 |
/images/archive/gallery/278/547.jpg גיא פינס.
צילום: רענן כהן  |
|
|
|
|
| גיא פינס מסכם 1500 תוכניות, נזכר בשיחה עם בראד פיט ומאט דיימון ומסביר למה הוא נהנה למכור בלונים |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
רוני קובן, פרומו
25/3/2005 10:12 |
|
|
|
|
|
|
|
זה קרה רק פעם בשנה: מחלקת התרבות של גלי צה"ל בראשותו של מולי שפירא היתה מתכנסת בחדר הישיבות המאובק שמחוץ לתחנה להרצאה המסורתית מול 30 חניכי הקד"צ (קורס קדם צבאי), הדור הבא של גל"צ. אחרי הפגזות הארטילריה הממוקדות היטב של כוכבים ממחלקת האקטואליה דוגמת אילנה דיין, יונית לוי ורפי רשף, לא היה לנו, חיילי חטיבת הבידור, שום סיכוי לשכנע את פרחי התקשורת הצעירים שאנחנו המחלקה הכי שווה בסביבה, אבל אז, רגע לפני הייאוש המוחלט, היה נכנס לחדר ה"פינס", גיא פינס או כמו שכולם קוראים לו "היי גיא". הוא היה מתנצל על האיחור בנונשלנטיות, זורק שביב אנקדוטה מראיון לילי עם מישל פייפר, הקד"צניקים היו עוצרים את נשימתם ואני, חייל טרי במחלקה בשורה האחרונה של החדר, הייתי מחייך לעצמי חיוך של ניצחון. פינס היה בשבילי מקור תקווה, סוג של הוכחה שגם אם אתה מתעסק כל החיים בשטויות, או כמו שאנחנו אוהבים לקרוא לזה, "כתבות צבע", אתה עדיין יכול להיות "טאלנט", שזה , כך לפחות האמנתי אז, איש רציני מאוד.
מאז עברו בביצת הבידור שלנו הרבה
מים, ופינס, ללא ספק מלך הביצה, יאלץ להתרגל השנה לנוכחותו של סלבריטי לא פחות מפורסם ממנו בהרצאה השנתית בגל"צ - השגריר איתן שוורץ, שהיה פעם כתב במחלקת התרבות ואחר כך המשיך לסטאז' בתוכנית של פינס. "ידעתי מההתחלה שאיתן הולך לזכות", מגיב פינס בדיפלומטיות. "הרבה לפני שהתוכנית התחילה איתן בא להתייעץ איתי, הוא רצה לעשות שינוי במילואים, לעבור מגל"צ לדובר צה"ל, עצבן אותו מצב ההסברה של המדינה. נדמה לי שהרצון שלו היה אותנטי מאוד, הוא לא הלך לתוכנית רק בגלל הרצון להתפרסם. אני שמח מאוד בשבילו, אני מקווה שהוא ינצל את זה נכון, ומי יודע, אולי בעוד כמה שנים נמצא אותו בתור מגיש מצליח באחד מערוצי החדשות בארץ".
אחרי כמעט 20 שנה בביזנס, מאות ראיונות בהוליווד ו-1,500 תוכניות של "ערב טוב" (ספיישל ה-1,500 ישודר ביום שלישי הקרוב), גיא פינס נראה די רגוע, כלומר כמה רגוע שאתה יכול להיות כשאתה בעל חברת הפקות, מגיש תוכנית יומית בטלוויזיה, בעל טור אוכל בעיתון וגם אבא לאנה הקטנה והמתוקה שחוגגת שלוש בימים אלה.
-כמה זמן אתה עושה את "ערב טוב"?
"שמונה שנים".
-יש תקדים לתוכנית ישראלית שרצה 1,500 פעם?
"לא יודע, אולי 'פסוקו של יום'? עוד יש 'פסוקו של יום'? אני באמת לא יודע, אני לא מגיע לערוץ 1 בשוטף".
-מה יכללו חגיגות ה-1,500?
