ראשי » סגנון » תיירות » מדריכי יעדים » מונגוליה

המדריך למונגוליה: איך מטיילים בארץ הפראית

קשה להגיע למונגוליה, קשה להסתדר בה וגם לגמוע את המרחקים העצומים לא קל - אך המישורים הירוקים והמפגשים עם אנשי הארץ הפראית שווים את המאמץ. המטייל אדם שחף ממליץ

לעד מונגוליה תעלה בי זכרונות על מישורים מוריקים המתפרשים עד האופק, שביל עפר בודד חוצה אותם הנדמה שמוביל לשמיים. השמיים התכולים והצלולים ביותר בהם חזיתי בכל אסיה. זכרונות על מפגשים עם אנשים שהזמן כמו עצר עבורם מלכת מאות בשנים. לכודה דרומית לרוסיה וצפונית לסין, ואחת מעשרים המדינות הגדולות בעולם, מציעה מונגוליה הצצה מרתקת על נופים פראיים ובני אדם שהתגברות על קשיים קיומיים היא לחם יומם.

אקלימה של מונגוליה הוא אקלים יבשתי. הווה אומר קיצוניות גדולה מבדילה בין תנאי עונות השנה ובין יום ולילה. בקיץ, העונה המומלצת לטיול, בין החודשים יוני לספטמבר, המבקר אותה ימצא שמיים בהירים ומזג אוויר חמים, להוציא משקעים אקראיים הנושאים ממטרים קצרים, ולילות קרים. החורף, על כל ארבעים מעלותיו שמתחת לאפס, אפשרי לטיול גם הוא, ויספק מבט לתוך ערבות מושלגות.

הטיסה למונגוליה אינה עניין של מה בכך. לא קיים קו אווירי המקשר ישירות בין תל אביב לבירה, אולן באטר. בפני המבקש להגיע האפשרות הזולה ביותר תיהיה טיסה לסין או לרוסיה והגעה יבשתית באוטובוס או ברכבת הטרנסמונגולית. החסכנים יוותרו על הרכבת הישירה אל הבירה, יגיעו בתחבורה ציבורית או בטרמפים אל הגבול ויחצו אותו בכוחות עצמם, מה שייקח מעט יותר זמן אך יעלה פחות משליש עלות הנסיעה הישירה.

אשרת כניסה אינה נושא בעייתי, כאשר בעלי דרכון ישראלי יקבלו חותמת המאפשרת שהייה בת  שלושים יום, חינם. קיימת אפשרות להאריך אותה בעלות של כשני דולר ביום במשרד ההגירה באולן באטר, ורבים מנצלים אפשרות זו שכן לטעמם שהייה של חודש היא קצרה מדי, ובצדק. גמיעת המרחקים הארוכים של חבל ארץ זה על דרכים משובשות להחריד דורשת זמן רב בפני עצמה.

כל ההרפתקאות מתחילות באולן באטר, וזאת כי במונגוליה, "ארצם של בני החייל" (זה פירוש שמה),  גם הטיול המאורגן ביותר טומן בחובו מידה של חוסר וודאות. הבירה היא המקום למצוא שותפים לטיולים, היא המקום להצטייד בשוק השחור, היא המקום לקחת שאיפה אחרונה לפני שעוזבים את הציוויליזציה האהובה למשך מספר ימים, ומפסיקים להשתמש באסלת ישיבה.

יימצאו בה גם מוזיאונים, קרקס ואכסניות מפנקות, אך לטעמי היא טובה בעיקר כתחנת מעבר לתחילתה של הרפתקה, וקיימים אי אלו בישי מזל שנתקעו בה שבועות במסע חיפוש אחר מסע, או אחר שותפים. רוב מנהלי האכסניות הידועות ידעו לספק מידע

די הצורך אודות רוב האפשרויות לטיול ולארגן אותם, כך שספר-מדריך אינו הכרחי. 

