מדען הרוח
רודולף שטיינר, מייסד התנועה האנתרופוסופית, מן הזרמים הרוחניים המשפיעים של המאה ה-20, היה גאון בכל קנה מידה - גם בעיני מתנגדיו. שבוע אנתרופוסופיה בערוץ הניו אייג'. כתבה ראשונה
כשחושבים על אנתרופוסופיה חושבים בדרך כלל על חינוך אלטרנטיבי, צעצועי עץ, אוכל אורגני וצעיפי צמר. מבלי לגרוע מחשיבותם של צעיפי צמר, תפיסת העולם שייסד שטיינר רחבה הרבה יותר: למעשה מדובר באחת השיטות המקיפות, העשירות והמרתקות ביותר בתקופתנו. כתביו של שטיינר כוללים יותר מ-350 כרכים, ובהם עשרות ספרים ואלפי הרצאות רשומות. שמואל הוגו ברגמן, הפרופסור המהולל מהאוניברסיטה העברית, תיאר את רודולף שטיינר כ"כאחד המורים הגדולים שקמו לאנושות".
רודולף שטיינר לא דיבר על נושא אלא אם כן נשאל עליו; אך מכיוון שנשאל אינספור שאלות, דיבר על כל נושא בעולם. מתוך שאלות אלו באו לעולם החינוך האנתרופוסופי והחקלאות האנתרופוסופית; ישנם עקרונות אנתרופוסופיה לציור, פיסול, ארכיטקטורה, עיצוב אופנה, דרמה ושירה; ישנה התעמלות אנתרופוסופית; רפואה, כלכלה ותורה מדינית; גיאולוגיה, זואולוגיה, בוטניקה, תורת אבולוציה; כל אלה מובאים בהקשר חובק של גישה רוחנית להיסטוריה ולקוסמולוגיה. מקום מרכזי שמור לפרשנות הנועזת שהעניק שטיינר לנצרות, ולתפקידו של "ישות הכריסטוס" בהתפתחות התודעתית של העולם. הנושא היחיד ששטיינר סירב לדבר עליו היה סקס, מכיוון שחש שהאנושות עוד לא בשלה למה שיש לו להגיד בעניין.
האנתרופוסופיה מעולם לא נועדה להיות רק תיאוריה מעניינת, אלא הייתה מראשית דרכה ניסיון נועז ומעשי לחשוף ידע, שהיה נסתר וסודי במשך אלפי שנים, ולכונן בעזרתו תרבות חדשה הפועלת בשם עקרונות רוחניים ומוסריים נעלים. לב האנתרופוסופיה מצוי איפוא בשאלות הרוחניות הגדולות - משמעות קיומו של האדם בעולם ותפקידו; מהם הכוחות הנסתרים המניעים את היקום - מה מקומם של הרוע והסבל? מהו המוות? מהו הגורל? מהו האדם, מהו "האני", מהו מבנה העולמות הרוחניים ומה הקשר ביניהם?
שטיינר טען כי ניתן להגיע לתשובות אמיתיות באמצעות "מדע-הרוח": שיטה אמפירית, ביקורתית ואובייקטיבית, המובילה לפיתוח יכולות וחושים רוחניים, שבעזרתם ניתן להכיר את המציאות הרוחנית העומדת מאחורי כל התופעות בעולם הפיזי.
שטיינר התווה דרך רוחנית מדוקדקת ותובענית. היא כוללת פיתוח תכונות מוסריות ומידות טובות, התבוננויות מודרכות בטבע, חינוך אמנותי, תרגילי חשיבה, רגש ורצון, דמיון מודרך ומדיטציות שונות ומשונות. בימינו, אומר שטיינר, האדם צריך ויכול להתפתח אך ורק מתוך רצון חופשי ובמודעות מלאה. רק כך יוכל לפעול כאינדיבידואל בעולם מתוך עוצמה, חירות ואהבה. שטיינר טען שהכרת האדם את עצמו ואת העולם חשובות באותה המידה: האדם הוא חידה, כך אמר, שהעולם הוא פתרונה. ואם ברצונך להכיר את העולם - חקור את האדם.
שטיינר נולד בקרלייביץ שבאימפריה האוסטרו-הונגרית, כיום קרואטיה. בילדותו הרבה לטייל ביערות ולשהות בתחנת הרכבת שאותה ניהל אביו. ההשפעה הכפולה, של הטבע ושל העולם הטכני, כך מספר שטיינר באוטוביוגרפיה
הקריירה המוקדמת של שטיינר היא של אינטלקטואל גרמני מן השורה, ולא מרמזת על התעניינותו בנסתר. בגיל 23 התמנה לתפקיד עורך כתביו המדעיים של יוהן וולפגנג גתה, ההוגה הגרמני הדגול. המתודה המדעית של גתה, המחפשת להבין את האידיאה הרוחנית מאחורי התופעה החומרית, השפיעה על האופי המדעי ששטיינר ביקש להקנות לתורתו האיזוטרית. שטיינר עבר לברלין וייסד כתב עת לענייני הגות ותרבות, ובהם פרסם חיבורים פילוסופיים. בימים אלה עוד לא היה לו האומץ לדבר בפומבי על חוויותיו העל-חושיות.
המהפך אירע כשלתדהמת חבריו האינטלקטואלים, הצטרף שטיינר לחברה התיאוסופית, והחל להרצות על ההתפתחות הרוחנית של כוכבי הלכת, על מלאכים ועל שטנים, על הגורל ועל גלגולי-נשמות, על אטלנטיס ולמוריה ועל עתיד היקום. התיאוסופיה היא תנועה רוחנית שקמה בסוף המאה ה-19 והושפעה בעיקר מהינדואיזם ובודהיזם טיבטי, עמוסה בסימבוליזם אוקולטי, שדיברה על ישויות רוחניות המדריכות את העולם ומובילות את התפתחותו התודעתית בהתאם למחזורים קוסמיים. רעיונות אנתרופוסופיים רבים מקורם בתיאוסופיה, אך שטיינר טען שכל דבריו נובעים מהתנסויות ישירות משלו. כמו שאר מנהיגי התנועה התיאוסופית, גם שטיינר סיפר שהוא מסוגל לחדור בתודעתו את "הרשימות האקאשיות", מעין ארכיון-הזכרון של כדור הארץ. שטיינר הוריד מהרשימות האקאשיות תיאורים פרועים ומרחיקי לכת של ההיסטוריה האנושית והגיאולוגית, שמעמידים באור חיוור את מיטב המדע הבדיוני.
שטיינר עמד בראש הענף הגרמני של התנועה התיאוסופית, אך הסתייג ממנה בכמה נקודות עקרוניות. התיאוסופיה היתה לדעתו מזרחית מדי, וכמו כל התורות מהמזרח - ייצגה נקודת מבט רוחנית שעבר זמנה, מנותקת מהנצרות וגם מאתגרי העולם המודרני. שטיינר, בניגוד לתיאוסופים, סבר שלנצרות ולהופעתו ההיסטורית של ישוע שמור תפקיד מרכזי וחד פעמי בהתפתחות העולם. לאחר שהמנהיגים האנגליים של התיאוסופיה הכריזו על הנער קרישנמורטי כגלגולו של המשיח וכמורה העולם (לימים התנער קרישנמורטי עצמו מהתפקיד), פרש שטיינר ב-1912 מהתנועה וייסד את האנתרופוסופיה, כשמאחוריו רוב חברי התנועה הגרמניים.
המרכז האנתרופוסופי הראשון, "הגתאנום" (על שם גתה), מבנה מדהים בתכנונו של שטיינר, הוקם כעבור שנה על גבעה בעיירה השוויצית דורנאך, ליד באזל, שכיום היא מעין עיר בירה אנתרופוסופית. המבנה היה עשוי כולו מעץ, פרי עבודתם של בעלי מלאכה שהגיעו במהלך מלחמת העולם הראשונה מארצות יריבות כדי לעבוד יחדיו בהתנדבות. הגתאנום נעשה למרכז הפעילות של שטיינר, שהחל לעבוד ולהרצות בקצב גובר. קבוצת שחקנים שביקשו משטיינר הנחיות כיצד ליצור תאטרון רוחני הניעו את שטיינר לסדרת הרצאות בנושא, כשיחד עם אשתו, מארי פון סיברס, יצר את האוריתמיה, אמנות-תנועה המבקשת להמחיש בכוריאוגרפיה את הנעשה בעולמות העליונים, ובעיקר את הרוח שמאחורי השפה. בגתאנום היה גם אולם ההופעות; שטיינר כתב והעלה שם את ארבעת "מחזות המסתורין" העוקבות אחר גורלה של קבוצת נשמות המתגלגלת לה מתרבות לתרבות. הצגה אחרת שהועלתה ב-1919 ונותרה פופולרית בקרב האנתרופוסופים היא "פאוסט" של גתה, הצגה מונומנטלית שנמשכת כשבוע תמים.
פנייה של איכרים הביאה לסדרת הרצאות על החלקאות "הביו-דינמית", הנפוצה היום באירופה. בעוד החקלאות האורגנית רק נמענת מדשנים כימיים וחומרי הדברה, החקלאות הביו-דינמית מבוססת על היכרות עם כוחות החיים של האדמה. החקלאי הביו-דינמי לוקח בחשבון את השפעת כוכבי הלכת והמזלות על שלבי הגדילה של היבול ועל חלקי הצמח השונים. החווה הביו-דינמית אמורה לתפקד כאורגניזם הרמוני, שבו האדם עובד עם הדומם, הצומח והחי. במקום חומרי הדברה ודשנים מסר שטיינר מרשמים לשיקויים ואבקות עבור האדמה, שאי אפשר לראותם אלא כסוג של מאגיה לבנה.
מורשת שטיינר מוכרת מחוץ לחוגי האנתרופוסופים בעיקר בזכות הרצאותיו בחינוך, שהובילו להקמת בית ספר לילדי פועלים בגרמניה. חינוך וולדורף, המבוסס על הרצאות אלה, הוא כיום החינוך האלטרנטיבי הנפוץ ביותר באירופה, יחד עם מאות בתי ספר אנתרופוסופיים.
בסוף מלחמת העולם הראשונה פרסם שטיינר תורה פוליטית שהקדימה את זמנה, שקראה להפרדה בין שלוש רשויות - המדינית, הכלכלית והתרבותית, והצביע על הנזק שנגרם למשל כשגורם אחד כפוף לאחר (לדוגמא, שהמדינה שולטת בהון, או ההון במדינה, או כשהמדינה או ההון שולטים בתרבות). כל אחד מהשלושה אמור להתנהל בהתאם לערך אחד משלושת ערכי המהפכה הצרפתית, חירות, שיוויון, אחווה: במישור המדיני, כאזרחים פוליטיים על כולם להיות שווים בזכויותיהם ובחובותיהם. הכלכלה אמורה להתנהל ברוח האחווה והערבות ההדדית, ואילו במישור התרבותי אמור לשרור החופש. על פי חלוקה זו, אפשר להבין איך הניסיון לכפות את השיוויון בתחום התרבותי מדכא את התרבות, או איך החופש במישור המדיני מוביל לתהו ובהו. תוכנית "החברה התלת-איברית" זכתה לתמיכה בקרב קהלים רחבים באותה תקופה, ביניהם קבוצות אנארכיסטיות.
ב-1922, באישון לילה, הציתו מתנגדיו של שטיינר (כנראה לאומנים גרמנים או קתולים קנאים) את בניין הגתאנום, שנשרף כולו. שטיינר מיד החל בתכנון בניין אחר במקומו, הפעם עשוי בטון, אך לא זכה לחזות בהשלמתו, לאחר שמת ב-1925.
באחת מהרצאותיו מתפעל שטיינר מהלנה פטרובנה בלבצקי, מייסדת התנועה התיאוסופית. דבריו על בלבצקי מעידים לא פחות מאשר על שטיינר עצמו: "ספרה [של בלבצקי] מספר כמעט על כל התחומים בחיי הרוח, התרבות העתיקה, הדת העתיקה; על כל הענפים האפשריים של מדעי הטבע, חיי החברה, האסטרונמויה והפיזיולוגיה. ייתכן שמה שכתוב שם אינו נכון; אבל גם אם אמנם כך, עדיין אני שואל: מי בימינו יכול לדבר בצורה ראויה, ולו גם מוטעית - על כל התחומים הללו, וכך להפגין שהוא מכיר אותם לעומק? עליכם להתחשב לא רק בנכונות, אלא גם ברוחב המחשבה - שאין להכחישו - ותקבלו דוגמא למה מסוגלת תודעה של אישה להגיע ביחס לתפיסת עולם גבוהה יותר, לא בתחום כזה או אחר של המחשבה האנושית, אלא בטווח הכולל של החיים המנטליים והרוחניים של האדם".
נא להמתין לטעינת התגובות
