הזירה הלשונית: מצב העברית בצפון אמריקה
מיהו צדיק הדור? מהם נגהשים? והאם העברית החיה היא נחלת הישראלים בלבד? הזירה הלשונית מהמרת ביידיש, מחפשת סביבונים במערות החשמונאים
מותו של הרב אהרן לייב שטיינמן העסיק את התקשורת ואת הדיווחים על מצב הכבישים, והפיק מכותבי הנאומים של ראשי האומה קלישאות אבל. בין היתר שב שטיינמן וכונה "צדיק הדור". על המונח הזה, צדיק, ראוי להרחיב את היריעה.המילה 'צדיק' נפוצה ומופיעה ברחבי התנ"ך, 206 הופעות. מיהו הצדיק? אדם ישר דרך במעשיו ותמים המחשבותיו, כמו נח, שהיה איש צדיק תמים בדורותיו. בכמה מקרים בתנ"ך צדיק הוא מי שיצא זכאי במשפט, מי שנעשה אתו צדק.
המקורות מציגים דרגות שונות של צדיקים. צדיק בסדום הוא אדם הגון ונדיב בסביבה של אנשים רשעים וחוטאים, בעקבות מעשה סדום בספר בראשית. צדיק הדור הוא מונח מן המדרש: "ואחר כך עומדים צדיקי הדור ומסלקים תפילתם ומניחים אותם על הארץ". המדרש גם מספר לנו על ל"ו הצדיקים, אנשי המופת "שהן בכל דור שאין העולם חסר מהן, ומקבלין פני שכינה בכל יום". 'צדיק יסוד עולם' הוא כינוי כבוד לגדול תורה, והוא לקוח מספר משלי. אחרון הצדיקים, שהוא שריד של עולם או קבוצת אנשים בעלי רמה מוסרית עילאית, הוא דווקא ביטוי צרפתי: le dernier des Justes, בעקבות ספר בשם זה מאת הסופר היהודי-צרפתי אנדרה שוורץ בארט, שיצא ב-1959.
רבנים שנפטרו זוכים לראשי התיבות זצ"ל, זכר צדיק לברכה, בעקבות משלי: "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב" (י 7). פיתוחים ושדרוגים: זצק"ל (זכר צדיק וקדוש לברכה), זצוקל"א (זכר צדיק וקדוש לברכה אמן), זצוקל"לה (זכר צדיק וקדוש לברכה לחיי העולם) ועוד. ואכן, ארץ ישראל זרועה קברי צדיקים שאליהם עולים לרגל בכל ימות השנה, ובעיקר בל"ג בעומר. המדרש, אגב, ממליץ במסכת ברכות לצדיקים למות משלשול: "מת מחולי מעיים - סימן יפה לו, מפני שרובם של צדיקים מיתתן בחולי מעיים".
הביטוי 'צדיק באמונתו יחיה' מופיע בספר חבקוק: "הִנֵּה עֻפְּלָה לֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ, וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (ב 4). הביטוי הזה אומץ על ידי האוחזים בעמדות ליברליות שסיסמתן "איש באמונתו יחיה". האימוץ הזה שגוי. חבקוק מספר לנו שרק האמונה באל שומרת על האדם המאמין. בעיני המאמינים הביטוי המודרני מייצג כפירה ולא אמונה.
בין החרדים של היום 'צדיק' הוא כינוי כללי, כמעט יומיומי, לגבר, וצדיקה – לאשה. כולם צדיקים עד שלא יוכח אחרת. הפנייה 'צדיק שלי' היא הגירסה החרדית של 'אחי'. הפנייה החוזרת במפגשי מההמונים לנשים חרדיות או חוזרות בתשובה היא "צדיקות שלי". ילד צעיר מכונה גם 'אֶנְדֶה צדיק'. על אלה מעיד הסיפור הבא:
ילד חרדי כבן חמש מסתובב להנאתו על הקרוסלה בפינת המשחקים בגן מאיר התל-אביבי. אם וילדתה מגיעים אל הקרוסלה, והילדה מבקשת לשבת על אחד המושבים.
"את לא יכולה לעלות על הקרוסלה", אומר הילד.
"למה?" מזדעקת האם בשם בתה.
"כי ילדה לא יכולה לשבת עם צדיק", עונה הילד.
יחד עם זה מגלה השימוש החרדי ב'צדיק' מידה לא מבוטלת של אירוניה עצמית. בין החרדים מכונה מי שמחמיר במצוות יתר על המידה ומטריד את סביבתו בחומרעס 'צדיקוֹי', 'וְצידקוֹתכוּ' בעקבות פסוק בתהלים, או למד-ווניק. 'לָמֶד וָו צדיק' הוא אדם העושה מעשי צדיקות לראווה ולא לשם שמים. 'צולניק', מילה שהופיעה גם ב"שטיסל", היא ראשי תיבות של "צדיק וסובל", או בנוסח התנכי: צדיק ורע לו.