" אנחנו עובדים על פרויקט ענק, מה שגורם לי בימים האחרונים לתעוקות קלות בחזה. ברצינות. גייסנו את כל המערכת לצילומי קליפ לשיר 'כבר צריך להתעורר' עם גידי גוב ורוני סופרסטאר בתפקידי אורח, יהיה גם שלב הגמר של 'גיא-Q', חידון 'דע את הביצה' שבו הזוכה הולך לקחת מכונית אמיתית. זה שעשועון טריוויה עם שאלות בסגנון 'מי מהדוגמניות הבאות לא היתה נשואה לכדורגלן?', אבל אנחנו לא לוקחים את עצמנו יותר מדי ברצינות. לא קריטי לדעת איפה נולדה רוני סופרסטאר, יותר חשוב בעיניי לדעת מי כתב את 'התקווה'".
-אבל בתוכנית שלך רוני סופרסטאר תקבל אייטם בקלות בניגוד לנפתלי הרץ אימבר או לחיים באר.
"אני מפרגן לקהל שלי שהם יודעים גם מי זה חיים באר וגם מי זאת רוני סופרסטאר. שתי הפיגורות האלה לא נמצאות באותו מקום, אבל מותר להכיר את שתיהן בלי להרגיש שאתה מפגר".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
גיא פינס. צילום: רענן כהן
|
|
|
 |
|
 |
|
'ערב טוב' היא לא תוכנית תרבות או ספרות
|
|
|
 |
|
|
|
-בוא נחדד את הנקודה. נניח שביום גיוסה של רוני סופרסטאר חיים באר מוציא ספר חדש. הוא ייכנס לתוכנית שלך?
"חיים באר לא ייכנס לתוכנית, זה נכון".
-ואם הוא יחגוג את יציאת ספרו מוקף בדוגמניות על יאכטה?
"במקרה כזה אני הכי אשמח לסקר את זה. אין לי רגשי נחיתות, אבל אני רוצה שהצופים של התוכנית שלי יידעו מי זה חיים באר. אני ילד שגדל גם על ספרים ועל תיאטרון, בתוכנית שלי תוכל למצוא אייטם על ניר הוד או על תערוכה ביד ושם, טוב, זה כי אני דור שלישי פעיל, אבל זה נכון ש'ערב טוב' היא לא תוכנית תרבות או ספרות. היום, בעידן המכרז, יש בערוץ 2 המון שמנסים לעשות תוכנית נורא מגניבה על סופרים. אין חיה כזאת, לצערי לא הצלחתי למצוא פתרון טלוויזיוני מעניין לספר החדש של חיים באר".
לקראת התוכנית החגיגית צלל פינס לארכיון ועבר על עשרות שעות שידור של עצמו כדי למצוא פדיחות מהעבר. מול גיא הצעיר עם הבלורית המבולגנת והלהט בעיניים הוא נכנס למצב ששנוא עליו במיוחד - התקף נוסטלגיה.
"כשאתה עובד בטלוויזיה אתה כל הזמן מצטלם ואז עוברות כמה שנים ופתאום אתה מסתכל ואומר: 'וואי, איזה ילד הייתי פעם'. ילד לא מסורק שעושה כתבות מזעזעות וארוכות עד אימה, אבל ככה זה, משתפרים, מתבגרים".
- בגיל 37, ההתבגרות על המסך מטרידה אותך?
"כן, אני מודה שזה קצת מטריד אותי. זאת תעשייה שמרוב שהיא סוגדת לנעורים, ההתבגרות תמיד הופכת לאישיו, בייחוד במקרה שלי שאני נראה יותר צעיר. עשיתי פעם כתבה על מפיק הוליוודי בכיר. רגע לפני השידור הוא צלצל למערכת מברלין וביקש שלא נזכיר בן כמה הוא, שלא יחשבו שהוא זקן. האיש היה בן 76. בזמנו זה נראה לי מוזר, אולי פאתטי, היום אני יכול להבין את זה".
-לא נמאס לך מ"ערב טוב"?
" אם היה נמאס הייתי כבר פורש מזמן. זה עדיין מעניין אותי, התוכנית הזאת לא נולדת מעצמה, יש עדיין מאבקים, אנרגיות, ריבים על המהות והאייטמים, כל זה עדיין מתדלק את העניין שלי בתוכנית".