קיימות מספר דרכים לגלות את מונגוליה, רובן יבשתיות, מאחר וגם הפזרנים יגלו שטיסה יכולה לקחת אותם רק עד גבול מסויים. הדרך הנפוצה ביותר היא לשכור רכב ונהג-מדריך, לרוב במסלול פופולרי אשר נקבע מראש, במחיר של בין 15 ל-40 דולר ליום. לא מומלץ לרכוש רכב או אופנוע כי מאות קילומטרים מפרידים בין תחנות שירות או דלק, ומאוד סביר שהרכש החדש תקול מבפנים ללא שום דרך לדעת זאת. מטיילים שניסו זאת איבדו ימים יקרים בניסיון לטפל בו, וכשהעלו חרס בידם, ימים נוספים כדי להיפטר ממנו.

יש האומרים שהדרך לטייל במונגוליה היא על אוכפו של סוס. כל אחד יכול לרכוש בהמה אצילית זו בסכום של כ-500 דולר, לתור אזור מסויים על גבה או לנוע לנקודה מרוחקת אחרת, ולאחר מעשה למכור אותה, לפעמים אף ברווח. מונגוליה משופעת בסוסים מאולפים היטב, שסבלו מספיק בינקותם כדי להפוך להיות פרטים בוגרים וממושמעים. הנה לפנינו הרפתקה אמיתית! אין צורך במדריך, רק במפה, מצפן, מים ומזון, ורצוי לטייל בקבוצה של מעל שני אנשים, היות וגניבת סוסים במונגוליה היא מכת מדינה. אין מדובר בשוד באיומים, כלומר לא קיימת פה סכנה לשלום המטייל, אלא בגניבה לילית, אשר ממנה ניתן להמנע באמצעות חלוקת הלילה למשמרות.

אפשרות אחרת, ומעטים הבוחרים בה, היא לטייל ברגל ובטרמפים. יש שיגידו ששיטה זו איטית מדי למרחקים העצומים של מונגוליה, ודורשת סיבולת רבה. התיק הגדול נסחב על הגב, אך בעיני זוהי הדרך לראות את פניה האמיתיים של ארץ - במפגש בלתי אמצעי עם הקרקע והאנשים היושבים עליה.

יתרונה של דרך זו הוא במפגשים האקראיים שהיא מספקת, והסיפורים שייחרטו בזכרון לעד. כנראה שזו גם הדרך הזולה ביותר לטייל, למוכווני התקציב שביננו. מעטים המקומות בעולם בהם תוכלו להידחס עם עוד 12 מונגולים ברכב פרטי ואף להכיר שני מטיילים נוספים, בעוד הנהג מתרענן כל כמה דקות בלגימת וודקה תוצרת בית. 

נופיה של מונגוליה שונים ומגוונים, והמשותף לכולם הוא הנוכחות האנושית המינימלית, אם בכלל. לא קווי חשמל או טלפון, לא כבישים ולא גשרים. מצב זה מתקבל הדעת לאור העובדה שזו המדינה הדלילה ביותר באוכלוסין ביחס לגודלה. פחות מ-3 מיליון איש הפרושים על מרחבים עצומים, 40% מתוכם מרוכזים בעיר הבירה.

בצפון, במחוז חופסגול, יושב אגם ענק ומימיו צלולים. בחורף, בקפאונו, הוא מהווה ציר תחבורה (כן, היו אותם נהגים חסרי מזל שנסעו בעת ההיסדקות וטבעו), ומוקד אירועי ספורט על הקרח. אותו מחוז הוא גם ביתם של אנשי הטסאטאן, שבט מצומצם של אנשים שמקור פרנסתם הוא עדרים של איילים מבוייתים, שאל מקום מושבם החבוי ניתן להגיע רק ברכיבה ובליווי מדריך.

