ראשי > תרבות > חדשות התרבות>כתבה

היום בטלוויזה: בפעם האחרונה שדיברנו בסרט שישודר בערוץ 2, מנסים קרובי משפחה לשחזר את השעות מאז השיחה האחרונה עם יקירם   מעריב :עוד בכתבה סמל קרן יעקובי ז"ל "ניסיתי להתקשר אליה כל הזמן, לשמוע אותה" סמל עידן סוזין ז"ל "אמרתי לו:'תהיה חזק'" סגן אייל יואל ז"ל "אל תיעלם לי, אני נורא דואגת" סמ "ר רועי אורן ז"ל "אתה רוצה שאבוא לאסוף אותך? " זמן הפרידה הוא זמן שלא תמיד מודעים או חושבים עליו. זה הזמן שחולף מהשיחה האחרונה, בדרך כלל הבנאלית, עם האח, האחות, הבעל, הבן או הבת, ועד קבלת ההודעה הטראגית מקצין העיר. על חלקם נופלת ההודעה כרעם ביום בהיר. הם לא יכלו לשער שהנורא מכל עומד לקרות - הצטרפותם למשפחת השכול. לעומתם יש שתחושת האובדן מלווה אותם מרגע השיחה האחרונה, כמו נבואה שעתידה להגשים את עצמה. "זה שיר פרידה - שיחות אחרונות", שישודר בערב יום הזיכרון וביום הזיכרון מאפשר התבוננות אחרת אל עבר פרק הזמן הנקוב בשעות, ולעיתים בימים, שנחרט היטב בזיכרון קרובי הנופלים. זמן הפרידה, שפעם ארך ימים ואף שבועות, התקצר מאוד בימים מאז כולנו צמודים לטלפון נייד. עד לא מזמן הגלויה, המכתב או אפילו השיחה הקצרה מהטלפון הציבורי ביחידה, היו סימני החיים האחרונים מהחייל. כיום, הופך הקשר שבין העורף לחזית לקשר יומיומי ותכוף. קשר שמקשה ומחריף את ההתמודדות עם קבלת הידיעה המרה. "זה שיר פרידה - שיחות אחרונות" עוקב אחר 14 פרקי זמן טראגיים שבין השיחה האחרונה עם היקיר ועד קבלת ההודעה על נפילתו. 14 סיפורים אישיים אותם מגוללים עשר אמהות, שני אבות, רעיה אחת ואחות אחת. אלה ארבעה מהסיפורים המובאים בסרט.     זמן הפרידה הוא זמן שלא תמיד מודעים או חושבים עליו. זה הזמן שחולף מהשיחה האחרונה, בדרך כלל הבנאלית, עם האח, האחות, הבעל, הבן או הבת, ועד קבלת ההודעה הטראגית מקצין העיר. על חלקם נופלת ההודעה כרעם ביום בהיר. הם לא יכלו לשער שהנורא מכל עומד לקרות - הצטרפותם למשפחת השכול. לעומתם יש שתחושת האובדן מלווה אותם מרגע השיחה האחרונה, כמו נבואה שעתידה להגשים את עצמה. "זה שיר פרידה - שיחות אחרונות", שישודר בערב יום הזיכרון וביום הזיכרון מאפשר התבוננות אחרת אל עבר פרק הזמן הנקוב בשעות, ולעיתים בימים, שנחרט היטב בזיכרון קרובי הנופלים. זמן הפרידה, שפעם ארך ימים ואף שבועות, התקצר מאוד בימים מאז כולנו צמודים לטלפון נייד. עד לא מזמן הגלויה, המכתב או אפילו השיחה הקצרה מהטלפון הציבורי ביחידה, היו סימני החיים האחרונים מהחייל. כיום, הופך הקשר שבין העורף לחזית לקשר יומיומי ותכוף. קשר שמקשה ומחריף את ההתמודדות עם קבלת הידיעה המרה. "זה שיר פרידה - שיחות אחרונות" עוקב אחר 14 פרקי זמן טראגיים שבין השיחה האחרונה עם היקיר ועד קבלת ההודעה על נפילתו. 