 |
/images/archive/gallery/146/613.jpg יעל מאורר
ארכיון  |
|
|
| לא מספיק קאמפי, למען האמת |
|
|
|
| יעל מאורר חושבת שהרומן "באמריקה" של סוזן סונטג המנוחה אינו חד ומקורי כמו הכתיבה העיונית שלה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מה המשמעות של היותך דמות ציבורית, סלבריטי ואינטלקטואלית נחשבת? איך תוכלי לראות את עצמך אותנטית כשכל
מה שמוצג לך הוא מראות של הפרסונה הציבורית שלך? נראה שאלה הן השאלה שמנסה סונטג לענות עליה ברומן "באמריקה" (כתר), שיצא בעברית זמן קצר לאחר שהלכה לעולמה.
סונטג כותבת רומן על דמות פיקטיבית המעורבת באירועים היסטוריים "אמיתיים" המרוכזים סביב שחקנית פולניה שחיה במאה ה-19. דרך הדמות הזאת, סונטג ממציאה את עצמה מחדש ובוחנת את חייה – ברגע בו חשה שהם מתקרבים לסופם. באופן מעט טרגי אירוני, הספר יצא לאור בשנת 2000, כחמש שנים לפני פטירתה של סונטג עצמה.
דמותה של מריאנה זלנסקה, דיווה פולניה, כוכבת התיאטרון הפולני הנחשבת לסמל לאומי בארצה, אך בוחרת לעזוב את מולדתה ולחפש עתיד בארץ המסמלת את כל מה שהוא עתידי וחדש, אמריקה, היא במובנים רבים האלטר-אגו של סונטג עצמה.
זלנסקה היא אישה עצמאית ומרשימה המוקפת בעדת מעריצים, מעורבת פוליטית ומנהיגה, אך עם זאת גם מיוסרת ומתלבטת. כך היא נקרעת בין בעלה הנאמן והאוהב, אך לא בדיוק להוט, לבין המאהב הצעיר הכרוך אחריה. זלנסקה נקרעת גם בין רצונה לממש אוטופיה חברתית בקהילה כפרית בקליפורניה, לבין ההבנה שמקומה הטבעי הוא באור הזרקורים.
זלנסקה מוצגת בספר כדמות אמביוולנטית. היא נערצת ומבוזה בו זמנית. בעלה האוהב מתברר כהומוסקסואל חבוי הנוהה אחר נערים צעירים ואדיש למאהביה הרבים של אשתו. המאהב שלה מאבחן אותה כעריצה ואנוכית. אך למרות כל אלה, סונטג מבקשת לחבב עלינו את זלנסקה, אפילו לגרום לנו להתאהב בה, רק שסגנון הכתיבה המודע מידי לעצמו שלה, אולי אפילו האינטלקטואלי בהפרזה, אינו מותיר מקום לאותה עוררות רגשית מתבקשת.
ניכרת ברומן ההשתדלות הרבה של סונטג לכתוב יצירה משמעותית ו"גדולה", החוזרת לבחון את הנושאים שהעסיקו אותה בכתיבתה התיאורטית. כך למשל אבחנותיה מ"על הצילום" על אודות הצילום המשפחתי כמסמן היאחזות בעבר דמיוני שאינו קיים יותר, מהדהדות כאן בבירור. אך חדות האבחנה והמקוריות של סונטג, שכה בולטות בכתיבה העיונית שלה, מופיעות ברומן כהד רפה ולא משכנע.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
סוזן סונטג. צילום: אי-פי-איי
|
|
|
 |
|
 |
|
חווית קריאה מעייפת
|
|
|
 |
|
|
|
בפרולוג שמקדים את הטקסט כולו מופיעה דמות מספרת, שעל פי פרטים ביוגרפים שמיוחסים לה, החל מילדותה בקליפורניה, נישואיה בגיל צעיר, יהדותה ואחרים, ניתן להניח כי היא בת דמותה של סונטג עצמה.
אותה הדמות מעידה על עצמה שהמסע לעבר המדומיין הזה הוא הדרך שלה לחזור לאבות אבותיה שנולדו בפולין והיגרו לאמריקה. אך אבות אבותיה של סונטג היו יהודים כפריים עניים מה שאומר כי היא בוחרת למקם את הסיפור ההסטורי שלה בעבר של האריסטוקרטים הפולנים – "האחרים", ולא בשורשים המקוריים שלה עצמה. בחירה זו מעידה על נסיונה של סונטג להרחיק עצמה מנושאי הסיפור שלה – בזמן, במקום, במעמד חברתי ובדת - אולם בה בעת הזדהותה העמוקה עם בת דמותה אינה מאפשרת לה את המרחק הביקורתי הזה. וכך המסע הזה לעבר, שסונטג מדמה למעשה כתיבת הרומן עצמו, סובל מהרבה מהמורות בדרך: הדמויות של סונטג דברניות מדי, לעיתים ההבחנות שלהן מבריקות, אך פעמים רבות מדי, חווית הקריאה עצמה מעייפת.
הספר מציע עם זאת כמה נקודות אור, למשל בתיאור אמריקה בסוף המאה ה-19 ובמיוחד בתיאורי הפרטים הקטנים מעולם התיאטרון האמריקאי שבמסגרתו הופכת זלנסקה לסלב המפרסמת בשמים ושמפו, במחווה שהיא קריצה מודעת של סונטג להפיכתה לאיקון תרבותי המופיעה בפרסומות.
דמות מעניינת במיוחד, המופיעה בקצרה בסופו של הרומן היא זו של אדווין בות', שחקן שייקספירי מהולל ואחיו של ג'ון וילקס בות', רוצחו של לינקולן. זלנסקה יוצאת למסע הופעות עם בות' והרומן מסתיים במונולוג של בות' השיכור המזמין את זלנסקה לחדר ההלבשה שלו. במונולוג זה מספר בות' בין השאר על אחיו הרוצח, השחקן הנערץ ואהוב הנשים, ש"חשב שהוא חיסל עריץ, וציפה שיראו בו גיבור".
תיאור רוצח לינקולן כגיבור רומנטי בעל מראה מזרחי (שאף נרמז כי מוצאו יהודי) מרתק ומעורר בקורא הישראלי כמה אסוציאציות מטרידות. אדווין בות' מעיד על עצמו כתומך נלהב של לינקולן, אך גם מתאבל על הטרגדיה המשפחתית שלו, שגרמה להפיכתו ליעד להתנקשות כושלת של חולה במה מטורף שסבל מ"היסטורומניה". הבלבול המכוון הזה בין "היסטוריה" ל"פיקציה" המספק כאן אנקדוטה מבדחת, משמש את סונטג לעיתים דווקא כמקור להתחכמות מאומצת.
לעומת זאת, תיאור כישלון החזון האוטופי והקמת חברה כפרית אידילית בקליפורניה מזמן לפחות הארה סונטגית אחת: "אוטופיה אינה מין מקום אלא מין זמן, הרגעים האלה, הקצרים מדי, שבהם לא היית רוצה להיות בשום מקום אחר". חבל רק ש"באמריקה" אינו מספק מספיק רגעים כאלה.
|
|
|
|
|
|
|  | | "באמריקה". צילום: עטיפת הספר | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | חובבת ספרים וחתרנית בשעות הפנאי. דוקטורנטית בחוג לספרות אנגלית באוניברסיטת תל-אביב. מלמדת ספרות פוסט-קולוניאלית | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
