 |
/images/archive/gallery/120/243.jpg גבריאל מוקד
נעם וינד  |
|
|
| מעוניין להתכתב עם משוררת חמודה |
|
|
|
| גבריאל מוקד מתרגש מהאצילות הנפשית והלשונית המובעת בחליפת המכתבים בין ריינר מאריה רילקה, בוריס פסטרנק ומרינה צווטאייבה ב"קיץ 1926" |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"קיץ 1926" (כרמל) - חליפת המכתבים בין ריינר מאריה רילקה, מרינה צווטאייבה ובוריס פסטרנק, שלושת המשוררים המודרנים הגדולים הללו מהשליש הראשון של המאה ה-20 מכניסה אותנו מיד לספירת האצילות הנפשית והלשונית. ריינר מאריה רילקֶה, המשורר הגדול בשפה הגרמנית, נחשב בצדק, בצידו של ת.ס אליוט האמריקנו-אנגלי, כמבסס המפנה המודרני הגדול בראשית המאה שעברה. המודרניזם של רילקה מתמודד כבר עם היבטים חדשים של מציאות, עם תובנות וחוויות החורגות מעולמה של השירה הלירית המסורתית במאה ה-19; אך הוא מתייחס לתובנות החדשות, הכרוכות באובדן עולם הביטחון הדתי והאזרחי הישן, באור מטאפורי ומאופק, כשעולם התרבות של אירופה, נופיה ועריה מלאי המשמעות הרוחנית, טרם קרס לגמרי, אפילו לא אחרי הטבח של מלחמת העולם הראשונה.
רילקה מפעיל שפה מטאפיסית ורמה ומייחל עדיין לסינתיזה רוחנית נכספת שבמרכזה היחיד ההוגה, בלי כפיפות לאידיאולוגיות דתיות וחילוניות המוניות ובלי כניעה לטכנולוגיה (וגם בלי התמודדות עם טוטאליטריות ובלי השערות כלשהן על גבי גלובליזציה ממוסחרת וטוטאלית הניצבת בפתח
המאה הנוכחית). רילקה האמין בשליחותו של המשורר להציל את התרבות בכוח השפה והאינדיבידואליות הנשגבת, גם בלב משבר. הוא בעצם דוחק הצידה את האידיאולוגיות והטכנולוגיות של המאה העשרים, בעוד משוררים כמאיאקובסקי וברכט (ובדרכו הגדולה – גם ו.ה אודן) לקחו אותן בחשבון, בתחום שפה וחווייה גם יחד, אם מתוך הזדהות ואם מתוך מאבק נגדן.
אביא כאן כהדגמה לדרכו השירית וההגותית, הנשגבת והתרבותית של רילקה, שני שירים נפלאים שלו (בתרגום משה זינגר-הנעמי ז"ל, מתוך כרכי כתבי כתב-העת 'עכשיו'). ציטוט שני שירים אלה הם כאילו אחים בנפש לנוף הרוחני של פסטרנק וצווטאייבה והמשך לזרמים סימבוליסטיים ואקמאיסטיים ומייצגים אותו הקו האצילי והמטאפיסי של שפה רמה, שהמשורר הבודד הנישא מעם הוא גם שומר האנושיות שלה מול ברבריות האורבת בפתח של עולם טוטאליטרי וטכנולוגי חדש.
מבחינה זו פסטרנק וצווטאייבה הם באמת ה"מתכתבים" הטבעיים של רילקה ברוסיה, בניגוד גמור למשורים הפוטוריסטים, כגון מאיאקובסקי וחלבניקוב, שבמובן מסוים נתנו גט כריתות לאינדיבידואליזם הישן.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מרינה צווטאייבה
|
|
|
 |
|
 |
|
והנה שני השירים של רילקה:
|
|
|
 |
|
|
|
הברבור
זו הטרחה לעבור כמו קשור
בכבד, את אשר עוד לא נוצר,
היא כמו הלוך כושל של הברבור.
והמיתה, זה בה לא עוד נשיג
את הקרקע עליו נעמד, לא עוד יכר,
היא כמו החרדה שבה יחליק
אל תוך המים המקדמים ברך פניו,
והם באשר נסוגים, ואחריו
עוברים זרמי המים בנתיבה
והוא בוטח ושקט ישוט,
הולך ומתבגר, מוסיף מלכות
ומתרצה ללכת, בשלווה.
סטרופות
אחד יש, שאת כל יקח ביד,
להיות באצבעותיו כחול נגר,
את היפות שבמלכות יברר
שתחוצבנה לו בשיש הצחור
שוכבות בשקט בנגון של גלימתן,
את המלכים יניח לצידן
בנויים מאותה אבן כמותן.
אחד יש, שאת כל יקח ביד,
להיות כל איש כסיף רע נשבר,
והוא לא זר, כי הוא שוכן בדם,
שהוא חיינו, ירעש ינוח שם,
לא אאמין כי יעשק, אם גם
שמעתי כי רעות בו ידובר.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ריינר מאריה רילקה
|
|
|
|
|
|
|
ידידות מופלאה
|
|
|
|
|
|
|
בעצם, בחליפת המכתבים שלפנינו ניכרת ידידות מופלאה בין משוררים-הוגים, שבולט בה גם הניסיון המעולה ליצור מעין עילית, אליטה, כלל-אירופית, כאשר שפות מרכזיות שונות – גרמנית, צרפתית ורוסית - מופעלות יחד תוך סילוק סייגי המהפכה הרוסית והתגברות על השפעות ההרס של מלחמת העולם הראשונה. בידידות מופלאה זו בולטים לא רק מוטיבים רעיוניים כללים, אלא גם קשרים אישיים מאוד, והחוט המשולש הזה ש"לא במהרה יינתק" הונצח בחליפת המכתבים שלפנינו, אשר נסתיימה רק עם מותו של רילקה בסוף דצמבר 1926.
והנה, מצוי עתה בידינו גם בעברית, המסמך האצילי הזה, הנראה במידה מסוימת כדרישת-שלום רוחנית מ"עולם האתמול" שלפני עליית הברבריות הנאצית, מלחמת-העולם השנייה, השואה ועולם מודרני מאוחר של המחצית השנייה של המאה ה-20.
|
|
|
|
|
|
|  | | בוריס פסטרנק | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | פרופסור גבריאל מוקד מלמד פילוסופיה באוניברסיטת בן גוריון ולימד במחלקות לספרות באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת חיפה. עורך כתבי העת לספרות "עכשיו" ו"ג'רוזלם רוויו" | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