14 סיפורים אישיים אותם מגוללים עשר אמהות, שני אבות, רעיה אחת ואחות אחת. אלה ארבעה מהסיפורים המובאים בסרט. סמל קרן יעקובי ז"ל "ניסיתי להתקשר אליה כל הזמן, לשמוע אותה" סמל קרן יעקובי מחדרה נפלה ב-12.12.02, בת 19 במותה. היא שירתה במשטרה הצבאית והותירה אחריה אב, אם ושתי אחיות. נסיבות המוות: קרן שמרה בחברון, בעמדה עם עוד חייל בעיקול 160. ממולם היה בניין נטוש. כשהחייל השני יצא לרגע מהעמדה, ירו עליו. קרן רצה החוצה לראות מה קרה וירו גם בה. שניהם נהרגו. האם יפה מספרת על השיחה האחרונה עם קרן: "בשעה 12:00 קרן התקשרה ואמרה שהכל בסדר אצלה, ושבשעה 2:00 היא עולה לעמדה. היא אמרה שהיא אוהבת אותי ואני אמרתי שאני אוהבת אותה. ניתקתי את הטלפון בתחושה, שמתי שרק ארצה ארים אליה טלפון ואדבר איתה. "היא התעקשה להיות שם, ובכל פעם שהיתה מגיעה הביתה היה מתחיל הוויכוח על זה שאני לא רוצה שהיא תהיה שם. אמרתי לה:'תראי, אין לי יום ואין לי לילה. עדיף שתבכי עכשיו ותוותרי במקום שאני אבכה כל החיים'". קבלת ההודעה: "יגאל, בעלי, הגיע ב-8:30 הביתה. אחרי איזה שעה הוא ביקש שארד לסלון. משהו בטון הדיבור שלו היה שונה. ירדתי במדרגות וראיתי בן-אדם על אזרחי יושב בסלון. אמרתי ליגאל:'איך אתה לא אומר לי שיש אנשים בבית?'. עליתי למעלה, שמתי סוודר וירדתי. יגאל הסתכל עלי ואמר:'קרן מתה'. אמרתי :'לא יכול להיות, אני דיברתי איתה'. ואז רצתי לפינה ואמרתי ליגאל:'תסלק אותם!'. ניסיתי להתקשר אליה כל הזמן, לשמוע אותה. אבל היא כבר לא ענתה". סמל עידן סוזין ז"ל "אמרתי לו:'תהיה חזק'" סמל עידן סוזין מקריית-טבעון שירת בחטיבת הצנחנים. הוא נפל ב-6.2.03, בן 21 במותו. נסיבות המוות: עידן שירת בשכם. בסיסו היה בבניין שנקרא בפי החיילים "הדיסקוטק של סוהא". באותו הערב החליטו החיילים לתרגל, עקב התרעות, חדירת מחבלים לבניין. במהלך התרגיל חדרו שני מחבלים אמיתיים למתחם והחלו לירות. מכיון שהחיילים היו במצב תרגיל ולא פעולה עידן לא הספיק להתכונן ונהרג בידי המחבלים. השיחה אחרונה: באותו יום, בשעת ערב, התקשרה האם ברכה לעידן. הוא אמר לה שהוא מכין את האזכרה של חברו לי אקוניס, שמת במחסום ברמאללה בדיוק שנה קודם. עידן בדק מי מהחברים משתחרר לאזכרה ואם מישהו כתב משהו, או ירצה להספיד את לי. הוא הבטיח לה שהם ייפגשו למחרת בבוקר באזכרה. ברכה סיימה את השיחה במילים: "הולך להיות לך יום קשה מחר, אז תהיה חזק". היא לא ידעה שהיום הקשה דווקא הולך להיות שלה. זו הפעם האחרונה שהיא דיברה עם עידן. ההודעה: בשעה 4:00 בבוקר דפקו בדלת. "כששמעתי את הדפיקות בדלת סירבתי לצאת מהמיטה, אבל בעלי הלך לפתוח את הדלת. שמעתי את שאגות השבר אבל הייתי מאובנת ולא הייתי מסוגלת לצאת מהמיטה. אחרי ההודעה המשכתי לשכב במיטה רועדת ולא קולטת. עידן היה ילד שמאוד קשור למשפחה ובמיוחד אלי. הוא היה מקפיד