אדריכלי העכבר: בניינים מוזרים מתגשמים בזכות המחשב
הקו הישר של הבניינים הפסיק להיות הכרח המציאות בכל הקשור לתכנון הבית, ופינה מקומו לפנטזיות הכי פרועות של האדריכלים, הכוללות הרבה שפיצים, עיקולים, ואוויר. אדריכלי המחשב לא מתחייבים להקים בניינים, הם פרפורמרים לכל דבר
"בפעם הראשונה בהיסטוריה האדריכלית, שחררו אותנו יכולות המחשב מאילוצי הזווית הישרה, וכך אפשרו לגאומטריה וצורניות לא שגרתיות להתקיים", אומרים השניים. העובדה שהתערוכה מוצגת בישראל ולא בניו יורק או בלונדון אפשרה לאדריכלים כוכבים שאינם משתתפים בתערוכות קבוצתיות לרכך את האגו ולהציג. קבלו את אחד הפרויקטים המלהיבים שרצים פה ושתכף זזים למוסקבה.
ד"ר יאשה יעקב גרובמן הוא אדריכל, שותף במשרדים גרובמן אדריכלים ואקסלרוד גרובמן אדריכלים, והוא מהעומדים בראש OCEAN, רשת מחקר בין-לאומית רב-תחומית. ד"ר ערן נוימן הוא אדריכל ומרצה בכיר בבית הספר לאדריכלות ע"ש דוד עזריאלי באוניברסיטת תל אביב, והוא מייסד-שותף ומהעומדים בראש משרד Open Source Architecture.
השניים שותפים בהקמתה של מעבדת מחקר לאדריכלות המבוססת על מחשב (T_Code) בטכניון בחיפה, ואוצרי תערוכת אדריכלות דיגיטלית בשם: Performalism, מונח שטבעו המבטא את החיבור בין פרפורמנס ופורמליזם. "פרפורמנס (performance) מגדיר את האופן שהצורה האדריכלית מקיימת את הפונקציה. ההתפתחות בשימוש במחשב אפשרה שימוש בפרפורמנס בתהליכי תכנון אדריכלי, וכך נוצרה בפעם הראשונה בהיסטוריה האדריכלית יכולת להציג, למדוד ולהשתמש במידע באופן ישיר לצורך ייצור ובדיקת הצורה האדריכלית".
מה בעצם הביא אתכם להעלות תערוכה כזו בארץ?
יאשה: היזמה לתערוכה היא שילוב רעיונות ומחשבות שהיו לערן ולי מאז ההיכרות המחודשת שלנו ב-2003. עבורי זה התחיל בתערוכה שעשיתי בעמותת האדריכלים, שבמסגרתה באו לארץ חלק מהאדריכלים שמופיעים בתערוכה הנוכחית, והמשיך בתערוכה שביקרנו בה במרכז פומפידו, Non-Standard Architecture. ערן ואני הבנו שהדיון באדריכלות כבר לא במקום הזה. זה מתבטא בדוקטורט שלי וגם בזה של ערן, וחשבנו שצריך להגיד את זה בפורום רחב יותר.
ערן: העניין התגלגל בתגובה לכמה תערוכות בין-לאומיות שחשבנו שצריך להביא לארץ. שנינו באים מעולם האקדמיה, והיה לנו חשוב גם השיח הציבורי וגם השיח התרבותי, להציג דברים שאנחנו עושים שיכולים להיות ספציפיים מאוד, שלא לומר מורכבים, ודורשים התמחות, לפרוט את זה למשהו מורכב, מעניין אבל תקשורתי, כדי לחשוף את זה לציבור הכללי. וזה משהו שמתאפשר בעזרת הבמה שהמוזאון מהווה. לקחת את המחקרים שלנו ולהביא אותם לממד אחר.
יאשה: אני מרגיש שתחום האדריכלות הדיגיטלית נמצא לפני הפריצה. כשהתחלנו לעשות את T_Code בטכניון, הביקורת היתה שזאת אינה אדריכלות, שהצורות האלה הן סתם משחקי מחשב, משהו וירטואלי, אי אפשר לבנות את זה. ועכשיו מתחילה להיווצר ההבנה שגם זו אדריכלות. אפשר לשפוט את זה גם במונחים אחרים, של אסתטיקה, של עיצוב, של פוליטיקה, אבל זו אדריכלות. אני חושב שרצינו לעשות את התערוכה כדי לשים את הדברים על השולחן ולהוציא את הוויכוח מהאקדמיה לקהילה המקצועית והרחבה.
