 |
/images/archive/gallery/106/121.jpg רואי וולמן
צילום: נועם וינד  |
|
|
|
|
|
|
| רואי וולמן חושב ש"חינוך רע" הוא הסרט הכי מתוחכם של אלמודובר, אבל חבל שהוא פשוט לא מרגש |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"חינוך רע", סרטו החדש של פדרו אלמודובר, מגיע השבוע לבתי הקולנוע בישראל חמש שנים לאחר "הכל אודות אמא", שנתיים לאחר "דבר אליה" וכחודשיים לאחר שפתח את פסטיבל קאן האחרון. לא בכדי מוזכר כבר בהתחלה סרטו החדש ביחס לשני קודמיו: אלמודובר של היום בהחלט אינו אלמודובר של אז. לצד פרס הבימוי בפסטיבל קאן, זכה "הכל אודות אמא" גם באוסקר לסרט הזר. "דבר אליה" כבר גרף את האוסקר על תסריט מקורי, אירוע שהוא לא פחות מנדיר עבור במאי אירופי. הצלחת שני סרטיו הקודמים, ולראשונה גם בארצות הברית, מינפו אותו באמצע העשור השישי לחייו לעמדת כוכבות-על, עמדתו הייחודית של מי שאין ספק בגאונותו בשני גדותיו של האוקיינוס האטלנטי. כמובן שכל זה מעניין בפני עצמו, אך בוודאי מקבל תוקף נוסף ברגע שהדברים ניכרים באמנות: מעטים הסרטים המודעים לעצמם ולמי שיצר אותם יותר מ"חינוך רע". כחלק ממערך היחצנות לסרטו, המשיק בחלקו לסיפור חייו שלו, אלמודובר אפילו ראיין את עצמו.
אלמודובר
מתעקש כי אינו רואה ביצירתו החדשה עבודה אוטוביוגרפית. הוא יכול לדבוק בגרסתו עד מחר, אלא שדעתו כיוצר אינה חשובה יותר, כמובן, מזו של מפרשניו. דומה דווקא שוידויו כי עבד על כתיבת התסריט כעשור שנים ושהדבר היה לאובססיה עבורו, מדבר בעד עצמו. מה גם שאת שותפות הביוגרפיה והגורל שהוא חולק עם גיבורי "חינוך רע", קשה לטשטש אפילו למאסטרו בטשטוש הגבול שבין בדיון ומציאות ברמה של אלמודובר. התחנכות בבית ספר קתולי בשנות השישים, היחשפות לתשוקות לא סמויות מצד הכמרים, נעורים בימי הדיקטטורה הפשיסטית של שנות השבעים, ההכרח להדחיק את המאוויים (גם החד-מיניים), התפתחותה של תרבות האנדרגראונד, ופורקן יצרים ויצירה ברנסנס האמנותי במדריד של שנות השמונים - כמו זוג הדמויות הראשיות בסרט, גם אלמודובר עבר בתחנות האלה, שלא לומר שיחק בהן תפקיד ראשי. מסיבה זו, ניתן לראות ב"חינוך רע" גם תמונת דיוקן של דור מובחן בהיסטוריה המודרנית של העם הספרדי.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
גאל גרסיה ברנאל
|
|
|
 |
|
 |
|
פילם נואר הומוסקסואלי
|
|
|
 |
|
|
|
הסרט מזפזפ לכל אורכו בין שלושה מישורי זמן בשביל להביא את סיפורם של איגנסיו ואנריקה, שהתאהבו אחד בשני בילדותם, הופרדו, ונפגשים מחדש בשנת 1980: אנריקה הוא במאי קולנוע מצליח שמחפש חומר לסרט חדש, איגנסיו הוא שחקן שמחפש נואשות אחר עבודה ומציע לאנריקה לעבד לקולנוע סיפור קצר שהוא כתב על פי חוויות ילדותם המשותפת. מרגע זה ואילך שלושת מישורי הזמן הופכים לשלושה טקסטים שונים, המשולבים זה בזה באופן מאתגר עבור הצופה: הסיפור "האמיתי" בהווה, הסיפור של איגנסיו על העבר והסרט העתידי של אנריקה. השילוב שלהם מקנה לסרט מבנה מרתק ומתעתע של מבוך מראות, שבו, כמתבקש, כל נדבך משקף את הכל, פרט לעצמו. זה מבנה שהופך את הנרטיב הבסיסי לנזיל, גמיש, ומבליט עד כמה נתון החומר למניפולציות ביד יוצרו. מבחינה צורנית גרידא, זה ככל הנראה הסרט הכי מתוחכם ומחושב שיצא תחת ידיו של אלמודובר. אבל זה רק מתחיל שם. אלמודובר כתב – במודע ומתוך הצדעה לז'אנר – עלילת פילם-נואר הוליוודי קלאסי מרובת תהפוכות, שקרים, בגידות ורצח אחד איום ונורא. גאל גרסיה ברנאל, המקסיקני החתיך ("אהבה נושכת", "ואת אמא שלך גם"), משחק לבדו בקלילות מרשימה לא פחות מארבע דמויות, כולל קוקסינל.
סרט של אלמודובר יהנה תמיד מטוב טעם עילאי, כמעט ללא כל תחרות משותפיו למקצוע העכשוויים. השפה הקולנועית של סרטיו מהפנטת וממגנטת גם – ואולי בעיקר – כשהיא מתארת את הפרוזאי ביותר. ובכל זאת, "חינוך רע" מציב את אלמודובר בטריטוריה מעט שונה: לא עוד מלודרמה פרועה ושנונה, הנסמכת על הגרוטסקי שביצר התשוקה האנושי, אלא מותחן מוקפד, לרוב קודר, שבמסגרתו הוא גם חוזר ומשווק לקהל הרחב את יסודות התרבות ההומואית, כאילו יש חדש במערב. במילים אחרות, מדובר בעוד סרט שמקומו מובטח בקאנון, אבל קשה להתעלם מכך שהצפייה חסרת הריגוש בסרט משרה תחושה של מוצר מעט מתוכנת, מוצר שמצטברים בו כוונות ואינטרסים חוץ-אמנותיים, חלקם נרקסיסטיים, חלקם מסחריים, מתוך פזילה לאמריקה, המקום ממנו מגיעים ההכרה המזומנים. ואם זה הראש, אז אלמודובר יכול לנוח בצל. את הכבוד המגיע לו בקופות הכרטיסים בישראל גם הפעם הוא יקבל. ועוד איך.
|
|
|
|
|
|
|  | | "חינוך רע" | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