להתקשר אלי בכל יום שישי בשעה 7:00 בערב , להגיד לי שהוא אוהב אותי ולבדוק מה בישלתי. הוא גם שירת ליד הר גריזים שזה הר ברכה, כך שהוא אמר לי כל הזמן שהוא לצידי". סגן אייל יואל ז"ל "אל תיעלם לי, אני נורא דואגת" סגן אייל יואל מנס-ציונה נפל ב-9.4.04, בן 26 במותו. הוא השאיר אחריו הורים - יחיאל ומניה, אישה - לילך, וחמישה אחים - אורי, אילן, חגי, ניר ונורית. נסיבות המוות: אייל נהרג במהלך מבצע חומתמגן בזמן פעילות במחנה הפליטים ג' נין. צרור יריות מגג בניין פגע בו והרגו. השיחה האחרונה: יום לפני האירוע, שעה 20:20. לילך ואייל שוחחו לאחר ארבעה ימים בהם לא הצליחו לדבר זה עם זה. לילך: "הדבר שאני הכי זוכרת מהשיחה האחרונה זה שנרגעתי, כי שמעתי את הקול שלו, שזה כל מה שייחלתי לו ארבעה ימים. ככל שהשיחה התקדמה נכנסתי לחוסר שקט, כי התחלתי להבין שהוא לא משחק שם. זה לא דברים שהוא אמר, זה איך שהוא נשמע. בחיים לא שמעתי את אייל ככה. זו סיטואציה שמאוד הלחיצה אותי.המשפט האחרון שאמרתי לאייל היה:'אל תיעלם לי, אני נורא דואגת'. הרגשתי שהוא לא יחזור הביתה כמו שהוא הלך". מיד כשניתקה את הטלפון התקשרה לילך לכל בני המשפחה שלה ושלו לספר להם שהיא דיברה איתו, ושהכל בסדר. היא הרגישה שמשהו נורא עובר עליו, ולכן הלכה לזוג חברים שגרו בקרבת מקום. הם ניסו להרגיע אותה ולהעביר את הזמן בשיחת חולין. לילך חזרה הביתה והלכה לישון. "כשקמתי בבוקר ברדיו השמיעו שירים של יום השואה. שמעתי כמה שירים שנכנסו תחת הקטגוריה של'השירים שלנו'. אמרתי לעצמי:'אל תהיי סתומה. אם קרה משהו לאייל הם היו מודיעים לך לפני שהיו שמים שירים שלכם ברדיו'. " התחלתי ללכת לכיוון האוניברסיטה, כיוון שהיה לי שיעור. הלכתי למחלקה של אייל, שלמד תואר שני בביוטכנולוגיה. כשראו אותי במחלקה כולם שאלו אותי מה עם אייל. עניתי שדיברתי איתו אתמול ודווקא הכל בסדר. ואז ניגש אלי חבר שלו ואמר שיש קרבות קשים בג'נין. עניתי שתמיד יש קרבות קשים בג'נין". ההודעה : "כשיצאתי משם הלכתי לכיוון הדואר ושם פשוט פרצתי לפתע פתאום בבכי נוראי, ללא שליטה. כל הלחץ יצא החוצה. כל הדרך הביתה בכיתי. הצצתי מפינת הרחוב כדי לראות שאין רכב צבאי מתחת לבית, והייתי בהיסטריה טוטאלית. הלכתי ישר הביתה והתקשרתי לאחותי, שהיא רבסרן בחיל האוויר. ביקשתי ממנה שתברר כל מה שהיא יכולה לגבי המקרה בג'נין. אחותי ניסתה לתפוס את המ"פ ואת קצינת הקישור, ללא הועיל. נרגעתי איכשהו, ומיד היתה דפיקה בדלת. הוא כבר לא היה צריך להגיד שום דבר". סמ "ר רועי אורן ז"ל "אתה רוצה שאבוא לאסוף אותך? " סמ "ר רועי אורן ממושב אודים נפל ב-8.8.03. לוחם שייטת, בן 20 במותו. הותיר אחריו הורים-בת-שבע וגדי, אחות - רעות, ואח - אורי. נסיבות המוות: במהלך פעילות מבצעית במחנה אסקאר בשכם. הצוות של רועי חיפש אחר מבוקש שתיכנן