האירוניה התגלגלה לגם למונח המודרני 'צדקנות', וגם לשפת השוטרים, המכנים עבריינים כבדים 'צדיקים'. למעשה, השימוש הכללי-חילוני ב'צדיק' ההוא כמעט תמיד בשלילה: "הוא לא צדיק גדול", כלומר, יש לו קופה של שרצים.
יקיר המדור אלישע פרוינד שלח דף מספר "סיפור נס חנוכה" מאת ש. יפה, שנכדו קיבל במתנה. הספר נועד במקורו לילדים חרדיים ומספר בין היתר על מנהג הסביבון. הסביבון, מסתבר על פי הסיפור, העסיק את ילדי ישראל כאשר "שהו במערות" בימי גזירות אנטיוכוס, והעבירו את הזמן במשחק בסביבונים. גרסה נוספת היא שהיהודים שיחקו במשחק זה כדי להסתיר את העובדה שהם לומדים תורה בזמן גזירות אנטיוכוס.
מאחר שהסיפור לילדים מוצג כאמת קדושה כדאי להזכיר שמשחק הסביבונים הוא המצאה גרמנית, וכי הוא מוכר מאז המאה ה-16 כמשחק מהמרים, עניין שבו מרחיב גם עמיתנו אילון גלעד במדורו ב'הארץ'. מסובבים את הסביבון, ועל פי הצד שעליו הוא נופל נקבע אם המהמר מרוויח או מפסיד. המילים הרלוונטיות הן בגרמנית, אבל היהודים, שלא התנזרו ממשחקי הימורים ודווקא בערבי חג, תרגמו את ההוראות ליידיש וסימנו אותן כאותיות עבריות: נישט (כלום), אין רווח; גאַנץ (הכל), השחקן לוקח את כל הקופה; האַלב (חצי), השחקן לוקח את חצי הקופה; שטעל איין (העמד אחד), השחקן מוסיף מטבע לקופה. לימים גיירו המשחקים היהודיים את האותיות היידישאיות נ-ג-ה-ש למשפט הידוע "נס גדול היה שם", והסביבונים זכו לשם 'נגהשים'. בארץ ישראל הומר 'שם' ל'פה'.
המילה 'סביבון' ודאי לא נולדה במערות החשמונאים אלא בימי תחיית הלשון, בשלהי המאה ה-19. הצעצעוע הזה הוא מרובה שמות. מנדלי מוכר ספרים הציע לקרוא לו 'חזרזר' או 'חזרזר עופרת'. הצעה אחת היתה לקרוא לו פַּרְפָּרָה או פַּרְפֵּרָה, בעקבות הפורפירה הערבית, המוכרת כשם לסביבון המונע באמצעות חוט. ביאליק הציע את המילה כִּרְכָּר וכתב לכבודו את השיר "כרכרי". שמות נוספים: סחרחרת, גלגלן, גלגַלון, סב סב, עגלגל, סובב, סובבת.
על השאלה מי חידש את 'סביבון' מתחולל ויכוח היסטורי. הסופר דוד ישעיהו זילברבוש מביא ברשימה שכתב בשנת 1897 בעיתון "הצפירה" את המילה סביבון כחידוש שלו. המילה גם תואמת למילה היידישאית לצעצוע: דריידעל, המסתובב. איתמר בן אב"י טוען שהוא המציא את המילה לתומו כאשר היה בן חמש, כלומר, בשנת 1887, עשר שנים לפני רשימתו של זילברבוש. כך הוא כותב בביוגרפיה "החצוף הארצישראלי":
"זכור לי יום אחד, בו היינו מכינים את עצמנו לצאת לטיול אל מחוץ לעיר הפנימית, מוקפת החומה, ופתאום קפצתי לקראת הורתי:
- אמא! אמא! מצאתי סביבון לחנוכה.
וכך נולדה המילה 'סביבון'."
למי להאמין? אני אוהב את איתמר, אבל מאמין לזילברבוש. וילדי ישראל במערות החשמונאים? מן הסתם היו להם משחקים אחרים.
