אלן פרסונס בת"א: יש דברים שיפים יותר לחיפה
לא מעט אתגרים ניצבו בפני "הפרויקט של אלן פרסונס" בביקורו השלישי בישראל, את חלקם הוא צלח בכבוד ואחרים פחות. לצד האתגר המוכר שבלהעתיק את הסאונד האולפני המורכב להופעה, נוספה הבחירה התמוהה לבצע דווקא את האלבום I Robot במלואו ואקוסטיקה לא ידידותית של היכל מנורה מבטחים
אלן פרסונס בישראל, 11.11.17, היכל מנורה מבטחים תל אביב
כשזה נוגע לצמד ההופעות שהעניקו "הפרויקט של אלן פרסונס" בסופ"ש האחרון בישראל, אם לשפוט לפי תגובות הקהל אחרי שתי ההופעות, נדמה שדווקא ההפך הוא הנכון. בחמישי הופיע ההרכב במרכז הקונגרסים חיפה, חלל שמתאים הרבה יותר לארח מופעי מוזיקה בסדר הגדול הזה לעומת ההופעה אמש (מוצ״ש) בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב, אניגמת סאונד שברוב הפעמים מאכזבת.
הפורטה המשמעותי של פרסונס, בכל 11 שנות פעילות ההרכב המקורי, היה מאז ומעולם בעבודת האולפן, בעיבודים המוקפדים, בצליל העשיר ובתזמורים הגדולים. תרגום העושר והגרנדיוזיות האולפניים לבמה היו תמיד אתגר, סוגיה שנפתרה בחלקה בזכות סמפלרים ומחשבים, המאפשרים להביא דגימות מההקלטות המקוריות ולשלבן על הבמה, במקומות בהן הן נדרשות. אבל עושה רושם שעם כל הכבוד לשאפתנות המרשימה של פרסונס ולהישגיו המוכחים, יש מקומות שאפילו הגאון מ"אבי רואד" לא יכול להם.
פרט למחשב, הלהקה של אלן פרסונס מנתה תשעה נגנים, שרובם המכריע גם שר את תפקידי הסולו וקולות הרקע הכל כך מזוהים עם מרבית שיריו של פרסונס. בצעד חכם, נפתח חלקו הראשון של המופע בשורה של שירים מוכרים מיתר אלבומי ההרכב ובהם Time, Don't Answer me, Psychobabble ואחרים. כשהגיע תורו של השיר Limelight, הזכיר פרסונס לראשונה את שותפו המרכזי לפרויקט, אריק וולפסון המנוח. ״זה אחד השירים שאני הכי אוהב שאריק ואני כתבנו, החצי השני של הלהקה הזו״ ובאמת השיר זכה לביצוע מצוין בהובלת הסקסופוניסט טוד קופר.
עם זאת, כבר בחלק הזה של המופע התגלו בעיות שהעיבו על החוויה. מעבר לקושי הקבוע שמציב היכל ספורט חף מאקוסטיקה, משהו במיקס של מערכת ההגברה עבד כנראה לא נכון. הקלידים של טום ברוקס נשמעו חזק הרבה מעבר לכל יתר הכלים, והבליטו שלא לטובתו הרבה אי דיוקים בנגינה שלו. כמעט לכל אורך המופע ״שטיחי״ המיתרים שבקעו מהמקלדות שלו נשמעו פלסטיקיים וכך גם מרבית תפקידי הפסנתר. לעומת זאת, הגיטרות, בעיקר האקוסטיות ובכלל זה גם זו של פרסונס עצמו, נבלעו ברעש הכללי. בחלק גדול מהזמן הבס (של גיא ארז הישראלי והמצוין) בכלל נעדר. השירה של PJ Olsson, שביצע חלק ניכר מהשירים בהופעה, נשמעה טוב רוב הזמן, ואולם כשזה עלה לטונים הגבוהים, הוא צרם באופן בולט ומאוד לא מחמיא להפקה בסדר גודל שכזה. בהופעה של איש סאונד, מפיק וטכנאי מוערך בעל שם עולמי - אלה אינם ליקויים שאפשר להתעלם מהם או לייחס אותם ל״פיינשמקריות״ של מבקר כזה או אחר. זו הייתה אכזבה.
