 |
"המלחמה הבאה", 20:45, ערוץ 2
המפיק והבמאי דני סיטון, וזאת הערכה שאינה ידועה מדי, הוא הדוקומנטריסט הישראלי המוכר והמצליח ביותר מחוץ לישראל, ולו רק בשל העובדה שבשנים האחרונות סרטיו זוכים בזה אחר זה בפרסי תעשיה יוקרתיים, בסדר גודל של האמי (עבור "קאפו" ו"בשם האלוהים") ופרס פיבודי, המקביל לפוליצר (עבור "החלום ושברו"). הצלחתו מתבטאת גם בכך שסרטיו נישאים על גבי קו-פרודוקציות מושקעות, שבדרך כלל מעורבות בהם תחנות טלוויזיה זרות וגורמי הפקה בינלאומיים בכירים. סיטון מצידו גומל להם במוצרים שהם אמנם אקזוטיים עבור המתבונן מבחוץ מבחינת נושאי עיסוקם (משתפי פעולה יהודים עם הנאצים, הסכסוך הישראלי-פלשתיני, האיסלאם הקיצוני), אבל מוגשים עשויים היטב, אפקטיביים, לא קשים לעיכול. במילים אחרות, התפקיד המוטל עליו הוא לתווך את המזרח התיכון לעיניים מערביות.
לעיניים ישראליות, שלכאורה ראו כבר הכל, סיטון, כך נדמה לי, פחות רלוונטי. הוא נעדר את הרגישות, המחשבה וטביעת העין של יוצרים מקומיים כמו, נאמר, דוד אופק, רענן אלכסנדרוביץ' ויואב שמיר,
שסרטיהם, בהתאמה, "ההרוג ה-17", "הטיול הפנימי" ו"מחסומים" הם מהמובחרים שנעשו כאן לאחרונה, מובחרים משום שהם משכילים להאיר את המציאות המשומשת עד זרא באור חודרני מפכח. במקום שבו נדרשים ניואנסים, סיטון, גם על פי עדותו, עובד כנגר, נגר הוליוודי: בונה מסגרות, מארגן ומסדר התחלה, אמצע וסוף.
כך גם ב"המלחמה הבאה", יצירה תיעודית בת ארבעה חלקים המביאה את סיפורו של הימין הקיצוני-משיחי בישראל. הפרק הראשון ששודר אמש התרכז בגל המעצרים שערך השב"כ בעקבות תפיסתה של חוליית בת עין, שהתפרסמה בשל ניסיונה לפגע בבית ספר לבנות במזרח ירושלים. התחקיר טוב (ענת טל-שיר וצדוק יחזקאלי), העריכה קצבית, דרמטית, אבל, בינתיים, התוצאה לא באמת מעניינת. התבניתיות, שמונעת מהסרט, לדוגמה, להתעכב יותר על הגורם האנושי, מקום שבו הוא יכול היה לחדש, היא שהופכת אותו למוצר עיתונאי אמנם מקצועי, אבל סטנדרטי, שיתקבל בברכה מעבר לים. בתור נחמה אפשר רק לנסות ולדמיין מה היה משיג ארול מוריס עם מרואיינים מהזן הנדיר הזה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
"המלחמה הבאה"
|
|
|
 |
|
 |
|
"המתמחה", 21:35; "פרדייז הוטל", 23:35, ערוץ 10
|
|
|
 |
|
|
|
על אף דמות הטראש הלא תיאמן שניצבת במרכזה, ביחס לתוכניות ריאליטי אחרות יש ב"המתמחה" משהו הרבה פחות קיצוני, מסוכן ומפוקפק, ומטבע הדברים גם הרבה פחות פתייני ומושך. ההתמודדות על המשרה היוקרתית נשענת, כמובן, על אידיאל החלום האמריקאי המופרך, ועל סגידה פסיכוטית של המשתתפים לכסף ולדונלד טראמפ, נציגו עלי אדמות. אלו יסודות שמעוררים רגעים קומיים – ובכל זאת, יש משהו מוכר, מתקבל על הדעת ונורמטיבי בכך שאנשים מתחרים ביניהם על משרת עבודה. זו דרכו של עולם קפיטליסטי.
במובן הזה, אין ב"המתמחה", עם כל הבעייתיות הגדולה של האמירה הזו, שום דבר מהפנט, בוודאי שביחס למעבדה האנושית המלאכותית של "פרדייז הוטל", המשודרת שעתיים מאוחר יותר באותו ערוץ מדי יום. כי בעוד "המתמחה" משחקת עם הקריירות של משתתפיה, "פרדייז הוטל" שמה לעצמה מטרה לשחק באכזריות עם הרגשות שלהם. וזה הרי העניין עם תוכניות המציאות: כמה שהן פחות מציאותיות, ככה הן יותר טובות.
|
|
|
|
|
|
|  | | "המתמחה" | |
|
