מונגוליה באופניים - ההכנות לדרך
יאיר (יאיא) רן, 23, מחצרים ואמוץ יגב, 24, ממשמר הנגב חברים מהתיכון. אקסטרים עושה להם את זה, נופים פרועים מרגשים אותם ויעדים עם מעט מטיילים הם אלה שיגרמו להם לטוס עד סוף העולם. את הטיול המסורתי של אחרי הצבא הם מתכננים לעשות על גבי אופניים במונגוליה. בחודשיים הקרובים הם ישתפו בחוויותיהם. שני חברים יוצאים לדרך - יאיר כותב, אמוץ מצלם
רצה הגורל ונהיינו גם לוחמים כתף אל כתף, אותה יחידה, אותו צוות, רק שהחדר שלי כמובן ביחידה הרבה יותר מגניב, יותר צחוקים וגם פחות דופקים בשמירות.
אני יאיא, משוחרר כבר יותר משנתיים, עסקתי כמעט עד אתמול בחינוך כמרכז שבט צופים. אמוץ נשאר בקבע, היה מפקד צוות וקצין רציני בצבא. שנינו בענייני אופניים. אני קצת פחות מאמוץ ואמוץ קצת יותר ממני. אקסטרים עושה לנו את זה. אנחנו ממש לא מסוג האנשים שיושבים על החוף ו... שאלה טובה. אנחנו לא ממש מבינים מה הם עושים עם זה.
חבר'ה מהצוות שלנו בצבא טסו לכל מיני מקומות. מאפריקה ועד דרום אמריקה דרך אוסטרליה וניו-זילנד. אמוץ ואני חשבנו על יעד אחר, פחות מוכר, עם פחות מטיילים ועם פחות ישראלים והחלטנו לנסוע למונגוליה. מזרח רחוק, קר ומגניב, נופים פרועים והמון סוסים.
דיברנו על לטייל יחד ואני התחלתי לחפש אנשים שטיילו במקום הרחוק. יום אחד ישבתי לארוחת בוקר עם רפי, המנהל והמתחזק הראשי העיקרי והכמעט בלעדי של פינת החי בקיבוץ שלי, סיפרתי לו על הרעיון והוא בנונשלנטיות אמר לי שבנו אלדד, רוכב אופניים ותיק ומנוסה עשה טיול של חודש במונגוליה על אופניים עם חבר. מה?!?!?!? טיול אופניים במונגוליה. זה מושלם. הבן-אדם גאון!
מהר מאוד הרמתי טלפון לאמוץ. משם העסק כבר היה ברור מאוד ואף על פי כן לא ברור בכלל. ברור שאנחנו הולכים על זה, לא ברור בכלל איך. התקשרנו לאלדד שגר בקיבוץ ברעם. אנחנו גרים בקצה השני של הארץ, בצפון הנגב. קבענו להיפגש בירושלים. הסתבר שהאליל החדש שלנו, אלדד אוחיון הגיע לפגישה הישר מתחרות אופניים. זה גבר. אמוץ כמובן התרגש יותר ממני מהמידע הזה, ואני פשוט התרגשתי לראות את אמוץ מתרגש. ככה זה חברים.
הפגישה עם אלדד הייתה מטרפת, מהפנטת ופשוט בלתי נשכחת. ואני ממש לא מתכוון לאוכל שהיה בבית הקפה וגם לא לשירות האדיב של המלצריות. אף כי היה שירות נהדר. אלדד פתח והראה לנו מצגת של הטיול שלו. אחר כך הוא הסביר על מונגוליה, המדינה עם צפיפות האוכלוסייה הנמוכה בעולם. "זה אומר" כך הסביר אלדד "שאתה נוסע על הדרך הראשית במונגוליה על אופניים, וזו היא כמובן דרך עפר ולא
אחר כך אלדד נתן עוד המון הסברים טכניים על הרכיבה הענפה, על סוגי הקרקע והנוף המשתנים, על הדרך הקשה, על המרחקים העצומים. בטיול שהוא עשה רכבו בממוצע ביום 90 ק"מ והיו ימים של רכיבה של 120 ק"מ. מטורף לגמרי.
אלדד העביר לנו רשימת נ.צ מדויקת של המסלול. קנינו G.P.S וכבר יש את הנקודות של המסלול בפנים. הכנו רשימת ציוד מדויקת לפי משקל וחישובים מה לשים באיזה תיק. קיבלנו המלצה למקום לקנות בו אופניים בבייג'ינג. אלדד הסביר איך להגיע עם הרכבת הטנראנס סיבירית לאולן בטורר, בירת מונגוליה. בערך חודשיים לפני הטיול אלדד עזר לנו לסגור המון קצוות שאפילו לא ידענו שהם פתוחים, כי לא הבנו עד כמה העסק צריך להיות מדויק ונכון.
אמוץ ואני הכנו רשימות מדויקות של איזה ציוד יש לנו. מה אנחנו קונים בארץ ומה בסין. הזמנו מטענים סולריים לסוללות נטענות. ביררנו לגבי טלפון לווייני לשכירה. כל מה שקשור להכנות לפני אנחנו מוכנים. אלדד לא רק הכין אותנו מבחינה טכנית, הוא גם הרעיף עלינו מוטיבציה והמון כוח לכל ההכנות הללו. בזכותו כל התהליך של ההכנות נהפך למרתק וכייפי. חוץ מזה במקרה של חס וחלילה "טפו טפו טפו" אנחנו לגמרי בונים עליו בתור מי שמכיר את המקום.... סתם.
הזמנו כרטיסים דרך "עולם אחר" והכנו את כל הויזות. כאן מגיעות תודות לתמר סוכנת הנסיעות שלנו. הסידורים האחרונים עוד כללו יום שבו אמוץ עשה הכנה בחנות אופניים במושב סגולה ולמד איך לתקן כל תקלה אפשרית. אני, חובש מוסמך, הכנתי ערכת עזרה ראשונה שלא תבייש אף רופא מוטס. בקיצור – עשינו את כל מה שצריך בשביל להתכונן ואנחנו כבר רוצים לטוס.
אנחנו עדיין בישראל. עוד פחות משבוע נטוס. עכשיו זהו הזמן לפרידות אחרונות מהחבר'ה בצוות, מהמשפחה ועבורי גם מהחברה שאני כל כך אוהב. ויאללה למטוס. בסין מחכה לנו עוד עבודה רבה. קניית האופניים, התיקים, כלי חילוף ועוד ציוד נלווה. קצת אולימפיאדה ויאללה לרכבת. פשוט זה בטח לא יהיה ורק שנינו נישאר כדי להצליח. אלדד וכל המשפחה כבר לא יהיו איתנו. ואז תתחיל החוויה האמיתית. הנופים הם רק תירוץ לצאת להרפתקה שכזו. הדרך היא המטרה.
נא להמתין לטעינת התגובות