לבצע פיגוע בחיפה. כשהגיעו לבית המבוקש ביקשו מהמחבל, באמצעות מערכת הכריזה, לצאת מהבניין. ההודעה הזו הסגירה את הכיוון ממנו הגיעו הלוחמים. רועי חטף כדור בראש ונהרג במקום. הוא היה היחיד מבין צוות של 14 לוחמים שנהרג באירוע. השיחה האחרונה: "בדיוק התכוונתי ללכת לנוח", מספרת האם בת-שבע, אחות במקצועה. "הפלאפון צילצל, העפתי מבט וראיתי את השם'רועי' מהבהב על הצג. צעקתי'רועי, אתה רוצה שאבוא לאסוף אותך'? אבל לרועי היה מין קול כזה מאוד מופנם ועצור,'לא, מה פתאום. אני לא בא הביתה. . .' המשכתי את שיגרת היום". ההודעה : "יש לנו עשרות תוכים בחצר. באותו לילה, בדיוק בשעה שרועי נהרג, התחילו כל התוכים לצווח ולהשתולל. מהרעש התעוררתי וירדתי למטה. קרן הלייזר של האזעקה קלטה אותי וכל המכוניות התחילו לצפצף ברעש נוראי. היתה מהומה שלמה. חזרנו לישון. לא חשבנו על שום דבר רע. באותו יום קמתי מוקדם. רציתי להגיע לעבודה בזמן כדי להספיק לקבל את פניו של רועי, שהיה אמור להגיע לשבת. ב-9:30 קראו לי למשרדה של האחות הראשית. סביב השולחן הארוך ישבה ההנהלה הבכירה של בית-החולים ועוד כמה נציגים מהצבא. עדיין לא נפל לי האסימון. באותו חלקיק שנייה בו ניגש אליי אחד מהם ואמר לי,'בת-שבע, אני מצטער. רועי נהרג' נהרסו חיי. בדיעבד הסתבר לי שממש לפני הפעולה הוא אמר לצוות שלו,'אחד מאיתנו לא יחזור אחרי הפעילות הזו'". אביו של רועי, גדי, קיבל את ההודעה בביתו. אנשי היישוב החלו להיאסף בבית והבן הצעיר התעורר לקול המהומה. הוא היה בטוח שרועי הגיע לשבת ואלה קריאות שמחה לכבודו. בדיעבד, מספרת בת-שבע, בשבועות ובימים שקדמו לאסון, היו אינספור רמזים סימבוליים שאולי העידו על המתרחש לבוא: "זמן קצר לפני שרועי נהרג, החליט אחיו הקטן, סתם ככה, לצלם את אחיו במצלמת הווידאו, לאחר שזו שכבה בצד חודשים ארוכים. הוא צילם את רועי ואת חברו הטוב בכל מיני מקומות רגילים בבית, במטבח, ליד המחשב. רק כשצפינו בקלטת לאחר מותו שמנו לב שבאופן מצמרר ומקרי לחלוטין הצילום נעשה כשברקע מתנגן שיר'הרעות'". " שיחות אחרונות" ישודר בערב יום הזיכרון ( "טלעד" ) וביום הזיכרון ( "רשת" ) בערוץ 2. זמני שידור: יום א' ב-20:45 וב-22:10. יום ב', חלק א', 17:05 (25 דקות ), חלק ב', 18:40 (25 דקות ). שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה הוסף תגובה    עבור לפורום כתוב לעורך

חפש ב-NRG google.com    שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה הוסף תגובה    עבור לפורום כתוב לעורך דעה אריאל שנבל חושב שהירידה במכירות דגלי ישראל היא סימן טוב דעה תום שלטון הקומיסרים דעה בעיטת שפיץ דעה גם למתים מגיע לחיות דעה כותרת ראשית - מירי - כתבת תרבות

פירסום ב - nrg מעריב   אתרי מעריב   דרושים ל - nrg  תנאי שימוש   עזרה   כתבו לנו   מי אנחנו