הערכת שווי של יצירת אמנות: אמנות בפני עצמה
הערכת שווי מקצוענית של יצירת אמנות היא תהליך ארוך, מורכב ועדין. רבים המשתנים, הנתונים והפרטים בהם יש להתחשב בדרך להערכת השווי המדוייקת. יורם ברייר, מנכ"ל חברת גמולב שמאות כללית עם כל הפרטים
בסרט “מחוברים לחיים”, הגיבור מתרשם משוויה של יצירה מופשטת ומחליט לנסות ליצור יצירה דומה. הבוס של גיבור הסרט משכנע חבר לרכוש את היצירה, כיוון שמדובר באמן צעיר מבטיח, שמתוכננת לו תערוכה בברלין ובפריז. בסוף משתכנע החבר לשלם 15000 יורו.
למה נזכרתי בסרט? טיפלתי בנזק מים לגלריה בירושלים מספר יורם ברייר, מנכ”ל חברת גמולב שמאות כללית. בעל הגלריה שחטא בציור בעצמו, תבע נזק עבור יצירות של אמן אותו הציג:
אמן צעיר מבטיח שיש לי עימו הסכם בלעדיות. בעל הגלריה הרחיב לגבי היצירות שניזוקו.
לאחר שהתברר לי כי אותו אמן אינו אלא הגלריסט, שהיה אדם מבוגר, הערכה שלי לשווי של היצירות השתנתה. השאלה ששאלתי את עצמי: מה בעצם קרה כאן? הרי שינוי ביצירות לא ארע . כלומר, ההתרשמות הראשונית שלי הייתה מלווה במלל וברקע שמטרתו הייתה לשכנע אותי שמדובר ביצירות אמנות איכותיות ובעלות ערך ניכר, משכך ירידת הערך הנמדדת באחוזים מהשווי יש לה משמעות כספית גבוהה.
ולכן: אמנות היא נושא לשיחה מורכבת ,מרגשת, היסטורית. זה מה שמביא את הרוכש לשלם יותר עבור היצירה. אולי הסיבה שה”מונה ליזה” היא היצירה הידועה ביותר של ליאונרדו דה וינצ?י– כיוון שהיא נגנבה ב- 1911? אולי זה בגלל שעד היום רוחשות שמועות שהיא אינה המקורית.
לפני כשלושים שנה נקראתי לבדוק יצירה בעלת ערך גבוה מאוד (מיליונים כך נאמר) לא נמסרו פרטים. הסברתי כי אני אצטרך לצלם אותה מקצועית. צלם מקצוען ואני ביקרנו במשרד בחיפה ופגשנו שני אנשים, האחד מציג עצמו כאיש עסקים הנוהג לרכוש יצירות אמנות בעלות ערך ו"סיפור מרתק- כי זה מוסיף הרבה לשווי" השני הציג עצמו כסוחר עתיקות.
"מטעמי ביטחון ניסע במונית ” אמר איש העסקים. נסענו לטבעון ובאזור התעשיה, בין מחסנים ובתי המלאכה, הגענו למחסן ריהוט בסגנון שוק הפשפשים ביפו.
נכנסנו ללבירינט שבסופו הגענו לחדר די גדול ועמוס לעייפה ובו הוצגה לנו היצירה. יצירה גדולת מימדים בטכניקה של שמן על בד, נושא היצירה היה רבקה ואליעזר - נושא תנ”כי- הסגנון היה של האמן ניקולא פוסאן .
מניסיוני ידעתי כי האמן הוא אחד מגדולי האמנים הצרפתיים של המאה ה-17 , אבל היצירה נראתה מתקופת המאה ה- 19 . מצב היצירה לא היה מושלם, אבל זה רק הוסיף במקרה הזה .
פניתי לבעלים, איש העסקים, לברר מה הוא בדיוק רוצה. “אתה אינך מצפה לקבל ממני תשובה שמדובר בניקולא פוסאן“?
“בתנאים הללו, לא”, ענה. ” היצירה נרכשה בדרום אפריקה, לפני כמה שנים הובאה ארצה, אני שלחתי מומחה ללונדון שהיה שם לצורך הבדיקה והוא חזר עם תשובה: היצירה היא 80% ניקולא פוסאן. כיוון שלא יכולתי לשלוח את היצירה, לא סיימתי את הבדיקה ואני מבקש שתתחיל מחדש”. התשובה נראתה לי מעט מוזרה, מה גם שלא צוין מי קבע 80% ולמה יש 20 אחוזי ספק. הסברתי לבעלים כי לקביעה מדוייקת לגבי פוסאן קיימים שני מומחים שמקובלים כאוטוריטות- פייר רוזנברג מה”לובר“, ובאנגליה אנטוני בלאנט. “לי נוח יותר לפנות ל”לובר”, הסברתי, למרות שדעתי הבלתי מחייבת היא שזה ביטול זמן מוחלט והסיפור למרות המסתורין שלו לא משנה את העובדה שהיצירה לא נראית מהמאה ה-17 ולא נראית פוסאן!!!
ניגשנו לעבודה, בתנאי מחתרת. הצלם הציב “סטודיו מאולתר עם מטריות , תאורה ומצלמה בפורמט מלא 4X5 אינטש בשביל לצלם שקופית כנדרש במקרים כאלו.
התקשרתי למזכירה של פייר רוזנברג שהתרצה כאשר שמע כי אולי מדובר ביצירה של פוסאן, הנחה אותי לאן לשלוח את החומר וביקש שאהיה עימו בקשר בעוד כחודש.
חודש לאחר מכן התקשרתי לפייר רוזנברג ושמעתי ממנו: “זה העתק מדרג ז’ מהמאה ה18 או 19,של יצירה שנמצאת אצלנו בתצוגה הקבועה”.
חזרתי לבעלים עם בשורת האיוב, והוא זלזל בפייר רוזנברג בטענה כי אינו אמין. איש העסקים הדגיש שה”לובר” הפסיד במשפט לא מזמן ורוזנברג נמצא בלתי אמין.
לא המשכתי לטפל ביצירה, למרות שלעניות דעתי, הבעלים עדיין מסתובב עם ההרגשה שיש לו אוצר ביד. ההבדל הוא שרמת הביטחון שלו כבר אינה 80% היא אולי 50%. בהמשך התברר לי ששנה קודם התגלתה בדרום אפריקה יצירה אותנטית של ניקולא פוסאן וכיוון שהיצירה הזו אף היא הגיעה מדרום אפריקה ואף היא יוחסה לניקולא פוסאן התחברו כל החוטים יחד ויצרו מה שמכונה “מכרה זהב של יצירות פרי מכחולו של ניקולא פוסאן”. כפי שהצהיר הבעלים הוא רוכש “יצירות בעלות סיפור מרתק” אלא שמה שמרתק הוא הסיפור ולא היצירה. השווי של היצירה שואף לאפס. נכון שיצירת אמנות היא נושא לשיחה אבל אסור לשכוח שהתנאי הראשון הוא שתהיה זו יצירת אמנות ולא רק “נושא לשיחה”.
אקו"ם