זה לא אנחנו, זה הם: "החיים עצמם" בלון נפוח
גם בעונתה השנייה, "החיים עצמם" (This Is Us) מתיימרת להיות דרמת משפחה נוקבת וריאליסטית, שלא נאמר – "כנה ופרובוקטיבית", אך בפועל מדובר בסתם עוד סדרה כל-אמריקאית שמרנית עם גימיק מפוספס. מי עוד מתגעגע ל"עמוק באדמה"?
מדי כמה שנים יוצאת סדרת טלוויזיה שמתקבלת בזרועות פתוחות אצל הצופים והמבקרים כאחד, דבר שיוצר באזז גדול וציפייה משמעותית. אך במקרה של "החיים עצמם" (yes Drama, yes VOD) הפופולרית עד קונצנזוס, שחודשה מראש לשתי עונות נוספות עוד בטרם הסתיים שידור עונתה הראשונה, מדובר בבלון נפוח מיחסי ציבור טובים בלבד.
בלון נפוח מיחסי ציבור טובים בלבד. ''החיים עצמם''
צילום: maarten de boer NBC באדיבות יס
"החיים עצמם” (This is Us) משווקת כ"דרמה משפחתית כנה ופרובוקטיבית". עבור מי שלא נסחף בגל הטרנדי, נספר שהסדרה מבית NBC בניצוחו של היוצר והכותב הראשי דן פוגלמן ("פלונטר", "זוטרופוליס") עוקבת אחר אנסמבל דמויות, בהן ארבעה אנשים שחולקים יום הולדת משותף. אט אט נגלה הקשר המפתיע ביניהם ונחשף פסיפס אנושי (כאילו) מורכב ומרגש, (שאמור להיות) השתקפות של החיים של כולנו.
אבל הצהרות לחוד ומציאות לחוד. די לומר שאם בחיינו שלנו הדיאלוגים מושחזים יותר מבלי שיכתבו לנו אותם, הדמויות פלקטיות פחות ואין אף אחד שבתום 45 דקות מגיע "לתקן" את בעיית היום בעודו אומר את כל הדברים הנכונים, כשברקע, איך לא, מתנגן לו שיר הפולק המלטף של הסינגר-סונגרייטר התורן של הפרק, אזי "החיים עצמם" ממש לא כנה או פרובוקטיבית. לשם השוואה, דרמה משפחתית מורכבת ולא מתפשרת, או באמת "כנה ופרובוקטיבית", אם תרצו, קיבלנו אי אז בשנת 2001 עם "עמוק באדמה" של HBO, עטורת השבחים המוצדקים, שרבים טוענים אף שמאז שירדה מהמרקע לא נמצא לה תחליף ראוי. עונתה השנייה של "החיים עצמם" מוכיחה את נכונות הטענה הזאת.
עדיין מחכים לסדרה שתמלא את מקומה. ''עמוק באדמה''
צילום: יח''צ
"החיים עצמם" מאוד מזכירה את הניסיון המביך של רשת ABC בשנת 2006 להביא למסך סדרת דרמה משפחתית נוגה, עם "אחים ואחיות". אבל אפילו אנסמבל השחקנים הנהדר שכלל את רייצ'ל גריפית'ס הוורסטילית והנהדרת, סאלי פילד האלמותית, קליסטה פלוקהרט (למי שאוהב) ורוב לואו, לא הצליח להרים אותה מבינוניותה הכל-אמריקאית המעצבנת. אפשר להאשים בכך את שמרנות הטלוויזיה המסחרית בארה"ב לעומת רשתות הכבלים הנועזות, מה שבטוח, לא כנות ולא פרובוקציה אפיינו את הסדרה.
פתרון קסם עם פולק אמריקקי ברקע זה ממש לא החיים עצמם.
צילום: Ron Batzdorff/NBC באדיבות yes
סדרה פרובוקטיבית אמיתית מעלה על פני השטח נושאים שנויים במחלוקת ומתמודדת איתם - על כל המשתמע מכך, במקום לחשוף אותם לרגע ולטאטא אותם חזרה מתחת לשטיח. להוסיף חטא על פשע, "החיים עצמם" אף עושה את זה במסווה של אתנחתא קומית. להלן דוגמה, ואזהרת ספוילר בצדה: בעונה הראשונה, רנדל חושף את זהותו של אביו הביולוגי, אותו הוא חיפש כל השנים. באיזשהו שלב הוא מגלה כי אביו הוא ביסקסואל מוצהר שמודה כי תמיד אהב נשים וגברים גם יחד. מכאן רנדל בורח לאשתו ואומר לה בחצי צחוק–חצי ברצינות שיש מצב שהוא הומופוב, אחרת עיסוקי המיטה של אביו לא ממש היו מזיזים לו. היא צוחקת, הוא צוחק, חי חי חו חו, ושניהם עוברים הלאה לחיבוק ונשיקה עם עוד שיר פולק אמריקקי ברקע. נו, באמת. אפילו הטלנובלה הארגנטינאית "סלסטה" עשתה את זה יותר טוב, עם אבא ביולוגי שמתגלה כהומוסקסואל, וזה היה בשנת 1991. מישהו שם צחק וטיטא מתחת לשטיח הפרסי החדש של טרסה ויסקונטי? לא ולא.
גם העונה השנייה של הסדרה, כאמור, לא מבשרת טובות ולא מצדיקה את הבאזז. הופעת אורח של סילבסטר סטאלון בתפקיד עצמו לא משנה כלום, וגם דמות אישה שמנה שלא התקבלה לתפקיד מבוקש לאו דווקא בגלל משקלה אלא בגלל חוסר ניסיונה המקצועי לא ממש נחשב כטוויסט עלילתי, שלא נדבר על פרובוקציה.
לא משנה כלום. סילבסטר סטאלון ב''החיים עצמם''
צילום: Ron Batzdorff/NBC באדיבות yes
למען הסר ספק – "החיים עצמם" אינה סדרה גרועה לחלוטין. היא כוללת מדי פעם גם פאנצ'ים קומיים נחמדים, או דיאלוג מעניין ואותנטי, אבל ממילא אסור לצפות לפחות מזה מסדרת דרמה בפריים טיים של אחת הרשתות הגדולות בארה"ב. בשורה התחתונה, גם עם רגעים נחמדים פה ושם, התוצאה הסופית רדודה, מעצבנת, מעוררת אנטגוניזם מרוב הקלות הבלתי נסבלת של הפתרונות שהיא מציעה וענייה בתוכן – הכל במאמץ נוטף זיעה שמרנית למצוא חן בעיניי הקהל, לא להרגיז אף אחד, לספק מנת סכרין אסקפיסטית מרוכזת לווריד, תוך ירידה למכנה המשותף הנמוך ביותר. אם זו "דרמת משפחה פרובוקטיבית" בשנת 2017, אנחנו במצב מביך ורגרסיבי. עדיף כבר לצפות ביוטיוב בקטעים מטלנובלות ארגנטינאיות מהניינטיז. שם עוד יש סיכוי לאיזשהו קתרזיס.
אקו"ם