 |
/images/archive/gallery/146/613.jpg יעל מאורר
ארכיון  |
|
|
|
|
|
|
| יעל מאורר נהנתה מ"המיית הסנונית" של רפיק שאמי הסורי: אגדה מזרחית אופטימית על מהגר נרדף אחוז בדידות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"לצערי אין לי עניין בספרים; כשאני פותח ספר, אני מיד נרדם" - כך מעיד על עצמו לוטפי גיבור ספרו של רפיק שאמי "המיית הסנונית" (שוקן). אי אפשר לומר שזאת החוויה המזומנת למי שייקרא את הספר הזה, הרצוף בסיפורי הרפתקאות משעשעים על החיים בדמשק ובפרנקפורט – שני הבתים האלטרנטיביים של לוטפי- מהגר, סנונית נודדת ומעל לכל מספר סיפורים.
מה שכן, הספר משקף ברוח ובסגנון שלו את האמירה של מספרו: הוא ספר על סיפורים שבעל פה, סיפורי אלף לילה ולילה מודרניים שמטרתם להעביר את הזמן אך גם לחנך ולעצב את דמותם של השומע והמספר כאחד.
לוטפי פרח מגיע למסיבת חתונה כפרית הנמשכת שבעה ימים. בהגיעו לכפר הוא פוגש את אחיה של הכלה ברכאת, שאינו מרוצה מנישואי הנוחות שנכפו על אחותו. לוטפי מתארח בבית משפחת הכלה ומוצא מפלט מהחגיגות המייגעות בחברתו של
ברכאת, ומספר לו את סיפור חייו הססגוני. כך נע הסיפור בין תיאורי החתונה הכפרית וסיפוריו של לוטפי לברכאת הצמא לשמוע על מקומות אחרים, והכמה להיחלץ גם הוא מהכפר ולהגר לאוסטרליה.
מבנה סיפורי זה, המזכיר את סיפורי אלף לילה ולילה, הוא מעצם מהותו מבנה מעגלי, רצוף "הסחות דעת" וסיפורים צדדיים, נע קדימה ואחורה בזמן ואינו מחויב ללינאריות המערבית. שאמי משתעשע בהצגת חייו הקשים ורצופי המעצרים והבריחות של גיבורו, כסיפור אגדה אופטימי שבו לוטפי הוא הסנונית שתמיד תשוב לקן, הזר שימציא את עצמו כל פעם מחדש, הנסיך המנצח את כל הדרקונים.
על פי גרסה זו של חייו, לוטפי חי את משמעות שמו - ידידות שלי - וייעודו הוא לשמח אנשים בסיפוריו. אך מבעד למסווה סיפור האגדה, רוקם שאמי את סיפורו של המהגר הנדון לחיי רדיפות, זרות ובדידות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
"המיית הסנונית". צילום: עטיפת הספר
|
|
|
 |
|
 |
|
היהודי הנודד
|
|
|
 |
|
|
|
כמהגר נצחי לוטפי מוצא את מקומו רק בשוק הפשפשים ההמוני בפרנקופט, הסיבה, כך מסבירה לו נדימה המיילדת שלו ודמות האם הגדולה בחייו: "אתה צאצא של אלה שהקימו את מגדל בבל. זה היה בנין מפואר, אבל כשהוא התחיל לגרד את השמיים, אלוהים כעס והעניש את הבונים. הוא בלבל את לשונותיהם כדי שלא יבינו זה את זה, ופיזר אותם לכל רוח. עכשיו התעוררו בלבך געגועים, כי מקומו של מגדל בבל הוא בדיוק בשוק הפשפשים בפרנקפורט".
הבחירה במגדל בבל כסמל משמעותית. המהגר בוחר להיות במקום "מבולבל" מבחינה לשונית ותרבותית. הוא מעדיף את הרב- תרבותיות על האחדות המדומה של הקיום הלאומי.
רפיק שאמי, הסופר, כמו גיבורו לוטפי, היגר מסוריה לגרמניה. הספר נכתב בגרמנית, אבל חושב במזרחית. מגוון הסתירות בזהות המהגרית הזאת מרכיבות סיפור אגדה מריר-מתוק.
לפעמים נדמה ששאמי מאוהב מדי בסיפורים של גיבורו, ושהוא מספק לקורא יותר מדי אנקדוטות חביבות ופחות מדי תוכן. אבל אולי זו כוונתו. אולי, כמו לוטפי, מספר לנו שאמי סיפורים המסיחים את דעתנו, סיפורים הגורמים לנו לחייך. אבל כשיפוג הקסם, נבין את מה ששאמי באמת רוצה לספר לנו: איך חיים בגלות תמידית. לוטפי הסורי, כפי שהוא מבקש שיקראו לו, מזכיר לנו את עצמנו כיהודים נודדים.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | חובבת ספרים וחתרנית בשעות הפנאי. דוקטורנטית בחוג לספרות אנגלית באוניברסיטת תל-אביב. מלמדת ספרות פוסט-קולוניאלית | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
