 |
/images/archive/gallery/106/136.jpg ניסן שור
צילום: נועם וינד  |
|
|
|
|
|
|
| ניסן שור על "בולדוזר": תוכנית הדוקו-אקטיביזם של מיקי רוזנטל, האיש הכוחני הזה שמעמיד פנים שהוא מנסה להזיז משהו עבורכם
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"בולדוזר", 20:45, ערוץ 2
לא במקרה קרא מיקי רוזנטל לתוכנית החדשה שלו על שמו של הטרקטור האימתני – "בולדוזר". זהו כלי גס והרסני מטבעו. אתה לא תלך ללטף את החברה שלך עם בולדוזר, אבל כן תביא אותו ללטף בתים של מבוקשים בדהיישה. רוזנטל חושב שהוא עושה תוכנית מז'אנר הדוקו-אקטיביזם הפופולרי – כלומר, תיעוד פעיל ופולשני של אירועים ותופעות, שאמור להתערב במציאות ומתיימר לנסות ולשנות אותה. נו, מייקל מור. לשם כך יהיה מוכן לרמוס, כמו כל בולדוזר טוב, את אלו העומדים מולו (או כמו שהוא מגדיר את זה – "לא לדבר, להזיז") באמתלה אלטרואיסטית של עזרה לזולת. "דברים יתחילו לזוז והכל בשבילכם", הוא נובח בפתיחה, בערוץ 2.
שמה הכוחני של התוכנית אינו מקרי – רוזנטל רחוק לגמרי מהחזון המקורי של האקטיביזם הדוקומנטרי. מה שנולד עם המצאת מצלמת הוידאו הניידת ב-1965, המשיך בתור ניסוי אמנותי שמבקר את תרבות ההמונים והגיע לשיאו בתור כלי טקטי להעלאת מודעות לנושאים סביבתיים וחברתיים ושינוי על ידי לוחמת גרילה המבקשת להשתלט על מקורות המידע באמצעות תיעוד חתרני וחמקמק, הפך בידיים שלו לכלי כבד ומסורבל. אכן "בולדוזר". מדהים שהוגיו של השם הזה חשבו שהוא ראוי לשמש ככותרת לתוכנית שנושאת איזושהי אמירה הומנית, אבל הדבר רק מעיד על העיוות שנוצר בתפיסה של הרעיון.
באופן אישי,
רוזנטל הוא אדם שאינו יכול לסחוב על כתפיו פורמט דינאמי שכזה והוא האחרון שמתאים לנווט תוכנית שמתבססת על ז'אנר שבבסיסו עוסק במאבק בין חזקים לחלשים, אנדרדוגים ואנשים הקרובים לצלחת. את הכוונות המקוריות של הדוקו-אקטיביזם הפך רוזנטל על פניהן כבר ב"בולדוג", האב-טיפוס של התוכנית הנוכחית ששודר בשנה שעברה בערוץ 8. שם הוא התגלה כטיפוס מחוספס, לא שנון, גס רוח ודי אלים בכבודו ובעצמו. יכולתם לראות אותו מתנפל בתאוות קרב על פקידוני המנגנונים הממלכתיים ומסרב להרפות, עוגב עליהם כמו מתאבק גרוזיני ומשתוקק לכניעה המוחלטת. נוצר שם היפוך די בעייתי: ברגע שהאקטיביסט כביכול מתנהג כמו אחרון הבהמות הקפיטליסטיות, שאת פרצופם המכוער הוא אמור לחשוף, אז קשה להבין מי כאן בכלל החרא האמיתי. הדבר עשוי להביא אותך לידי מסקנה כי שתי האופציות גרועות באותה מידה, אתה עשוי אפילו להידרדר לניהיליזם.
בגלל זה, כאשר בעונה השניה הותיר רוזנטל את המשבצת של ה"בולדוג" לגיא מרוז, חזרה האקטיביות למהותה הראשונית. מרוז הוא חוצפן, נודניק ולוקח את עצמו בהומור מהול בתחושת שליחות, בדיוק התכונות הנדרשות כדי לנסות ולקרוא תיגר על מפעלי פוספטים. רוזנטל, לעומת זאת, נראה ונוהג בול כמו מנכ"ל של מפעל כזה בעצמו. אולי הוא צריך לעבוד קצת על תנועות האגן.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מיקי רוזנטל. צילום: רובי קסטרו
|
|
|
 |
|
 |
|
כמה קוליפורמים יש בחומוס של זמביש? צא לשטח, מיקי, צא!
|
|
|
 |
|
|
|
אבל כל זה, כמובן, בסדר גמור – ברגע שהדוקו-אקטיביזם עשה את מלוא סיבוב הדאווין שלו ואחרי ש"פרנהייט 11/9" הפך למשפט השגור בפיהם של האנשים שהביאו לנו את "קחי אותי שרון", אפשר לצפות שכשהז'אנר הזה יגיע לערוץ המסחרי, הוא יותאם למידותיו ודרישותיו והאלמנט המהפכני בו ימוסד עד הטיפה האחרונה, כדי שאף אחד מהספונסרים לא יפגע או יתעצבן. דוקו-אקטיביזם אמיתי לא יכול להתקיים בערוץ מסחרי שכזה, יותר מדי אינטרסים כלכליים וגופים גדולים מעורבים בעניין. גם מייקל מור, הג'יזס כרייסט של כל העסק, עובד מחוץ לקונצנזוס המרכזי של תעשיית הקולנוע. הדבר מאפשר לו לפחות לעשות קולות של מהפכן.