מהתערוכה עולה שאדריכלים מובילים בתחום עובדים עם הכלים האלה זמן מה והנושא הדיגיטלי אינו חדש בשאר העולם, בשעה שבארץ התחום עדיין לפני פריצה. מה המשמעות של לעשות תערוכה כזו בארץ?
ברגע שתגיע המהפכה הטכנולוגית לפסי הייצור בארץ, זה ישנה את האדריכלות פה. במובן זה אנחנו מקווים שהתרבות האדריכלית בארץ תשתנה בעקבות המהפכה הטכנולוגית, וזהו הממד החינוכי שאנחנו מדברים עליו בתערוכה. יש אדריכלים בארץ שעוסקים בזה ושעושים דברים מעניינים מאוד, חלקם הגדול אגב באקדמיה. אנחנו רוצים שזה יהפוך למשהו רחב יותר, לנחלת הכלל.
יאשה: אנחנו לא באים לנסות ולחנך את הציבור בארץ, או להסביר להם משהו שהם לא יודעים. המטרה שלנו היא להציג את הטכנולוגיה שקיימת בעולם, שמובילה את השיח האדריכלי בעולם למקום כלשהו, להציג גם משהו שאנשים בעולם התייחסו אליו מעט מדי ולדעתי אנחנו לקחנו וזיקקנו אותו לתזה מסוימת. ציבור האדריכלים בארץ בוגר דיו לקבל את התזה העולמית הזאת דרך התערוכה. בתקופה האחרונה חזרו הרבה מאוד אדריכלים צעירים עם תואר שני מהרבה מקומות מובילים בעולם.
אני חושב שהם נמצאים בכל המשרדים בעולם, ואני מבקר בהרבה מאוד משרדים, ולא ראיתי מקומות שלא מכירים בהם לפחות את השמות או את המושגים בתחום האדריכלות הדיגיטלית. אולי הם לא כל כך מעורים בשיח אבל הם יודעים שזה אפשרי, הם יודעים שזה קיים.
ערן: ממד החינוך בא מכך שיאשה ואני פעילים גלובלית, ומבחינתנו זו הדרך. אנחנו עושים את הדברים שלנו, ואנחנו שמחים שהציבור הישראלי מתעניין בזה. יש זרימה מדהימה של אנשים למוזאון, כמעט 20 אלף כבר ביקרו בתערוכה.
אני בטוחה שלא היה קל לארגן את התערוכה, בוודאי עם כמות מכובדת של אדריכלים מובילים מכל העולם.
יאשה: הכול מתבסס על קשרים אישיים. התערוכה לא היתה אפשרית אלמלא ערן ואני היינו מכירים באופן אישי את כל האדריכלים שמופיעים בה, ואם לא אותם אז מישהו שמקורב אליהם. אמנם אנחנו מעריכים שישראל מיישרת קו עם העולם, אבל הם לא חושבים ככה. מבחינתם זה בערך עדיין המקום עם הגמלים. כמובן אני קצת מגזים. אבל זו נקודת המוצא.
מעבר לזה יש את הפן הטכני, שיש בו קוריוזים ומכשלות ובעיות. בעיניי היה מעניין יותר הפן התאורטי, שאנשים שיתפו אתנו פעולה בכתיבת טקסטים, דבר שקשה מאוד להשיג לתערוכות, וכמעט כולם כתבו טקסט על התערוכה, והיה דיון משותף, והיו חילוקי דעות, ואני חושב שבאמת תרמנו להארה של איזשהו מושג שלדעתי אפילו בקרב האדריכלים שהשתתפו בתערוכה לא היה חד כל כך.
ערן: ההיכרות האישית עם אנשים שאנחנו בקשרי עבודה אתם, או שנפגשים אתם בכנסים, או שאנחנו מוזמנים להרצאות באוניברסיטאות שלהם, ושאנחנו משתדלים להזמין לפה, זאת התפיסה הגלובלית של שנינו. זה שאנחנו חיים בישראל אינו מכשלה, להפך, אנחנו כל הזמן מתייחסים לזה כאל יתרון. בניו יורק טיימס נכתב לאחרונה שתל אביב היא אחת מהערים ה'קוליות' בעולם. זה היה מאמר מקושקש, אבל כל מי שמגיע לכאן מתאהב ישר בתל אביב, אנחנו אוהבים מאוד את תל אביב, ומבחינתנו זה מרכז העולם.
