 |
 |
|
|
|
|
|
|
| פיל וגליה קולקטיב על השיעתוק האנלוגי של אסיה אאוף קאפרי, הרוקבילי המוטנטי של אלקטרוניקט והתופינים היפניים של סינמון |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אסיה אאוף קאפרי, "Novi Ronde"
גרשום שולם כמעט הצליח לשכנע את וולטר בנימין להגר לארץ ישראל. אבל בנימין בחר ללכת בעקבות הלב השורר שלו ויצא למסע ארוך לרוסיה הלניניסטית ב-1923, בחיפוש אחרי זהות סוציאליסטית ואחרי אסיה, אותה פגש בקאפרי (שהיה יעד נופש טרנדי לאינטלקטואלים צעירים בשנות העשרים). אסיה, מלטביה במקור, היתה אגדה בזכות עצמה ובזכות העבודה שלה במחול ובתיאטרון ורצתה לקרב את בנימין הספקני למפלגה הקומוניסטית, אבל המסע נגמר במפגש אומלל עם הגבר השני בחייה ובמפח נפש. למרבה הצער, היא השאירה את חותמה על ההיסטוריה בעיקר בתור הערת שוליים ביומני המסע הרוסי של בנימין, אבל עכשיו היא חוזרת, בתקליט שמחבר את ההווה עם העבר המודרניסטי, עם מכשירים אנלוגיים כבדים, עם השפה הגרמנית ועם עידן השיעתוק, כשהוא עובר דרך העבר המפואר של הגל החדש הגרמני משנות השמונים ומזריק לו סטרואידים.
מרקס כתב שההיסטוריה חוזרת על עצמה, בפעם הראשונה בתור טרגדיה, בשנייה בתור פארסה. הפעם השלישית, אם להאמין לתקליט של אסיה אאוף קאפרי (Asja Auf Capri), הלא הם אניה קירשנר ודייוויד פאנוס מ-Anti-Family, היא פרנויה. “Everything has already been and yet I still join in time and time again”, שרה קירשנר, נרדפת על ידי הצללים של מלריה ומאניה D, הדרמה של ג'ינה X, טעם החלודה של איינשטורצנדה נויבאוטן ונופי הקרח של גראוזונה. מבטים חשדניים מעבר לכתף, הם לא רוצים להסתכן בשימור העבר, אבל אין להם שום עניין בניסיון לעדכן אותו ובאלבום הבכורה שלהם אין אף גירסת האוס לקלאסיקת אייטיז אבודה ושום זכר לאלקטרוקלאש קלאברי.
כמו מכונת אמנות וורהולית הם רוצים לשעתק את הרוח של המוסיקה האפלה האירופאית, וכמו מכונת אמת הם לא רוצים להוסיף לה שום דבר מיותר. "Novi Ronde" הוא תקליט מינימלי וטהור, עם הפקה כנה וחשופה שלא מנסה להסוות את החיבורים השבריריים שהופכים צלילים לשירים, תקליט מהסוג שאסיה המקורית, חברה קרובה של ברכט, היתה בוודאי מקדמת בברכה.
כל תקליט שבוחר במודע להסתכל אחורה ולא לחפש קדימה מסתכן בסירוס של העבר. כולם מבינים חדשנות, אבל פרשנות היא אמנות בלתי מוערכת. הצליל המקורי של להקות הגל החדש הגרמניות נוצר על רקע תנאים תרבותיים וחומריים ספציפיים: הטכנופוביה של המוסיקאים האלקטרוניים באירופה בין הדיסקו והאסיד-האוס, מרכזי ערים מתפוררים, קפיטליזם מואץ ומלחמה קפואה. הסכנה היא לקחת את כל זה, הבבואה האפלה של עידן פוליטי דכאני, ולעטוף במעטה נוסטלגי נעים כמו סרט ההתבגרות הקומי המצליח מהשנה שעברה, "להתראות לנין". אבל הטיפול של אסיה אאוף קאפרי במה שהיה עד לאחרונה תנועה נשכחת ומחוקה דומה יותר לשיוף של עבר רדום בנייר זכוכית מאשר לציפוי מבריק של לכה על שכבה של צלילים יד שנייה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
אסיה
|
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
|
 | |  | | אמנים, עיתונאים ורבולוציונרים כושלים | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