ומיקי רוזנטל הוא באמת האיש שמתאים להנחות תוכנית כזאת – כמי שמוטמע היטב במחלקת החדשות של הערוץ, הוא מכיר את דרישות וגבולות המערכת. בתור בול עץ, במונחים אקטיביסטיים, הוא לא צפוי לטלטל יותר מדי את הספינה. פשוט להיות בולדוזר, כמו שאוהבים בערוץ 2 – חסר ניואנסים, ישר ולעניין, מותיר אחריו אדמה שטוחה לחלוטין. לכן טווח הפעולה בין "בולדוג" ל"בולדוזר" צפוי להתקצר פלאים - ערוץ 8 הוא אכסניה טובה לנסות ולעשות דברים פחות מיינסטרימיים, לשאוף לשינוי שאליו מייחל רוזנטל. בערוץ 2, הוא בטח כבר יודע, יש יותר מדי מוקשים.
הפרק הראשון של "בולדוזר" עסק במאחזים לא חוקיים. מטרה קלה לכל הדעות. הממלכתיות החדשה סימנה את המתנחלים כמי שנמצאים מחוץ לקונצנזוס ולכן אלו אנשים שניתן להיכנס בהם מבלי לשלם מחיר תדמיתי או כלכלי. אבל גם כאן מבקש רוזנטל לנטרל את העניין הפוליטי, חס וחלילה, ולפנות אל הרגש העממי. המאחזים החוקיים לא בסדר כי הם – חשיפה! – פועלים בעצם תחת חסותו של החוק ואנחנו "לא אוהבים שעובדים עלינו בעיניים". המאחזים החוקיים כבלוף, הא לכם זווית גדעון רייכרית.
אז מקים לו רוזנטל מאחז לא חוקי בשם "מעלה מופז" ומבקש לראות מה תהיה תגובת כוחות הביטחון. הם מתעצבנים, הוא מתחכם ובין לבין מראיין את שמעון ריקלין, אשר מעיד על הקלות שבה צצים המאחזים. רוני דניאל, כתבנו הצבאי, נותן את הזווית הצה"לית, בפוזה הסקופיסטית הרגילה (אבל עם גילוי נאות: "המתנחלים שולטים בארץ הזו"), והנה רוזנטל מביא את השורה התחתונה, הלא ממש מהפכנית: בישראל ישנה לגיטימציה חוקית למאחזים הלא חוקיים. בחיאת זומזום, אני רץ לספר לקונדוליסה רייס.
זאת המסקנה לפרק הראשון של "בולדוזר". בשביל זה לא ממש היה צריך לצאת לשטח ולהזיע תחת האצטלה של דוקו-אקטיביזם, אבל זה באמת נראה הרבה יותר פיקנטי. נמאס כבר מכל הניסים משעלים האלה שיושבים על התחת ורק מבלבלים את המוח. הבולדוזר יביא לכם את האמת ישר מהשטח ועוד יגרום לכם להרגיש שהוא עושה עבודה "חשובה" מהרגיל, לא סתם חשיפות משומשות שלא משנות את "המציאות", כפי שהוצהר מלכתחילה. ומכיוון שבערוץ 2, האמת המוצגת בסופו של יום היא תמיד אותה אמת, לא משנה אם אתה באולפן או על הג'בלאות – אולי כדאי היה למיקי רוזנטל להישאר בבית. לפחות יש שם מזגן.
באייטם השני, כשרוזנטל אומר לנכה המרותק לכיסא גלגלים "בוא נעשה משהו פרובוקטיבי, חברות גדולות לא סובלות אותנו" (הן רק מפרסמות אצלכם) ועוזר לו להיכנס אל משרד הרישוי (עוד אויב קדמון שכולם שונאים) דרך החלון, כדי לחשוף את זה שאין שם גישה לנכים, כל ה"בולדוזר" הזה באמת נראה יותר מדי מוכר. נכון, "כלבוטק". מיקי רוזנטל הוא פשוט רפי גינת, אחרי הדיאטה. רוזנטל יגלה לכם דברים שהגדולים לא רוצים שתדעו ויחשוף את כל הבלופים, אתם תכתבו לו מכתבים והוא יעזור לכם. בשבוע הבא – דוקו-אקטיביזם בחומוסיות. כמה קוליפורמים אפשר לגלות כשאתה דוחף מצלמה לתוך מסבחה. | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | עורך ערוץ התרבות של nrg מעריב, מבקר תרבות המונים | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