זה גם היה הלך הרוח שלנו בדיון עם כל האדריכלים המשתתפים, שאנחנו עושים משהו חשוב מאוד ורציני, וזה קורה פה, וכדאי להם להיות חלק מזה, כי זה עוד חלק ממערך שלם של אירועים עולמיים, ה-Architecture Non-Standard, ה-Latent Utopia ועוד אירועים כאלה, וגם דברים שקורים פה, כמו הגלריה לאדריכלות שלכם (זהזהזה - נ.ל). זה שם את ישראל על המפה, אנשים נוסעים וחוזרים, במובן הזה היה לנו קל מאוד. עם זאת היתה גם התנהלות מקומית, מול כולם, כי לא היה אפשר להתעלם מכך שאנחנו באים מישראל.
לדוגמה, המשתתפים כתבו לנו טקסטים מקסימים, וגם הראיונות היו מדהימים, וגם המונח הזה שטבענו, פרפורמליזם, הוא משהו שכבר מתגלגל, אני ראיתי כבר שני מאמרים אקדמיים שמשתמשים בזה. אבל מעבר לזה אנשים כן התייחסו לכך שהתערוכה בישראל.
למשל, Jesse Reiser כתב לנו טקסט שמופיע גם בספר שלהם Atlas of Novel Tectonics, אבל הוא לקח אותו למקום אחר, לנושא של הר סיני ולמקומיות, ניסיון להבין ולעשות את הקשר והחיבור לכאן. כל ההכנות מורכבות ומסובכות מאוד, אבל היה גם ערך למיקום התעורכה, שתרם לה. כשתיסגר פה התערוכה היא תעבור למוסקבה, ואני בטוח ששם היא תקבל אפיונים שונים, אחרים, וזה מעניין.
יאשה: אני חושב שהתערוכה הזאת לא היתה יכולה להתקיים כמו שהיא בניו יורק, בפריז, או בלונדון, לא מפני שהיא לא טובה או לא בהיקף גדול מספיק או לא מפותחת מספיק, אלא מפני שהרבה מאוד מהאדריכלים שמופיעים בה עברו את הסטטוס של התערוכות הקבוצתיות והם מתייחסים לזה מאוד בחשדנות. קיום התערוכה בארץ אפשר לנו לקחת את האדריכלים שהם באמת מובילים בעולם ולאחד אותם, ולהציג את הפן שקרוב לתזה שלנו בלי חשש מצדם שהם אולי מנמיכים את עצמם. זה יתרון.
First we take Tel Aviv then we take Moscow
התערוכה מאגדת אדריכלים מהבולטים בעולם לצד שמות פחות ידועים, שיחד מהווים את חוד החנית בתחום של פיתוח ויישום אדריכלות דיגיטלית. מעבר לתרומתה לקהילה האדריכלית והעיצובית בארץ, חשיבותה של התערוכה היא בחשיפת תחום זה לקהל הרחב בהציגה על אחת מהבמות המרכזיות בארץ בתחום התרבות. אפשר לחזור ולהיזכר בתערוכת אדריכלות מרכזית אחרת במוזאון תל אביב, "העיר הלבנה", אשר החלה בתהליך שתוצאותיו ניכרות מסביבנו עד היום, ויש לקוות כי לתערוכה הנוכחית תהיה השפעה דומה על תחום האדריכלות והעיצוב בארץ ועל הלך המחשבה בשאר תחומי היצירה.
פרפורמליזם. ביתן הלנה רובינשטיין, תל אביב. עד סוף ספטמבר. בין המציגים:
CONTEMPORARY ARCHITECTURE PRACTICE
GLForm
OPEN SOURCE ARCHITECTURE
OCEAN
GEHRY PARTNERS
KOL/MAC LLC
הכתבה פורסמה לראשונה באתר רה דזיין. להרשמה לניוזלטר.
נא להמתין לטעינת התגובות