לסיום חלקו הראשון של המופע ביצעה הלהקה את Prime Time מתוך Ammonia Avenue, שהתפתח בהדרגה לקטע הפותח של האלבום The Turn Of A Friendly Crad, אלא שבמקום להמשיך את השיר עצמו, הוא הפך במפתיע (שלא לומר באופן ממש ביזארי) להמנון הלאומי של הקהל המקומי שקיבל את המחווה בשאגות אדירות. אכן קטע פסיכדלי.
חלקו השני של המופע הוקדש כמובן לגולת הכותרת של הסיבוב הנוכחי. פרסונס פנה לקהל וסיפר על ההחלטה להקדיש את המופע ל-I Robot, ולבחירה לבצע אותו על הבמה לציון 40 שנה לצאתו (אותנו, כפי שיפורט בהמשך, הוא לא שכנע). ״במקום כמה שירים, ננגן את כולו״, אמר פרסונס, הלהקה הגרעינית נשארה על הבמה והוא עבר לעמדת הקלידים שעל הבמה המוגבהת שלו. המחשב פצח בסולו האופראי המקורי והמכשף של הילרי שהתחלף בהדרגה בלהקה החיה.
חמשת מסכי הלד שעל גב הבמה הקרינו תמונות של קבצי קול, סליידרים של מיקסר באולפן וראשים חובשים אוזניות, ללמדך מי הפרסונה על הבמה ומאיזה עולם דימויים הוא מגיע. לאט לאט עלתה הלהקה המורחבת שוב לבמה לביצוע מלא של עשרת קטעי האלבום, כמעט ללא הפסקה. קטעי המקהלה המפורסמים מהמחשב בתיאום מושלם עם הלהקה החיה, משימה לא פשוטה שההרכב עמד בו בהצלחה. עוד ביצע בחלק זה פרסונס את Sirius ואת הצמוד שלו, הלהיט הגדול ביותר של ההרכב, Eye In The Sky, בעודו צועד לקדמת הבמה וכמעט מפספס את כל השורה הראשונה של השיר.
ההדרן הכפול נפתח בשיר שחותם את אותו אלבום ממש - Old and Wise המומנטאלי ואחריו Games People Play המקפיץ. אחרי גל תשואות של האולם כולו, התפזר הקהל הביתה לצלילי Good Night של הביטלס, קריצה לימיו של פרסונס כטכנאי סאונד באולפני אבי רוד.
אין ספק שמדובר במופע מהוקצע, מוקפד ברמת הניהול האמנותי, התאורה ועיצוב הבמה, וכל תשעת הנגנים אכן באו לעבוד וצלחו משימה לא פשוטה בנחישות. עם זאת, אם פרסונס עצמו היה יושב בקהל בהיכל מנורה מבטחים ומאזין למופע כמות שהוא, גם הוא היה מסכים שיש מקום לשיפור בכל הקשור לאופן שבו הוא מגיע לאוזניים.
עוד יש לומר שהבחירה להקדיש מופע שלם דווקא ל-I Robot, מעט תמוהה. אפשר היה לחשוב על אלבומים מוצלחים יותר ומשמחים יותר להקדיש להם ביצוע חי מלא על הבמה. כאשר יגיע פרסונס נניח לביקורו הרביעי בארץ, בשנת 2020, בו יגיע תורו של The Turn of a Friendly Card לציין 40 שנה לצאתו, הקהל ישמח בוודאות לקבל ביצוע מלא שלו מקצה לקצה. רק בחייאת אלן, עשה טובה, כשאתה בתל אביב, אל תופיעו יותר באולם כדורסל. סבבה?
אקו"ם