המערב הררי ופראי, ומקום ביתם של מונגולים ממוצא קזאחי. העיר המרכזית היא אולגי, והבסיס לכל טיול באזור. עשרות אגמי ענק ומאות נחלים ונהרות משתלבים בנוף בתולי ומוגדרים כשמורות טבע ועשרות מסלולי הליכה ורכיבה לכל הצמאים למגע קרוב עם חבל ארץ מרהיב זה.

כשליש משטחה של המדינה תופס מדבר גובי, החמישי בגודלו בעולם. בית לנוודים השורדים בו למרות הכל, שכלי תחבורתם העיקרי הוא הגמל הבקטריאני, הדו- דבשתי. אחת מגולות הכותרת היא חוליות חונגורין אלס (KHONGORIN ELS), רצועת דיונות בת 180 ק"מ שפירוש שמה "החולות המזמרים", שם שמבוסס על תופעת זמרת החולות כשהרוח נוחה לאפשר זאת. הגובי, שבהגדרתו הוא מדבר קר, הוא גם מקום לתופעות מרהיבות של קרחונים בלב מדבר, אשר ניתן לראות ביולין אן (YOLIN AN), קניון הקרח, נווה מדבר בו שורד הקרח עד חודש אוגוסט.

תושבי מונגוליה שלא חיים בערים או בכפרים חיים חיי נוודות, בה נדמה שיש מן המשותף בכל מונגוליה. במרכז אורח חיים זה עומד הגר (GER), אוהל מעגלי נייד שמותאם באופן מושלם לחיי הנוודות. מתוקף היותם נוודים, ערך הכנסת האורחים טבוע עמוק בתרבותם של אנשי מונגוליה. מחזה שכיח הוא שעובר אורח מוזמן פנימה ומקבל ממיטב המטעמים שיש למשפחה להציע: תה לבן מחלב סוסה, אייראג - משקה עשוי חלב סוסה מותסס, אורום - חמאה מחלב יאק ומיטב נתחי הכבש שנשחט באחרונה.

לעתים קרובות אף תוצע מיטה ללילה. אם האורח יהיה בר מזל באמת, יוכל הוא להיות עד לשחיטת הכבש, אירוע מרשים בפני עצמו. התקשורת תהיה קשה, היות ורוב המונגולים אינם דוברי אנגלית, ותתבצע ברובה בשפת גוף. אני ממליץ לכל אחד ללמוד כמה משפטי מפתח במונגולית, כדי להעצים את החוויה. דוברי רוסית יוכלו לגשר על מחסום השפה, כיוון שלא נדיר למצוא דוברי רוסית בין המונגולים בדור ההורים, תוצר של שנים של השפעה סובייטית.

בסך הכל, מונגוליה הינה מקום בטוח, ויחד עם זאת יש למנות את אותם הדברים אשר מהם יש להישמר. השוק השחור באולן באטר בפרט, ובערים בכלל, הוא מוקד פעילות של כייסים נמרצים. בעיה נוספת היא תרבות השתייה, אשר הופכת גברים מונגולים חביבים ביום לחיות חסרות אבחנה בלילה, ודבר זה נכון לכלל הארץ. רוכבי סוסים צריכים להישמר, כאמור, מגנבים בלילה, ופרט לכך, כמו בכל מקום, כדאי לשמור תמיד את דברי הערך קרוב ותחת השגחה.

מונגוליה היא יעד מוצלח לטיול למגוון רחב של אנשים: צעירים, מבוגרים ומשפחות. אפשר לטייל בה בצורה עצמאית, מה שאולי יותר קשה ממקומות אחרים, ואפשר בצורה מאורגנת בליווי מדריך, מה שעושה את החוויה לנוחה בהרבה. למעשה, קיימות השמורות שאי אפשר בהן אחרת. סימני הקדמה טרם החתימו את נופיה, מה שיוצר הצצה לעולם שונה בתכלית מהמוכר לנו, והאין זאת תכליתו של כל טיול באשר הוא?


> ליומן המסע המלא של אדם שחף "מונגוליה אהובתי הסוררת"

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...