כן, אדוני הבשר: מסעדת עב בשר
סביר להניח שהיו בעב בשר עוד מנות מלבד הסטייק, אבל ברגע שהוא הונח על השולחן - עסיסי, רב שכבות, צלוי באופן מושלם - לא היה לאף אחת מהן סיכוי
היעדר שאר הרוח בשם הרחוב עומד בסתירה מוחלטת לשם המסעדה שמפארת את תחילתו: עב בשר. איזה יופי של שם. קודם כל, שם עברי. שנית, שם שכבר בשמיעה ראשונה מבהיר לך לאיזו מסעדה אתה נכנס, ובכלל, שם עם חיוך. משהו שקשה להאמין שהשם "רחוב המחשב" העלה אי פעם אצל מישהו.
החיוך בעב בשר לא יורד מהשפתיים גם כשאתה נכנס למסעדה. למרות המיקום בלבו של עוד אזור תעשייה והעיצוב התעשייתי המתבקש (צינורות מיזוג עבים עטופים בנייר כסף, ושאר הרפרטואר), זו בכל זאת מסעדה שגורמת לך להרגיש מהרגע הראשון קצת אחרת. על הקירות תלויים צילומים גדולים בשחור-לבן, מהשנים שבהן צילמו כאן בשחור-לבן.
היום אנחנו כבר יודעים שלקרוא לעבר הזה עבר קולקטיבי, זו התנשאות והרחקה של ציבורים גדולים, אבל אני מאמין שעדיין אפשר לקרוא לו, בלי להעליב אף אחד, העבר הנוסטלגי. עבר של כיתות קטנות עם מחנכות מחויכות, עבר של ילדים על טרקטור, של פועלות בבית חרושת לכרוב, של מורים מול לוח ונוסחאות. בקיצור, סוג התמונות שגורם לך להרגיש שמי שעומד מאחורי המסעדה הזו לא נחת הרגע מהירח.
התמונות האלה מעטרות גם את התפריט, וברגע שהתפריט (כרוך כאלבום תמונות) מגיע לשולחן, אתה לא יכול שלא לעלעל בו: אחת התמונות נראתה לי כאילו צולמה בבית הספר שלי. לא, מסתבר שהיא צולמה בשנים שבהן הייתי בבית ספר, אבל דווקא בגבעת ברנר.
מוזר, אפילו המורה נראתה לי אותה מורה. אחרי קבלת פנים מחויכת ומרככת כזו, ושירות מלא קסם ועזוז של קצינת קישור לשעבר, באופן טבעי התקוות נוסקות. ואז עשיתי מעשה שלא ייעשה. מנת היום בתפריט המסעדה היתה סטייק אנטרקוט 500 גרם.
לא הוגן להזמין סטייק כזה במסגרת ביקורת, מהטעם הפשוט: ברגע שאתה מזמין סטייק כזה, כל הביקורת תלויה רק בו. נכון, יש קבב ויש חציל, יש קר פצ'יו ויש סטייקים קטנים יותר (אחד, אגב, מכונה סטייק עב הבית), יש סלטים ויש פסטה. אבל כשאתה מזמין מנת דגל שכזו, סטייק ענק, או תבשיל מיוחד, או את המנה ששמעה הוציא את שם המסעדה, בעצם אתה יוצר מצב לא הגון, שבו הרושם הכללי של הביקורת תלוי בהצלחתה או באי הצלחתה של מנה אחת בלבד. רגע של חוסר זהירות מצד הטבח, איזה טלפון דחוף שמודיע שלילד יצאה שן, והופ, הלכה כל הביקורת.
אבל לא כאן.
הבשר ניצלה למהדרין, שום טלפון דחוף ושום שן. בעב בשר מציעים את האנטרקוט עשוי מדיום. יש מי שיאמר, ואני לא אתווכח, שהמדיום של עב בשר קרוב יותר למדיום רייר, אבל מידת הצלייה חשובה פחות מהאחידות שלה, ולהגיע לאחידות צלייה בסטייק גדול זו מיומנות, ולא מיומנות מובנת מאליה. הסטייק היה עשוי שכבות כמו קניון בשיעור גיאולוגיה: שכבה חומה פריכה דקיקה, מתחתיה שכבה ורודה בהירה בעובי שווה, מתחתיה עוד שכבה בוורוד כהה יותר, עוד אחת באדום בהיר, ולבסוף שכבת האמצע, לב לבו של הסטייק, בבורדו עמוק ועז.
השכבות היו זהות משני הצדדים, והסטייק כולו היה טעים כל כך, עסיסי כל כך, ומהנה כל כך, שאפילו לא שמתי לב שבלי מאמץ חיסלתי חצי קילו בשר. בקיצור, הימרתי על המוניטין של המסעדה, ושנינו הרווחנו.
מנות אחרות היו בסדר גמור אף הן, אבל הן לא התעלו לדרגת הסטייק האורוגוואי. מנה ראשונה של חציל שלם קלוי בטחינה ובסלסה פיקנטית היתה טעימה אבל שגרתית, והפוקצ' ה שהוגשה איתה יכלה להיות קצת יותר מתוחכמת. לעומת זאת, מנת הקבב דווקא היתה יוצאת נשכרת אילו היא היתה קצת יותר שגרתית.
בשנים האחרונות רווחים אצלנו יותר ויותר הקבבים בטחינה גסה. באופן אישי אני מעדיף אותם על פני הקבבים הטחונים דק והדחוסים. הגרסה של עב בשר, שהיתה בסדר גמור אגב, היתה מהסוג הטחון דק, מתובל מאוד ודחוס מאוד. עשויה כהלכה, אבל לא לטעמי.
גם האורז שהוגש איתה היה בסדר, אבל לא לטעמי. אני לא משתגע על כאלה כמויות של שמיר באורז, הן מסתירות את טעמו ומונעות ממנו להיות מה שהוא אמור להיות: תוספת. בקיצור, הסטייק היה טוב כל כך, שהוא לא נתן סיכוי אמיתי למנות האחרות. ואגב, כבר ציינתי שהוא הגיע עם פלחי תפוחי אדמה מצוינים? אין מה לעשות: כשהולך, הולך.
עב בשר. המחשב 1, אזור התעשייה פולג, נתניה. 09-8859599
חציל קלוי: 32 שקל
פוקצ'ה: 19 שקל
אנטרקוט: 500 גרם 170 שקל
קבב טלה: 52 שקל
פונדנט שוקולד: 36 שקל
2 סודה: 22שקל
סה"כ 381 שקל
נא להמתין לטעינת התגובות