בימים אלה התקיים כינוס רב משתתפים של מורים לעברית מרחבי צפון אמריקה בניוארק שבניו ג'רסי. ההסתדרות הציונית, שהייתה ממארגני הכינוס, הזמינה אותי להשתתף בו. כ-300 מורים לעברית הגיעו ועסקו בסוגיה המטרידה של מצבה של העברית בצפון אמריקה, ובהרחבה מצבה של העברית בעולם מחוץ למדינת ישראל. האם העברית החיה הופכת נחלת הישראלים בלבד? התחושות בנושא זה בכנס היו מעורבות והועלו בו שאלות רבות, ותשובות חלקיות. לשאלה האם הישראלים הרבים החיים בארצות הברית (הממעיטים מדברים על חצי מיליון) הם ראש גשר להעברת העברית לדור הבא, התשובה העגומה היא, ככל הנראה, שלילית. הרצון להתערות בחברה החדשה אינו מעודד דיבור וחינוך עברי במשפחות הישראליות.
לצד זה הפעילות בארצות הברית בתחום הוראת העברית מרשימה, ומתקיימת במתחמים שונים. יש תכניות בגני ילדים, במחנות קיץ, תוכנית חשובה ומרשימה להוראת עברית ברשת בתי הספר לשפות מידלברי בראשות פרופ' ורדית רינגוולד ועוד. אחד המתחמים האלה הוא מה שנקרא בתי ספר יום יהודיים, Jewish day schools, שבו מקבלים ילדים ממשפחות יהודיות ברחבי המדינות תוכנית לימודים ייחודית.
ד"ר אלכס פומזון הציג בעניין זה מחקר שערך יחד עם ג'ק ורטהיימר בחסות קרן אביחי. הייחוד בבתי ספר אלה, כותבים החוקרים, הוא שהם מלמדים את העברית הקלסית וכתבי היהדות לצד העברית המודרנית. כמו כן, בתי הספר מגוונים: אורתודוכסיים מודרניים, אורתוכסים 'מן הזרם המרכזי', קונסרבטיביים וחילונים או 'קהילתיים'. שלא במפתיע, יש בין בתי הספר האלה הבדלים הן בדגשים של הלימוד והן ביחס ההורים והתלמידים ללימוד.
כמה ממצאים ממחקרם של פומזון וורטהיימר:
• 62% מההורים בבתי הספר האורתודוכסיים המודרניים סבורים שלימוד העברית "חשוב ביותר", לעומת 45% בבתי הספר הכלליים, ו-31% בלבד בבתי הספר הרפורמיים. התלמידים הציבו את לימוד העברית ברמת חשיבות פחותה בהרבה מן ההורים, ובמידת מה גם המורים.
• מה חשוב יותר בלימוד העברית, תקשורת יומיומית או לימוד ותפילה? בין האורתודוכסים ההבדלים אינם משמעותיים: הכל חשוב. הקונסרבטיבים והחילונים מעדיפים את הלימוד לצורך תקשורת. בין המורים הרפורמיים, למשל, 48% חושבים שלימוד לתקשורת חשוב ביותר, 22% בלבד מדגישים את התפילה ולימוד המקורות.
• החוקרים הציגו בפני הנשאלים 11 סיבות מדוע רצוי ללמוד עברית, בסולם מאחד עד שבע. בדרך כלל בכל בתי הספר נרשמו תגובות דומות. בראש הרשימה השיקול ללמוד עברית הוא "קשר עם ישראל", ואחריו "שמירה על שפתו של העם היהודי", "עזרה לבן לקראת ביקור בישראל", במקום הרביעי המפתיע: "שפה שנייה עוזרת לפיתוח המוח והיכולות הקוגניטיביות". בתחתית הרשימה: "לימוד עברית יסייע לילדים להסתדר בחברה מעורבת לשונית עברית-אנגלית", "זה יאפשר לילד לקרוא ספרות עברית מודרנית, אתרים ומוזיקה", ואחרון ברשימה: "זה יעזור לילד שלי להתכונן לקראת עלייה ארצה". האורתודוכסים סימנו כאן דרגה 5.8, הלא אורתודוכסים: 4.6.
• החוקרים בדקו את הכישורים שרכשו התלמידים על פי תפיסתם העצמית. בין ארבעת הכישורים הנדרשים להבנת שפה זוכה קריטריון ההבנה לציונים הטובים ביותר. במקום השני – הקריאה, בעיקר בין תלמידי בתי הספר היסודיים, בעיקר בקרב התלמידות הבנות. כישורי הכתיבה והדיבור נמוכים יותר ודומים למדי. כ-20% מהתלמידים בשלב הקולג' מצהירים על כישורי דיבור סבירים, לעומת כ-33% מתלמידי בתי הספר היסודיים, ותמונה דומה בכישורי הכתיבה.
שורה תחתונה? יש תוצאות, ואם לקחת בחשבון שהעברית אינה דרושה לצעיר אמריקני בחיי היומיום שלו הן אפילו מרשימות. וגם: בלי הפעילות הרבה בנושא, גם המעט הסביר הזה לא היה מתקיים.
שומרים על שפתו של העם היהודי? כנסו עכשיו לאתר הזירה הלשונית
אקו"ם