יוצא לאור

כל כך הרבה אמנים צעירים יוצרים כאן ולא מגיעים לתקשורת. יותר מדי כישרון מתמצה בהופעות מול מאה איש במועדונים קטנים. "יוצא לאור" - מדור חדש ב-nrg תרבות שמוקדש בדיוק לעניין הזה. הסיפתח: אסף אבידן

עמית יולזרי | 24/5/2007 17:26

קול כמו של אסף אבידן לא שומעים כל יום. כששומעים את מה שמנפק גרונו משפשפים עיניים בתדהמה ובטוחים שיש כאן איזה שהוא אפקט שמעניק לקולו איכויות של ג'ניס ג'ופלין, אבל הכל טבעי. הקסם הזה נמתח על פני כל הופעתו, ויוצר קהל מהופנט למוצא פיו. שווה לכם לבדוק כיצד אתם תופסים את ה"סינגר-סונגרייטר" הזה בהופעה - אין ספק, אסף אבידן הוא המרענן הרשמי של סצנת המוזיקה בקיץ 2007, וכנראה שלא שמעתם עליו עד עכשיו.

בגיל 26, אחרי 11 שנה בהן עסק באנימציה ובדיבוב סרטים מצוירים (בין היתר הוא אחראי לדמותו של קפטן פלמינגו, למי ביניכם שממש מתעקש), הוא החליט ללכת עם מי שהוא עד הסוף והתחיל לכתוב שירים. "לפעמים צריך לקבל אגרוף בבטן כדי להבין שאתה לא נמצא במקום הנכון", הוא אומר. "זה עצוב לכתוב רק כשאתה עצוב, ואז זה עצוב עוד יותר לגלות שכתבת הרבה".

0:00 / 0:00

וידאו : תרבות : חשיפה אסף אבידן והמוג'וס : nrgtv

לפני כשנה הוא שחרר את האי.פי הראשון שלו, "Now that you're leaving", והחל להופיע כשהוא חמוש רק בגיטרה האקוסטית שלו. אך זה לא הספיק לו. הוא בחר לעלות על דרך המלך של הרוק עם חברי המוג'וס, הרכב שיושב כמו שצריך, ולתת יחד איתם בראש בסיבוב הופעות חדש. כל השירים הם באנגלית, ולרגע אחד אין תחושה מאולצת באוויר.

צילום: רותם פלדנר, עריכה: דפי פרבמן

רוצים לחרוש את ארצות הברית

בניית ההופעה של אבידן והמוג'וס מסקרנת וחכמה: תחילה הוא עולה לבדו לבמה, כמו בימים ההם - רק עם האקוסטית, ולמרות זאת שורף את הבמה בצורה טוטאלית עם מילים וצלילים מכשפים, לאחר מכן מצטרפת אליו הצ'לנית הדס קליינמן, שעוטפת את קולו הייחודי בצלילים מלטפים ודרמטיים, ולבסוף עולים המוג'וס ומתחילה אקסטזה של ממש.

יופי של הרכב התגבש שם. הכימיה בין אבידן לרועי פלד (חשמלית), רן ניר (בס) וג'וני סנואו (תופים) מורגשת היטב: הם מריצים בדיחות, משתוללים ונראים מאוהבים אחד בשני. אחרי רצף שירים משכנע, מעלה אבידן את תמר אייזנמן להתארח ומספר לקהל ש"היא הסיבה שאני עושה בכלל מוזיקה ועומד על במה". השילוב

ביניהם חביב, ניכר שאבידן חולק לה כבוד רב, אבל אין מה לעשות: בשיאה של ההופעה המתפרצת, עוצרת אייזנמן את השטף והמומנטום נהפך למאופק יותר. עם רדתה מהבמה חוזרים החבר'ה לנגן בצורה משוחררת ושלוחת רסן וממשיכים לתת בראש עד הסוף.

חלומות גדולים יש לאסף אבידן ולמוג'וס, והם לא מרוכזים כאן בישראל: בעוד שנה מהיום הם רואים את עצמם חורשים את ארצות הברית, ומפיצים את הבשורה המוזיקלית בעולם. כיף לגלות, כך במקרה, אמן כמוהו שלא מנסה להתאים את עצמו לשטנץ הקיים אלא רץ עם הסגנון האישי שלו. למרות שהוא עוד לא פרץ, לא נראה לי מופרך בכלל להכתירו בתור הקול המעניין ביותר בסצנת המוזיקה הישראלית.

מכירים אמן ייחודי שצריך להיות ב"מוציא לאור"? שלחו מייל לכאן