ראשי > תרבות > מורן שריר
בארכיון האתר
מישל, מה בל
מורן שריר כבר מתגעגע למיכל שפירא, הבחורה העמוקה והמרגשת ביותר בווילה
13/10/2004
חבל. מישל יכלה לקחת את הפרויקט הזה. גם אם היא לא היתה מוכתרת כמנצחת הסופית, היא בודאי היתה מגיעה לטופ-פייב, שזה מה שחשוב באמת.
 
אבל מישל הילכה על החבל הדק הזה שבין שפיות לטירוף ולהפקה נמאס לעמוד עם מזרן מתחת לחבל ולחכות שהיא תיפול. אז זה נכון שהמיקרופון שלה נקרע וזה נכון שהיא ניפצה את פסיפס הריפוי בעיסוק של אלעד. זה אפילו נכון שהיא שיקרה כשלא גילתה שלמדה בניסן נתיב, אבל האמת היא ששום הפקה בישראל לא תיקח על עצמה אחריות לבריאות הנפשית של אשה עדינה ושברירית כמישל. כמו שהרג דג זהב הוא סיבה מעולה להיפטר מאדם שאולי מבריק מדי לווילה.
 
אבל אז כמו עכשיו, מערכות ההתרעה כשלו. ולא שצריך מכ"מים כאלה מתוחכמים בשביל לזהות את טירופה של מישל. היא הרי הצהירה באודישנים שיש לה התקפים פסיכותיים והדגימה באמצעות
הטחת כיסא בריצפה. אבל כנראה שמישהו חשב שזה יהיה מצחיק להביא בחורה מקסימה ומעורערת לתוכנית ועכשיו מישהו צריך לשלם. למען השם, האודישנים הקפדניים כמו שהתגאו בהם, לא יכלו לסנן 15 אנשים יציבים מתוך עשרות האלפים שניגשו לבחינות?
 
חבל על מישל וחבל גם עלינו. אפילו על רוני חבל שהרי אין באטמן בלי ג'וקר ואין ג'וקר בלי באטמן. ועכשיו במי תתעמר האישה האיומה הזאת? מי תהיה האויב החדש שלה? קאתי? או אולי אנה שתופחת והופכת דומה למישל במימדיה. על פניו האישה שהכי מרוויחה מההדחה היא מישל עצמה אשר הגיבה בצחוק מטורלל ומעורר בעתה עת שמעה על הדחתה. אבל אף אחד לא שואל אותה. אם עשיתם את הטעות וקיבלתם אותה לפרויקט, לפחות תעמדו מאחורי זה. ואם היא לא כשירה אז שאף אחד לא יסתתר מאחורי תירוצי מיקרופונים ופסיפסים.
 
מישל שפירא. צילום: רונן אקרמן
את לא כמו כולם
 אתמול קראתי להדיח את מישל בעקבות תגלית יום-ההולדת. לעזאזל, לא באמת התכוונתי לזה. מכאן נדמה שלהעיף את מישל, הדמות העמוקה והמרגשת ביותר בווילה, הוא מעשה מוטרף לא פחות מכל ניתוץ כוס יין. עוד לא מאוחר. מישל לא הועברה לביתה מהווילה ונכון לכתיבת שורות אלו היא מבודדת בחדר מלון. עוד לא מאוחר לעשות מעשה רודריגו ולהחזיר אותה. למען האנשים שפוחדים להיתקע עם החיוכים חסרי המשמעות של אנה ואלעד כמו שהם פוחדים מיום מותם.
 
אבל כנראה שעכשיו מי מאיתנו שצופים בתוכנית יום יום ייאלצו לחפש אישיות אצל קאתי או ליבי. וחבל, כי מישל היתה כר נוח ופורה לשים עליו את הראש ולמצוא עומק. אפשר היה לחבב אותה, לרחם עליה ולכעוס עליה. כל אחד מצא משהו במישל (חוץ מאלעד ככל הנראה). אפילו אני. אני יכול להישבע שיצאתי פעם עם מישהי בשם מיכל שפירא מחיפה, למרות שזו היתה מיכל שפירא אחרת. ההיא היתה בלונדינית ולא נורא יפה אבל עדיין הייתי שמח לתת שם.

אם כך, מישל היא המיכל שפירא הראשונה מחיפה שבאמת מעניינת אותי. חבל שלקחו אותה מאיתנו. חבל לכולם.

מיכל. צילום: רובי קסטרו
זכרונות אחרונים
נפגשנו כך
מתחככת באלעד
חושפת שד
חוטפת בתוכ'ס
מפתה את אוהד
מתחרמנת עם אנה וליבי
  מדד הגולשים
הפוליגרף: קרקס...
                  24.31%
פלסטינים נגד סנופ ...
                  11.55%
בהופעה חיה: אייל...
                  11.42%
עוד...
מורן שריר
פעם, כשהיינו שעירים וצודקים  
אם הטיפול הזה יסתיים אאבד משפיותי  
לבחור מג'ורה יש קלטת רותחת של סטארסקי טוחן את האץ'  
עוד...

כותבים אחרונים
אמיר מרום
אסף שניידר
גל אפלרויט
ד"ר אמיר חצרוני
דני זאק
יוני בינרט
מנחם בן
עינת ברזילי
עמית יולזרי
רוגל אלפר