-לא מתחשק לך לעשות משהו מעמיק יותר, נגיד לקחת את וודי אלן לראיון של שעה וחצי במקום לקליפ של 90 שניות?
"מתחשק לי מאוד, אבל בחוקים של הוליווד היום, הסיכוי שוודי אלן יפנה שעה וחצי נינוחות לראיון עם גיא מישראל הוא כמעט אפסי. בארץ אין הרבה אנשים שמרגשים אותי ברמה של ראיון עומק, אין לי חלום לראיין את דודו טופז, הייתי שמח לבלות סופשבוע עם ריטה, רמי והילדים, לשאול על החלומות והפחדים, אבל אין סיכוי שזה יקרה. מידת החשיפה האמיתית של אנשים כאלה, גם בארץ, היא מוגבלת מאוד. אבל אם כבר להעמיק, אז מעניין אותי לכתוב משהו, אולי איזה דרמה. יש לי עוד זמן וכנראה שגם זה יגיע".
-לפני כמה שבועות העלו בלוויין מגזין תרבות מתחרה, "Y בעשר". נלחצת?
"אתה לא יכול לתאר לעצמך עד כמה העניין נופח. לא היה שום לחץ. החבר'ה בלוויין חדשים, הם לא הבינו איך זה שכולם לא מחזרים אחריהם, הם קצת איבדו את העשתונות ואחר כך נהנו לרכוב עלינו בשביל להשיג יחסי ציבור לתוכנית הראשונה".
-ראית את התוכנית?
"ראיתי והם ממש לא קשורים למה שאנחנו עושים, הם הרבה יותר קרובים ל'אקזיט' מאשר ל'ערב טוב'. עורך את התוכנית הזו עודד קרמר, מי שהיה במשך שנים אחד מ'שני גברים שמנים', מבקרי הטלוויזיה של מוסף 'תל אביב', נדמה לי שעכשיו הוא מגלה שיותר קל לכתוב ביקורת טלוויזיה מאשר לעשות תוכנית טלוויזיה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
בטקס פרסי האקדמיה לטלויזיה. צילום: ברק פכטר
|
|
|
|
|
|
|
רוב האבאים לא מתאפרים
|
|
|
|
|
|
|
-אנה, הבת שלך, כבר יודעת שאתה "גיא פינס"?
"היא מתחילה להבין את זה. כשאנשים אומרים לי ברחוב 'היי גיא', היא שואלת 'למה הם אמרו לך שלום?'. היא יודעת שאני מתגלח בערב לפני הצילומים, שאני מתאפר, היא מבינה שזה מיוחד, שרוב האבאים לא מתאפרים. יש לנו גם חברים בטלוויזיה, כשאנה רואה את עפר שכטר, ידיד המשפחה, מופיע בטלוויזיה, היא מסמיקה בשבילו כאילו הוא חבר שלה מהגן".
-האבהות שינתה אותך?
"כן, ברמות מפתיעות. זה הפחית דרמטית את מינון הציניות ועשה אותי אמוציונלי יותר, בעיקר בקשר לילדים. כל ההתנגדות שלי לדיבוב סרטים מצוירים התמוטטה".
-אנה צופה ב"ערב טוב"?
"לא, זה גדול עליה".
-עם יד על הלב, ראיונות הוליוודיים עוד מרגשים אותך?
"תראה, מרגש זו מילה קצת גדולה. ראיתי הרבה, יש מעט דברים שעוד מרגשים אותי בהוליווד, אבל אני יכול להיות מופתע לפעמים. צילמתי לפני כמה חודשים ראיון עם הכוכבים של 'אושן12', ג'ורג' קלוני הבריז ברגע האחרון כי נתפס לו הגב העליון והוחלט לאחד את כל הכוכבים. מצאתי את עצמי מול בראד פיט ומאט דיימון, והיתה באוויר אווירה אחרת, הם החליפו דאחקות כל הזמן ובשלב מסוים כל העסק נהיה קצת יותר חופשי, פחות מיוחצן.
