 |
/images/archive/gallery/106/121.jpg רואי וולמן
צילום: נועם וינד  |
|
|
| אם הוא היה בחיים, עדי אשכנזי לא היתה עוזבת |
|
|
|
| רואי וולמן על יאיר לפיד ונתן זהבי: שני המרוויחים הגדולים מאירועי ההתנתקות ויום הזיכרון לרבין |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ההצבעה בכנסת, כל הערוצים
מה שהקל אתמול על המעקב הרציף אחר ההתנהלות הפרלמנטרית והאולפנית בארבעת הערוצים (1, 2, 10 וערוץ הכנסת), היא התחושה הנחמדה שהאירועים קרו עבור הטלוויזיה, בגלל הטלוויזיה, לא בשל היגיון פנימי משל עצמם. עד שעה מסוימת התלוננו ללא הפסק ירון לונדון, מוטי קירשנבאום וניסים משעל על חסרונה של דרמה, על תסריט ידוע מראש.
מאותו רגע פחות
או יותר התעוררו בהפקה והכניסו, לתדהמת המשתתפים, את האולטימטום המפתיע של זבולון אורלב ורבני יש"ע, את השהיית ההצבעה של שרי הליכוד, את הספין שעשו הח"כים הערבים ואת איומי ההתפטרות של ביבי נתניהו ולימור לבנת. לבסוף התראיינו כולם לגבי תחושתם במשחק. אפשר לקרוא לזה גם "תחושה פוסטמודרניסטית חריפה" אבל עדיף להסתפק ב"פרדייז הוטל".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
אריק שרון. צילום: אי-פי, עודד בלילטי
|
|
|
 |
|
 |
|
"יאיר לפיד", 21:30, ערוץ 2
|
|
|
 |
|
|
|
יאיר לפיד אמנם אמר בתחילת התוכנית כי לא זה העיתוי שבו ביקש לפתוח את העונה החדשה, אבל גם הוא יודע שלא יכול היה לבקש עיתוי טוב מזה: רגע אחד אחרי הצבעת הכנסת בעד תוכנית התנתקות, רגע אחד לפני פתיחת אירועי הזיכרון ליצחק רבין – כיס האוויר הטלוויזיוני הזה, הדורש את צו הפיוס וקירוב הלבבות, את הטון הממלכתי-פטריוטי המנחם ואת המתיקות שאחרי, כמו דרש מאליו אמש את לפיד.
ולפיד, שלא כמו כל מיני עמי איילונים שמתחמקים מאחריותם למדינה, נענה לקריאה, לגודל המעמד. הוא זימן את יצפאן ושלמה ארצי ללשכתו, ככה בשביל האווירה הכל-ישראלית, ונאם בפני האומה: "הערב אנחנו מתנתקים מהפלשתינים, לא אחד מהשני". מי שלא התרגש, כדאי שיחפש לו מנהיג אחר.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
יאיר לפיד
|
|
|
|
|
|
|
"מכתב אישום", 21:45, ערוץ 10
|
|
|
|
|
|
|
גם נתן זהבי מחפש מנהיג אחר, שלא לומר מדינה אחרת. עושה רושם שבשנים האחרונות נתקף זהבי במעין תסמונת הפוכה לסינדרום שטוקהולם, והפך מעיתונאי שגוער ומביית את מאזיני הרדיו המתלהמים שלו, למי שמאוהב בקול של "האיש מהרחוב". אחרת אין ניתן להסביר את הסרטון המביך הזה, הנרקסיסטי והרגשני, חסר הרלוונטיות הציבורית, שבו מבכה אמיל זולה מתל-אביב את שגנבו לו את מנהיגו האהוב, יצחק רבין, ואת המדינה.
אבל זהבי הוא לא באמת האיש מהרחוב, יש לו הרי מיתולוגיה, וכך בסיפורים על ימים יפים מלאי שלווה ותקווה, שבהם חלק סיגריות וויסקי עם המנוח באירועים חברתיים, שידר אתמול זהבי תחושת אדנות והתנשאות של אליטה ישנה, שכמו קפאה עם הזמן ורק עכשיו מפנימה את השתנות המציאות וחוקי המשחק. בתור נציגה הוא מגיע אל כלא איילון ומסנן כלפי המסך המשקף את תאו של יגאל עמיר: "הלוואי שתהיה פה שריפה ומכבי אש יהיו בשביתה". זה לא אותנטי, זה סתם אדיוטי.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
נתן זהבי. צילום: רובי קסטרו
|
|
|
|
|
|
|
"כל לילה" עם אסף הראל, 22:30, ערוץ 10
|
|
|
|
|
|
|
תוכנית שכאילו שודרה ערב הרצח, ב-3 בנובמבר 1995? ביצוע קומי דהוי למדי למה שגם ככה נשמע כמו רעיון טלוויזיוני אנכרוניסטי, כנראה מהתקופה הקדמונית של אמצע שנות התשעים.
|
|
|
|
|
|
|  | | אסף הראל. צילום: נעם וינד | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
