל מי שהתגעגע למותג הזה.
לאורך השנים היו לא מעט ליצנים מרושעים על המסך שנועדו להפחיד אותנו, בין אם בסרטי האימה השוליים "ליצנים רצחניים מהחלל החיצון" (1988), "בית הליצנים" (1989) או הדמות המצמררת ששיחק ג'ון לגוויזמו בתמהיל גיבורי העל והאימה "ספון" (1997), כמו גם הליצן הרצחני מסדרת האימה הטלוויזיונית "אמריקן הורור סטורי: פריק שואו", אם להזכיר רק כמה מהם.
אך הליצן המפחיד ביותר ללא ספק היה זה אשר שיחק טים קארי ("מופע הקולנוע של רוקי") בעיבוד הטלוויזיוני של "זה". הדמות הליצנית חדת הלשון וחובבת השיגועים אשר היתלה לא מעט בחבורת הילדים והמבוגרים אותם הטרידה, הזכירה לא מעט את האופן בו השתעשע והתעלל פרדי קרוגר השנון לא פחות בקורבנותיו, בסדרת סרטי האימה המצליחה "סיוט ברחוב אלם". בכלל ניתן היה לראות בדמותו של הליצן "פניווייז" מספרו של קינג אשר ראה אור ב-1986, מעין אח תאום רוחני-זדוני לסיוט שרקח הבמאי ווס קרייבן כאשר הביא למסך את דמותו של פרדי קרוגר שנתיים לפני כן ב-1984.
לכן זה כלל אינו מפתיע שבחברת ההפקה "ניו-ליין", אשר הפיקה לאורך השנים את סרטי "סיוט ברחוב אלם" והאחראית גם לעיבוד הקולנועי של "זה", החליטו להדגיש את כל אותם אלמנטים אשר עבדו היטב בסרטי "סיוט ברחוב אלם", ולשלבם אל תוך העיבוד החדש של "זה". בעוד ההשקה המחודשת שניסו לעשות לפרדי קרוגר ב-2010 נחלה כישלון, הרעיון להפוך את "זה" למעין מקבילה ברוחה למותג האימה הקלאסי הוכיח את עצמו כמוצלח ביותר.
עלילת "זה" מתרחשת בשנות השמונים ועוקבת אחר חבורת ילדים בחופשה מבית הספר אשר ליצן מסתורי ומפחיד רודף אותם והופך את חייהם לסיוט. במהרה מתברר להם כי בעיירה שבה הם גרים יש לא מעט מקרי היעלמויות מסתוריות של ילדים, להן כנראה אחראי אותו ליצן. בעוד אחד הילדים מנסה עדיין לחקור לאן נעלם אחיו הקטן לפני שנה כאשר יצא מהבית עם סירת נייר בגשם, היעלמותה של ילדה מבית ספרם מובילה אותם לצאת לחקור את מבוך הביוב המפותל שמתחת לעיירה. כשהם מנסים להתמודד ביחד ולחוד מול הליצן הרודף אותם בכל הזדמנות בסיוטיהם בהקיץ, הם נאלצים במקביל גם להתמודד מול בעיות נוספות מתוך המציאות שלהם המפרות את שלוותם, החל מהבריון השכונתי האלים, דרך אם מגוננת יתר על המידה ועד אב מתעלל.
זה נשמע מאד מוכר, כשלמעשה העיבוד החדש נאמן הרבה פחות למבנה ספרו המתוחכם של קינג. בעוד שהגרסה הטלוויזיונית משנות התשעים שימרה את הנרטיב המקורי שנע בין עבר והווה וסיפר את סיפור התמודדותם של הדמויות בליצן המפלצתי בילדותם ובבגרותם, הגרסה הקולנועית מתמקדת רק בילדים ומשאירה (ככל הנראה) את יתר העלילה לסרט ההמשך. למרות הנרטיב הסטנדרטי של הגרסה הקולנועית וכמה בחירות בימוי תמוהות של אנדי מושייטי (הבמאי של סרט האימה המצמרר "מאמה"), המותירות חלק מהסצנות בסרט נטולות הגיון, כמו גם טעות משעשעת שרוב הצופים המקומיים בסרט יזהו, מדובר בסרט נעורים והתבגרות המנסה להקביל בין דמותו של הליצן הרצחני הניזון מהפחדים הכמוסים של הדמויות לבין הטראומות בחייהן אשר מקורן בבית, במשפחה ובסביבה הקרובה, אך גם את הרעיון הזה הסרט לא פעם מפספס. עיקר כוחו של הסרט נעוץ באופן בו הוא מעוצב, בעבודת הצילום המרשימה, באפקטים הוויזואלים המפתיעים ובבימוי הדינמי של סצנות האימה בהן מושייטי בהחלט מצטיין.
נקודה נוספת לזכותו של הסרט נעוצה בצוות השחקנים הצעיר המרכיב את הסרט. רובם די אנונימיים אך מצטיינים בתפקידם, כאשר בראשם ביל סקרסגרד הכריזמטי המשחק את הליצן, מתענג על תפקידו בדיוק כמו רוברט אינגלונד בסרטי פרדי קרוגר, ויוצר דמות בלתי נשכחת אשר לבטח תגרור אחריה שורה של סרטים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם