ראשי » סגנון ופנאי » אוכל

רחוב שומשום: מתכוני טחינה

בקרב על הניגוב המושלם, הטחינה ללא ספק שולטת: היא פשוטה להכנה, ממכרת בטעמה ובעיקר בריאה להפליא. חיליק גורפינקל, הדוניסט ותיק והיפוכונדר מושבע, מבטיח לעצמו לצרוך ממנה יותר ובינתיים מצייד אתכם במיטב המתכונים

  יש אנשים שאוכלים ארוחת בוקר. אנשים כאלה אני לא אוהב. גם אם אני בעצם כן אוהב אותם, אני קצת שונא אותם. אלו בדיוק האנשים המציבים מראה מלוטשת היטב מול עיניי וממנה נשקפת דמותי הדקדנטית, זוללת הבשר האדום והגבינות השמנות.

כן, אני יודע שהצהרתי בעבר כי ארוחותיי מורכבות מפסטה, עוף וסלט - מאכלים פשוטים ובריאים למדי כביכול - אבל זו רק חצי אמת. זה מה שאני אוכל בערב, בבית. אבל בצהריים אני אוכל במסעדות, במסגרת העבודה. ושם, תאמינו לי, אני לא מסתפק בעוף וסלט.

בין האנשים שאוכלים ארוחת בוקר נמצא גם י', חברי הטוב. י' לא אוכל סתם ארוחת בוקר, כזו עם סלט וביצה. אצלו מחליפה את הביצה טחינה. כל יום. כשאני מתקשר אליו בתשע וחצי הוא "בדיוק מכין את הטחינה". נדמה לי שאפילו הילדה שלו, בת הארבע, אוכלת טחינה, בעוד הילדים שלי גורמים לי אושר בלתי נתפס כשהם מסכימים לטעום קורנפלקס ולא מבקשים מילקי בשש בבוקר.

אל תבינו אותי לא נכון. אני אוהב את י' אהבת נפש. הוא חברי הטוב ביותר כבר 20 שנה. כל כך אני אוהב אותו, שאפילו את שמו לא אסגיר כאן. אבל כמו בכל דבר שי' עושה, גם באוכל שלו הוא שקול, מדוד וזהיר. בדיוק ההפך ממני, למרות שברור וידוע לכול, שמבין שנינו - דווקא אני הוא ההיפוכנדר.

אבל למה, למה לעשות דווקא ולאכול כל כך בריא כל יום, ועוד מהבוקר? ואם כבר בריא, אז למה לא סתם יוגורט עם גרנולה? טחינה? מי לעזאזל מכין טחינה על הבוקר?!

העניין הוא שי' יודע בדיוק מה הוא עושה. הוא יודע שטחינה זה בריא. מאוד בריא, אפילו. טחינה מכילה המון, אבל המון, סידן, ואת זה כבר בטח קראתם קודם. במאה גרם טחינה יש למעלה מ-200 מ"ג סידן. בטחינה משומשום מלא - פי ארבעה מזה.

חוץ מסידן, טחינה מכילה גם כמויות מרשימות של זרחן, אשלגן, מגנזיום, ברזל וסיבים תזונתיים. הטחינה היא בעצם שומן, שרובו מורכב מחומצות שומן רב בלתי רוויות, הנחוצות לגוף ויכולות לסייע במניעת מחלות לב וכלי דם.

כל הנתונים המצוינים האלו גורמים לעוגייה שאני אוכל בבוקר להיראות ממש מטופשת. י', לעומת זאת,
תוקע עוד טחינה, אורגנית כמובן, משומשום מלא, אותה הוא מערבב עם קצת טחינה רגילה משכם בשביל הטעם, זולף מלמעלה שמן זית משובח ומיץ לימון - עוד שני מרכיבים משובחים - ומנגב עם פיתות אורגניות מקמח מלא, כמובן. ואני, מה יהיה איתי? נו, טוב. אני ממש מקווה שהקלישאה השחוקה "מה שלא הורג אותך - מחשל אותך" מחזיקה מים. אחרת הלך עליי.

קצת מצחיק לתת מתכון לטחינה, כי הרי אין כזה. הגרסה הלא מחייבת הולכת ככה:

החומרים:
1/4 מכל טחינה
1/3 כוס מים
מיץ מ-1/2 לימון
1 שן שום כתושה
מלח לפי הטעם
פטרוזיליה קצוצה להגשה

ההכנה:
אבל כולנו יודעים שכל אחד אוהב את הטחינה שלו אחרת, והסוד טמון במים. כלומר, באיכות המים
(וכאן היה אייל שני גורס, מן הסתם, שהם צריכים להיות רק מינרליים), ובעיקר בכמות שלהם.

מי שאוהב טחינה דלילה יוסיף יותר מים ומי שאוהב סמיכה, יחסיר. אבל אם כבר התכנסנו, אז תרשו לי להמליץ: ראשית, אני מציע להוסיף כמה שיותר מיץ לימון. אני סוחט שני לימונים, כותש שתיים עד שלוש שיני שום, מערבב עם מלח גס ורק אז מתחיל להוסיף

את הטחינה. כמה? בערך חצי מכל קטן.

התוצאה משמחת שולחן של ארבעה עד שישה סועדים. אני מניח שאתם יודעים שכשמתחילים לערבב זה נראה נורא, אבל בהמשך זה הולך ונהיה יפה, עד שמתקבל המראה המשחתי הנכסף.

אני לא מוסיף פטרוזיליה, אבל אתם יכולים לקצוץ ממנה כאוות נפשכם ולקבל טחינה ירוקה. חשוב, כמובן, להזכיר את המתכון המיתולוגי של דודו גבע זצ"ל, שהיה מוסיף שמן זית ישירות לטחינה ונמנע כמעט לחלוטין ממים.

 

כמות: ארבע מנות, זמן הכנה: 45 דקות

החומרים:
2 חצילים בינוניים או ארבעה קטנים (עדיף בלאדי)
1 כוס טחינה ביתית מוכנה
שמן זית לזילוף
מלח גס

ההכנה:
1. קולים את החציל על להבה גדולה גלויה (כ-20 דקות מכל צד) עד שהוא ממש שרוף.
2. חורצים פס לאורך החציל הקלוי ויוצקים לתוכו טחינה. זולפים מעט שמן זית משובח וקצת מלח
גס. אוכלים בכפית.
 

כמות: 4 מנות, זמן הכנה: חצי שעה

החומרים:
1 כרובית בינונית, שטופה ומופרדת לפרחים גדולים
1 בקבוק (כן, שלם) שמן צמחי לטיגון (הכי טוב קנולה)
1 כוס טחינה מוכנה
1 חופן פטרוזיליה קצוצה (לא חייבים)
מעט מיץ לימון מעורבב בשום כתוש (לא חייבים)

ההכנה:
1. מחממים היטב את השמן במחבת עמוקה (אפשר גם בווק). כשהשמן חם מאוד אבל לא מעלה
עשן, מטגנים בו את פרחי הכרובית עד להזהבה קלה (כל העסק אמור לקחת כעשר דקות). אל תהפכו אותה לסמרטוטית ואל תתפתו לבשלה קודם לכן במים רותחים. אין צורך.
2. מחלצים את הכרובית מהמחבת באמצעות כף מחוררת. מניחים במסננת ואחר כך על נייר סופג.
3. יוצקים על פרחי הכרובית כמות נדיבה של טחינה, אבל נמנעים מלהטביע אותה בתוכה.
4. אפשר להוסיף עוד קצת מיץ לימון מעורבב בשום כתוש ולקשט בפטרוזיליה קצוצה, אם רוצים.

כמות: 6 מנות, זמן הכנה: חצי שעה

החומרים:
1/2 כוס שמן זית
1/2 כוס צנוברים
1 ק"ג בשר מעורב עגל וכבש (או עגל מעורב ב-100 גרם שומן כבש טחון)
1 בצל גדול קצוץ דק
1 צרור פטרוזיליה קצוץ דק
1 כפית מלח
1 כפית פלפל שחור
1/4 כפית אגוז מוסקט
1/4 כפית בהרט (אפשרי)
1 כוס טחינה ביתית דלילה

ההכנה:
1. מחממים תנור אפייה ל-180 מעלות.
2. במקביל, מחממים את שמן הזית במחבת על להבה בינונית ומטגנים את הצנוברים עד להזהבה קלה מאד. נזהרים לא לשרוף או להשחים מדי.
3. מערבבים את הבשר, הבצל, הפטרוזיליה, התבלינים וחצי מכמות הצנוברים בקערה.
4. יוצרים מהתערובת קציצות מאורכות וקטנות בגודל אצבע (מעין קבבים קטנים) ומניחים אותן בתבנית אפייה בגודל מתאים.
5. יוצקים מעל הקציצות את הטחינה ומכניסים לתנור.
6. אופים במשך 20 דקות בתנור, מוציאים, מפזרים את המחצית השנייה של הצנוברים ומגישים מיד.

טחינה שחורה היא סוד ופלא גדול. זוהי טחינה שעשויה מקצח, אותם גרגרים שחורים המקשטים את
הבייגלה, הפיתות והבורקס של אופים מתוחכמים. הטחינה השחורה נראית קצת כמו שמן מנוע וגם טעמה מוזר משהו - מר, חריף וחזק. נסו לפזר זרזיף עדין ממנה, בלי לדלל במים או לתבל, על סלט ירקות או סלט ירוק.

לא כולם יאהבו, אבל חלק יסברו כי מדובר בתגלית מופלאה. והכי הכי: ערבבו טחינה שחורה וסילאן תמרים ותעשו סנדוויץ' לילד. את אותו דבר אפשר לעשות עם טחינה גולמית רגילה ודבש, כמובן. הילדים שלי קוראים לזה ממרח בריאות וזו אחת הדרכים היחידות שבאמצעותן אני עדיין מצליח לנצח במאבק האינסופי על תזונתם.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...