 |
/images/archive/gallery/107/383.jpg מורן שריר
צילום: נעם וינד  |
|
|
|
|
|
|
| מורן שריר תוהה איך זה שבכל מערכת היחסים הסקסית הזאת, אלון עדיין לא יורד לקאטי
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מחר, גם אחרי שנדע במי האמריקאים בחרו לנשיא, עדיין לא נפענח מדוע אלון לא יורד לקאטי. לא ברור כל העניין הזה. האם הוא לא מוכן לבצע עבורה את אקט ההקרבה הגברי האולטמטיבי? יכול להיות שהיא מספיק טובה בשביל תקיעה אבל כשזה מגיע לטעימות, הוא מעדיף לשמור על מרחק נידה? ואולי בכלל יש לה בעיות שם? הרי לא בטוח שיש להם בווילה את כל אמצעי ההיגיינה הדרושים. ויכול להיות שבאופן כללי אלון אלרגי לטונה.
אחת מנקודות האור בפרוייקט היא מערכת היחסים של אלון וקאטי. קצת כמו צ'ינו וטוני, מנהלים אלון וקאטי קשר יציב, אפרורי ומלא סקס. הם לא עושים יותר מדי סצינות, לא לוקחים קשה בגידות מנטאליות ופשוט חיים את החיים שלהם, כמו זוג נשוי שגם מזדיין. אולי בגלל זה אלון לא יורד לה. אולי הוא מבין שהוא כבר לא צריך להרשים אותה.
אחד הרגעים המביכים ביותר בתולדות הפרויקט אירע כשהילה יצאה החוצה והתחילה לרקוד לבד. היה ברור שהיא לא מיומנת בשחרור גופני ומנטלי ושכל קשר בין קצב המוזיקה לתנודות הגוף שלה, היה לא רצוני. היה ברור מה עובר לה בראש. היא רצתה להיראות כאחת שנהנית מסוג הבילוי הזה ולא לגמרי יכלה להפסיק ולהודות שהיא לא נהנית. מה גם שאף אחד לא הצטרף אליה והיא חשבה שזה יהיה יותר מטופש להודות בכישלון מאשר להמשיך ולהניע את הגוף בסירבול. בניגוד לאנה ונוחוביץ' שגדלו במועדונים ודאנס-בארים, הפעילות הגופנית הבסיסית של הילה היא התנגשות עם גורמים עוינים במחסומי מג"ב בשטחים. הריקוד לצלילי מוזיקה אלקטרונית לא סחף אותה ולא היה נעים לעין. היא צריכה להשתחרר. היא צריכה זיון.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