"כשמאט דיימון הלך לשירותים, בראד התחיל לדבר איתי על המצב בישראל, וכשמאט חזר הם התחילו לדבר על שרון סטון. היא הגיעה לפרמיירה של הסרט בלוס אנג'לס ועשתה למאט טיזינג קטן מול המצלמות. כששאלתי אותו על זה הוא נקרע מצחוק ואמר לבראד פיט: 'אתה קולט שהיא באה להתראיין בפרמיירה שלנו, היא עושה יחסי ציבור על חשבוננו'. אחר כך הוא פתח את הרגליים כמו שהיא עשתה ב'אינסטינקט בסיסי', בראד התחיל לצרוח ובחדר נהייתה אווירת מילואים".
- היית נוכח פעם ברגע של איבוד שליטה, רגע שבו כוכב קולנוע גילה פרומיל מפרצופו האמיתי?
"זה תלוי באנשים. אחד כמו רובין וויליאמס, אין לי ספק שבשיחה איתו אתה קולט ת'בן אדם. הוא מתנהג דומה ומספר את אותן בדיחות גם איתי וגם עם החברים שלו בברביקיו. בתחילת הדרך יצא לי להיות על הסט של 'סיינפלד', לראיין אותו חמש דקות לפני תחילת הצילומים, זה היה מרגש, אבל היום דברים כאלה כבר לא יכולים לקרות, הכל נהיה יותר מיוחצן, יותר בשליטה".
-גם בארץ סיקור השחקנים והזמרים נהיה יותר מיוחצן, קשה יותר לתפוס רגע אותנטי, שבריר אמת. זה מעצבן אותך?
"בארץ זה באמת קצת מגוחך. אנחנו עדיין טיפה בים, וכל ההיסטריות סביב כוכב זה או אחר הן רוב מהומה על לא מאומה. מצד שני, בעולם שבו לכל אחד יש סוכן, איך תתקדם אם לא יהיה לך סוכן משלך? או כל הקיטורים על ההצלחה של יוצאי'כוכב נולד', אני לא חושב שזה שזמר אלמוני חורש את הארץ בטנדר מקרטע אומר שהוא חייב לקבל יותר חשיפה משי גבסו. אין צדק בעולם, במיוחד לא בעולם השואו ביז".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
גיא פינס. צילום: ארכיון
|
|
|
|
|
|
|
אני מוכר בלונים
|
|
|
|
|
|
|
"לא פה ולא בשום מקום. כל התעשייה הזו היא אשליה אחת גדולה. כששידרנו מ'גלובוס הזהב' הטקס התקיים בשלוש בצהריים, היה אור יום וכדי שיראו שיש פלאשים על הכוכבים הביאו מכונת פלאשים ענקית שמשגרת פלאשים אדירים, שהכל ייראה נוצץ. והשטיח האדום, למה יש שם שטיח אדום? מה, ג'וליה רוברטס לא יכולה ללכת על הרצפה? גם שם הכל אשליה.
"היתה לי תקופה בחיים שחשבתי שצריך לפוצץ את הבלון, להראות את האמת. אבל מאז למדתי שאנשים אוהבים בלונים, לא בגלל שהם טיפשים אלא בגלל שבלון זה דבר מתוק, יפה, לפעמים הוא עושה שמח. אז אני מוכר בלונים. אני מקווה שאני לא משדר לצופיי 'לכו ותעריצו, לכו תתבטלו בפני הכוכבים'. אני מראה להם את האנשים האלה, אבל אני עושה את זה עם קריצה. זה הכל".
- והאנשים האלה? כוכבי הריאליטי הנואשים, הדוגמניות המנותחות, הזמרים המתקמבקים, הם באמת מעניינים אותך?
"המשחק הכללי מעניין אותי, התשוקות, האינטרסים. יש בעולם הזה חכמים ויש טיפשים, יפים ומכוערים, אנשי עסקים גדולים ואמנים תמימים. כולם ביחד מעניינים אותי, בהחלט, גם אחרי 1,500 תוכניות".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
