מחול הכיתה הדיגיטלית והמורה האנלוגית
כיתת בית הספר, המקום שבו פער הדורות בא לידי ביטוי בשיא הדרמטיות, הוא החלל שבו בחרה הכוריאוגרפית אניה ברוד-טל למקם את מופע המחול שלה "טלדול", שמציג את הפער בין ילדי דור הוואטסאפ והסמס לבין המחנכים מדור הספר, התקליט וטלפון החוגה. חגיגה מרתקת של קונפליקט בתנועה
הנושא של המופע אמנם נצחי - פער הדורות - אבל הזווית המקורית שבה בחרה ברוד-טל לטפל בו, באמצעות ההתקדמות הטכנולוגית המהירה של אמצעי התקשורת, והקונפליקטים הבלתי פוסקים שהיא מייצרת בין הדורות, היא שהופכת את המופע הזה ליוצא דופן.
למרות שהפערים האלה באים לידי ביטוי בהרבה תחומים, בחרה ברוד-טל בבית הספר כמקום שבו הקונפליקט הזה הוא קיצוני, ושם הוא מעורר אמוציות בקרב המורים והתלמידים. מנעד התחושות של הקהל למראה המורה, המייצגת דמות שהיא תקליט, יכול לנוע מהזדהות ועד חמלה. המסרים שלה מוקלטים, היא חוזרת על עצמה, היא תקועה עם תשובות מוכנות מול שאלות מתחלפות ויחד עם זאת היא נוסטלגית, היא שולטת בטכנולוגיה שהצעירים לא מכירים, והיא דורשת מהם ריכוז בערוץ בודד, שהם מתקשים לייצר. מנגד, התלמיד, שהיכולת שלו לשלוט בכמה אמצעי תקשורת במקביל ובנונשלנט יכולה לעורר בקרב המבוגרים הערצה וגם פחד. זוהי תמצית הטכנופוביה והטכנושיק, עליהן נסוב המופע.
"הפרמיירה היתה מאוד מרגשת", מספרת ברוד-טל, "כל הפרויקט היה עמוס באמוציות והיו לו שותפים רבים. ככל שהתקרבנו לבכורה, הלחץ מבפנים הפך איטנטנסיבי יותר ונוסף גם הלחץ החיצוני של המצב הביטחוני . היינו במין טירוף, שהתפרק על הבמה, כי לא רצינו לוותר, רצינו להראות שאנחנו כאמנים ממשיכים בשגרה ולא מוותרים על החלומות שלנו.
"הזמנו גם קהל מהדרום והאולם ב'אריסון' היה די מלא. התשואות שקיבלנו היו ההוכחה שהבחירה להעלות את המופע למרות המצב הייתה נכונה. גם העובדה שהקהל היה מורכב מצעירים ומבוגרים, שיקף את הרצון שלי שהמופע יהיה מלכד ולא מפלג. כי בסופו של דבר לא הגעתי למופע הזה עם תובנות או תחושת שיפוט לגבי פער הדורות הטכנולוגי הזה. אני רק מתארת אותו באמצעות דמויות שונות, הנמצאות במצבי קיצון זו מול זו, כדי לעורר דיון".
ולאן זה הולך מכאן? הופעות מול בתי ספר תיכוניים? ארגוני מורים?
"זה לא מופע עם מטרה חינוכית, כי אין כאן הטפת מוסר לצעירים, או לעג למבוגרים. יש כאן תיאור של מצבים שמעוררים מבוכה, שהם נקודת פתיחה טובה לשיחה. אין כאן כוונה להציג את הדור הצעיר כמופרעים, כי יכול להיות ששני הדורות הם קצת מופרעים. גם המורה, שבעיני התלמיד תקועה עם טלפון החוגה שלה, בהחלט יכולה להתבונן על הסיטואציה בנוסטלגיה - מושג שהתלמיד כמעט לא מכיר - ובעיניה הטלפון הזה הוא כמעט יצירת
ושתי האנרגיות האלה יכולות לחיות בשלום זו עם זו?
"הם חיות בדו-קיום וזו עובדה. הם מתקיימות זו לצד זו ולכל אחת יש את הכוח שלה. זו לא רק המורה שחוששת מהטכנולוגיה שמאפשרת לנער לתקשר עם העולם דרך מסכים וכפתורים. זה גם הנער, שלא מכיר את הטכנולוגיה שבה משתמשת המורה ויש לו טכנופוביה לטכנולוגיה שלה".
הכוריאוגרפית אניה ברוד-טל היא ילידת סנט פטרסבורג ועלתה עם משפחתה ארצה כשהייתה בת שש. בגיל 15 כבר עברה לניו-יורק, שם למדה ב"סקול אוף אמריקן בלט". כשחזרה ארצה רקדה בבלט הישראלי, בבת שבע ובהמשך 16 שנים בלהקת בת דור. היא זוכת פרס מנהל התרבות לכוריאוגרפיה ונחשבת לדמות מובילה בעולם המחול הישראלי מזה 26 שנה.
• הכתבה מאת אניה ברוד-טל, יוצרת המופע "טלדול". ההופעה הקרובה תתקיים ב-1.10 במרכז הבמה בגני תקווה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
