ראשי » תרבות » מוזיקה

המלך הוא יחף: יהוא ירון צלח את אתגר פסטיבל הפסנתר

גם תחת הגבלות פסטיבל הפסנתר, יהוא ירון נותר מספר סיפורים מצוין, פרפורמר יחיד במינו, יוצר אקזיסטנציאליסטי, אקסטטי, מהפנט. לעומת הרבה מופעים שקיבלו ביקורות קשות, אמן השכנוע העצמי צלח את האתגר בגאון והדואטים עם נעמי חשמונאי פצעו את הנוכחים

צפיתי לא מזמן בסרטון מהופעה שבה רונה קינן אירחה את נינט טייב. הן ביצעו ביחד את "עיניים זרות". הפזמון נחתם בסולו קונטרבס של יהוא ירון. מרתק לעקוב אחריו בפעולה: הידיים מתמסרות לחלוטין לעבודת המיתרים, כולו סערה פנימית והוא פוער את פיו בלי קשר לנגינה עצמה. חוויה של אקסטזה. אמש בפסטיבל הפסנתר רגע דומה קרה ב"בונוס", שיר נשכח מאלבומו הראשון, שהמחיש עד כמה מדובר בווירטואוז.
 
ההופעה הזו מגיעה בתקופה מעניינת עבור ירון כזמר-יוצר. בספטמבר יצא אלבומו השלישי "אם לא נרקוד לא נבין כלום". החומרים שלו מקפיצים, אחוזי רוח תזזית, נטולי הכובד והאקזיסטנציאליזם שאפיינו את יצירתו עד כה. בניגוד לשם ולעטיפה הצבעונית, ההופעה במוצאי שבת התאימה את עצמה לפסטיבל. הקהל לא ממש רקד באולם קאופמן (אחרי הכל, בהופעת ישיבה קצת קשה לזוז). ההתמקדות ב"דברים יומיומיים כאלה" ו"אמן השכנוע העצמי", אלבומיו הקודמים והשונים בתכלית מהאחרון, הבטיחו הופעה אפלה.

הקטעים הראשונים היו סוג של משחק מקדים. התאפשרה בהם התבשלות איטית של מרכיבי הקברט של יהוא. גיא שמי (גיטרה אקוסטית) חזר והתלונן בפני עמדת הסאונד שהוא לא שומע מספיק פסנתר, ואז מאסטרו עדי רנרט אכן הוגבר כראוי. התאורה המשוכללת סנוורה את היושבים, אז מישהו התלונן והעניין סודר. עד כאן תיקונים, מעתה והלאה - היפנוזה.

ירון התחיל להוציא את הקלפים מהשרוול ב"היא", כשהוא יושב על קצה הבמה ומגולל את התמודדותו עם הטרשת הנפוצה משל היה מכונת ירייה. גם הם מתבוססים באנרגיה היהואית. הוא מספר סיפורים מצוין ופרפורמר יחיד במינו – תמיד יחף, לרוב עם כוסית וויסקי, לפעמים אפילו קופץ ומשתולל. הבי סיידים מגרסת הפסנתר גרמו לו למבוכה קלה, כמו גם היעדר התופים, כך שנוצרו כמה סיטואציות של כנות בלתי אמצעית, למשל כשעלתה המוזיקאית נעמי חשמונאי ("8 שורות", אלבומה הראשון, יצא בשנה שעברה), וכמעט בכל שיר שביצעו יחד ציין שזה השיר שממנו חשש יותר מכל.
 
אבל החששות התפוגגו. "נהר" שלה פוצע, שלא נדבר על "נבל" שניגנה בעצמה על הפסנתר. "נמלים קטנות" שלו נשמע סרקסטי ומדכא בו בזמן והקאבר הנהדר ל"מסמרים ונוצות" היה דואט פסאודו-רומנטי ששמר על הדיסוננס בין "פעם הייתי" ל"עכשיו, מה עכשיו".

כשיצא "אם לא נרקוד" כולם דיברו על "דברים כבדים כמו כפרה", "מי מפריע לך לרקוד כפרה" ו"יאהו". לא דיברו מספיק על "רעל". יהוא מוציא בשיר החותם של הדיסק את החטאים הקדומים, הטעויות הפטאליות, חוסר הנוחות – תחושות קשות, מורכבות, שמתוארות בחמלה רבה עם קורט אלקטרוניקה. הפתיחה החשמלית הוחלפה בוויולה של נועם חיימוביץ' ויינשל המוכשר.

שורת ביקורות מאכזבות פורסמו בימים האחרונים על הופעות פסטיבל הפסנתר. כנראה שבצדק. אמן מיינסטרימי ייצא מהופעת פסנתר די חבוט אם ינסה להפתיע בכל מחיר. יהוא, שנוגע-לא נוגע בזרם המרכזי כמפיק מוזיקלי ונגן, דווקא אוהב להסתכן בקריירה העצמאית, וההסתכנות, לפחות בינתיים, משתלמת.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg